גם לעופות יש שפעת : מהלול היא יכולה להגיע גם אלינו

איך מתנהג נגיף

כמחלות רבות אחרות, גם שפעת עופות נגרמת על ידי נגיף (וירוס). נגיפים הם מיקרואורגניזמים שאינם מסוגלים להתרבות באופן עצמאי, אלא זקוקים לשם כך לתאים חיים. הנגיף התוקף תא חי מחדיר לתוכו את החומר הגנטי שלו (חומצות גרעיניות) ומכתיב לתא ליצור כפילים מהנגיף המקורי. כל אחד מאלה יוצא ותוקף תא חדש והתוצאה – הרס תאים רבים בגוף. אין אפשרות לראות את הנגיפים אפילו במיקרוסקופ רגיל משוכלל, אך ניתן לראות את תוצאות פעילותם: נזק לתאים, הרס, נמק, נפיחות, התאחדות תאים בודדים לתאי ענק ועוד.

נגיפי השפעת

נגיפי השפעת משתייכים למשפחה גדולה ומחולקים לקבוצות B, A או C על בסיס הבדלים בחלבונים שלהם. הנגיפים בעופות שייכים לקבוצה A, ולמרות שהמחלה ידועה כבר למעלה ממאה שנה, רק ב- 1955 זוהה זן הנגיף הגורם למחלה. נכון להיום זוהו תת-הזנים H5 ו- H7 כגורמים לשפעת העופות בצורתה האלימה. אחת הבעיות עם הנגיפים גורמי המחלה היא יכולתם לעבור שינויים גנטיים (מוטציות) או ליצור חיבורים "ולהחליף מידע" ביניהם וכך ליצור תת-זנים חדשים.

הדבקה ותפוצה

נגיפי שפעת פוגעים, הן כמחלה קלה והן כפגיעה קשה, בכל סוגי עופות המשק. תרנגולות, תרנגולי הודו, שלווים, יענים, פסיונים וציפורים – כולם רגישים לה, אם כי בתרנגולות ובתרנגולי הודו התפרצויותיה שכיחות יותר. עופות מים (אווזים וברווזים) מהווים בעיקר מאגרים של הנגיף, כלומר, הם נושאים אותו מבלי לחלות, או שהמחלה, אם היא מופיעה, נעדרת לרוב סימנים קליניים.

המחלה מועברת בין להקות עופות בעיקר באמצעות בני אדם, ציוד מזוהם, רכב ועופות חולים או מתים. תקופת הדגירה – 7-3 ימים – תלויה בסוג הנגיף ובכמותו, וכן בסוג העופות ובגילם.

שפעת העופות, הפורצת ללא התראה מוקדמת, נפוצה בכל העולם. התפרצויות אלימות אובחנו בשנים האחרונות בדרום-מזרח אסיה, באיטליה ובהולנד, ולאחרונה נתגלו מספר מקרים אף בארה"ב ובקנדה.

סימני המחלה

סימני המחלה מגוונים ומושפעים מגורמים רבים, כגון אלימות הנגיף, סוג העופות, גילם וגורמי מחלות משולבים שמשפיעים על חומרת המחלה ועל תמותה ממנה. סימניה העיקריים הם: חוסר תיאבון, דמיעה, נזלת, התעטשות, שיעול, קשיי נשימה, שלשולים, בעופות מטילות – ירידה חדה בהטלה, וכן שטפי דם, דלקות באברים פנימיים, דלקות מוח, שיתוקים ועוד. כל אלה מופיעים כשמעורב נגיף אלים והתמותה במקרים אלה נעה בין 50% - 100%.

חיסון מונע

מאחר שהמחלה נגרמת על ידי נגיפים, אין לה טיפול תרופתי, וניתן למנוע אותה רק באמצעות תרכיבי חיסון המוזרקים לכל עוף. המגבלה בתרכיבים היא שהחיסון מגן רק כנגד תת-הזן שבתרכיב, ואם יופיע תת-זן אחר בעופות, יהיה הכרח ליצור נגדו תרכיב חדש, והבעיה היא, שלא ניתן לזהותו לפני שהוא מעורב בהתפרצות.

שפעת העופות בארץ

בישראל, נכון להיום, לא נמצאו תת-הזנים האלימים (H5, H7). תת-הזן שקיים, H9N2, נמצא כאן כשלוש שנים וגורם למחלה, עם תחלואה ותמותה משתנות בהתאם למעורבות גורמי מחלות נוספים.

קשה למנוע את המחלה באופן מוחלט מאחר שציפורים נודדות ועופות מים מהווים מאגר לנגיפים, אך ניתן לצמצם את ההיקף ואת הנזק. האמצעי הטוב ביותר, בנוסף לחיסון הנמצא בשימוש בארץ, הוא "בטיחות ביולוגית": בידוד הלהקות מן הסביבה באמצעות גדרות, אטימת הלולים בפני חדירת ציפורים, שטיפה והחלפת בגדים בכניסה לחוות, וחשוב מכל - מניעת תנועה של אנשים ושל ציוד שאינם הכרחיים.

המחלה מסוכנת לבני אדם

הדיווח הראשון על הדבקת בני אדם בנגיף מעופות הגיע בשנת 1997 מהונג קונג. עד אז סברו כי נגיפי שפעת העופות אינם מדביקים יונקים. ב- 2004 דווח על תמותת בני אדם מן המחלה בווייטנאם. בשני המקרים נגרמה המחלה על ידי תת-הזן H5N1 שאינו נמצא בישראל.

תת הזן H9N2 הנמצא במשק העופות בארץ, גרם כנראה למחלה קלה יחסית בשני ילדים בהונג קונג, בשנים 1999 וב- 2003.

תרכיב חיסון נגד שפעת העופות קיים גם לבני אדם, ומשרד הבריאות ממליץ לאוכלוסיות רגישות לקבלו או להתייעץ עם הרופא המטפל. השירותים הווטרינריים, הערוכים למניעת התפשטות המחלה ולחיסון אוכלוסיית העופות בארץ, מקיימים קשר רצוף עם משרד הבריאות בבחינת הסיכונים לאוכלוסייה ודרכי ההתמודדות עמה.