זהירות, כלבת! : דאגה לחי שסביבנו

מהי כלבת

מאז שחר ההיסטוריה האנושית נפוצה מחלת הכלבת (Rabies). מחלה זו, הנגרמת על ידי נגיף, מועברת באמצעות הרוק בנשיכה או בליקוק ופוגעת בכל היונקים בעלי דם חם. ללא טיפול נאות היא חשוכת מרפא. מרגע הופעת הסימנים הראשונים בבני אדם או בבעלי חיים, לא ניתן להציל את החולה. נגיף המחלה המצוי ברוק החיה הנגועה מועבר בעת הנשיכה לפצע שנוצר. הוא מתרבה במקום הנשיכה, משם הוא נע באיטיות במערכת העצבים ועושה דרכו למוח. רק אז מתחילים להופיע סימני המחלה והמוות מגיע תוך ימים ספורים. בבעלי חיים המוחזקים על ידינו (חיות משק ומחמד) מונעים את המחלה על ידי חיסון מקדים. בבני אדם שנושכו, ניתן לטפל סמוך לנשיכה בסדרת זריקות חיסון למניעת המשך התפתחות המחלה. מרגע הופעת הסימנים העצביים לא ניתן עוד למנוע את המחלה ואת המוות שבסופה.

מגיפות בעבר

מגיפות הכלבת הגדולות פרצו במאה ה- 13, בעיקר בזאבים ובכלבים. בתוך 500 שנה התפשטה המחלה ברוב אירופה. גידול כלבים כחיות מחמד סייע בהפצת המחלה ועם ההגירה לעולם החדש, לאמריקה, הגיעה הכלבת גם לשם. זני הכלבת באירופה ובאמריקה דומים למדי. האסיאתיים שונים מעט, כנראה עקב בידוד גיאוגרפי. במאה העשרים אובחנה בדרום-אמריקה כלבת גם בעטלפים. בעבר טיפלו בכלבת בעיקר על ידי השמדה המונית של בעלי חיים, אכיפת הגבלות על אחזקת כלבים והסגר קפדני.

מאז שלואי פסטר המציא את החיסון נגד כלבת השתנתה התמונה. חיסון ראשון ניתן בשנת 1885 לילד שננשך על ידי כלב חולה, וחייו ניצלו.

מאחר שהכלבת פוגעת בכל המדינות, עשירות כעניות, מושקעים משאבים רבים במחקר, במניעה ובטיפול, ללא קשר לכמות החולים.

מי עלול לחלות?

כל יונק עלול להיפגע מהכלבת, אולם באזורנו נפגעים ממנה בעיקר בעלי חיים משלושה סוגים:

א. חיות בית כמו כלבים וחתולים.

ב. בהמות כמו פרות, צאן וסוסים.

ג. חיות בר כמו שועלים, תנים, זאבים, נמיות וגיריות.

כלבת במכרסמים ובעטלפים היא נדירה ובישראל לא אובחנו עד כה מקרים כאלה. המאגר העיקרי בארץ לנגיף הכלבת הוא בשועלים והם מפיצי המחלה העיקריים בשנים האחרונות.

מה קורה לחולים?

הכלבת מופיעה במגוון צורות. בימי המחלה הראשונים חל שינוי בהתנהגות בעל החיים. חיות ידידותיות הופכות לתוקפניות, וגם להפך. בהמשך ניכרת התרחבות אישונים, החיות לוקות בטירוף, נעות למרחקים ונושכות בדרך כל דבר: חפצים דוממים, בעלי חיים אחרים ובני אדם. בהמשך מופיע שיתוק שרירים הפוגע בבית הבליעה, גורם לשינוי הקול ולהופעת ריר וקצף בפה. בשלב הסופי החולים אינם מגיבים לגירויים ולוקים בהתכווצויות ובשיתוק.

חשוב לזכור כי חיית בר, שהופכת ידידותית ואינה חוששת להתקרב לבני אדם, חשודה מאוד בכלבת.

עזרה ראשונה ואיתור החיה הפוגעת

חובה לשטוף מיד וביסודיות את מקום הנשיכה במים ובסבון, ולאחר מכן לחטא בכוהל או בתמיסת יוד. בהמשך יש לפנות את הננשך לתחנת מגן דוד אדום, מרפאת קופת-חולים, חדר מיון או רופא פרטי.

חשוב לאתר ולזהות את בעל החיים שנשך לפני שיברח מן המקום, וכן לאתר את בעליו כדי שניתן יהיה להכניס את הנושך להסגר תצפית למשך 10 ימים במקרה הצורך. התצפית מאפשרת לרופא להחליט על דרך הטיפול בנשוך. יש לדווח למשרד הבריאות על כל מקרה של חשש לכלבת.

הסגר קיים רק לגבי כלבים וחתולים. חיות בר, מומתות עם תפיסתן ומובאות לבדיקת כלבת במעבדה לפתולוגיה במכון הווטרינרי בבית דגן. גם בעל חיים שמת טרם הסגרתו – מועבר לבדיקה וטרינרית ברשות המקומית.

פעולות מניעה

כל כלב מגיל שלושה חודשים חייב בחיסון שנתי נגד כלבת, שניתן בנפרד מכל חיסון אחר. כמו כן נעשות פעולות לאיסוף כלבים משוטטים. יציאת כלבים לרשות הרבים מותרת רק כשלפיהם מחסום והם מובלים ברצועה. לפי הרשאת החוק, מותר להשמיד כל כלב המהלך לבדו גם אם הוא מחוסן לכאורה.

החוק מחייב להמית כלבים בלתי מחוסנים המהווים סכנה להדבקה ולהפצה של המחלה לכלבים אחרים או לבני אדם.

בנוסף, נעשה ניסיון לדילול טורפי בר המשמשים מאגר חשיפה לנגיף הכלבת וכן נעשים ניסיונות בהטמעת חיסון נגד כלבת בחיות בר בשיטת פיזור פיתיונות המכילים תרכיב.

אתר מידע למתעניינים:

מחלת הכלבת בישראל