בציור נראים אנשים יושבים ליד שולחן, בסיטואציה משפחתית-ביתית, אלא שהשולחן ממוקם בחוץ, למרגלות הר שעליו בתים. ההר והבתים נוטים ימינה, ומצביעים על חוסר יציבות, תנועה, איום כלשהו, ואף מזכירים צורת חץ או טיל המופנית לשמים. היושבים לשולחן חשופים למצב מאיים זה, נוטים גם הם הצידה, חלקם מביטים לשמים. קו בלתי נראה כמעט מוביל מהשמים לעיניה של הדמות הגבוהה ביותר. מה משמעותה של סיטואציה מוזרה זו? האם כותרת היצירה תוכל לעזור לנו לפענח אותה?
קיימת ביהדות תפיסה פרשנית לפיה שולחן האוכל הוא בבחינת תחליף סמלי למזבח שהיה בבית המקדש. לתפיסה כזו רומזת כותרת היצירה, המצטטת משפט שמופיע בכמה מקורות, כמו תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת חגיגה, פרק ג', המתייחס לפסוק: הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם-אַמּוֹת, וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ, וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו, עֵץ; וַיְדַבֵּר אֵלַי--זֶה הַשֻּׁלְחָן, אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה (יחזקאל, מ"א, כ"ב). למה הכוונה כשאומרים ששולחן האוכל הוא תחליף סמלי למזבח? – בבית המקדש אדם חוטא הקריב קרבן כדי לכפר על חטאיו. ליד השולחן האדם מכפר על חטאיו בדרכים אחרות: באמצעות ברכה, אמירת דברי תורה או הכנסת אורחים. ישיבתם של האנשים לשולחן הניצב מחוץ לבית כמזבח והקשר באמצעות פס בין עינה של הדמות הגבוהה ביותר לבין השמים, מעניקים לפעילות היומיומית של ישיבה לשולחן ממדים של פולחן, דבר המועצם גם באמצעות התיאור הלא ריאלי של הנוף והדמויות. הדמויות והטבע סביבן צבועים באותו הצבע, כאילו הן חלק מהטבע. הקשר בין הפולחן לבין כוחות הטבע או הכוחות האלוהיים העצומים המזעזעים את כל הסיטואציה המתוארת אינו ברור לגמרי. ואולי אין הכוונה לזעזוע במובן שלילי ומאיים, אלא על פולחן שמוביל לנוכחות של כוח על טבעי, המומחש באמצעות תנועת הנוף.
