עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות > סיפורי מיתולוגיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפורי הראשית ומיתוסים מקבילים
על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים


תקציר
חלק זה של המאמר דן בדמותו של גלגמש כגיבור טרגי. המחברת מביאה את דעתו של יעקובסן שגלגלמש הוא גיבור טרגי ודוחה אותה. להבנתה, גלגמש אינו גיבור הנלחם בגורלו, אלא גיבור הנמלט מפני גורלו.



האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית : האמנם גיבור בעל תודעה טרגית?
מחברת: שפרה ש'


כשם ש"עלילות גלגמש" חמקמק בהגדרתו כאפוס, כך קשה גם לחשוף ביצירה את המאפיינים הז'אנריים של הטרגדיה, בעיקר אם נבקש לראות בגלגמש את הגיבור בעל התודעה הטרגית.

יעקובסן, אחד מגדולי האשורולוגים, סבור כי גלגמש, לפחות על פי חלקו השני של הנוסח הבבלי העתיק, שאינו יכול לקבל את סופיותו ונלחם בגורלו, קרוב מאוד אצל הגיבור הטרגי. שאלת הקתרזיס מטרידה את יעקובסן, והוא מוכן לטעון כי במקום שבו מוחה הקול האנושי כנגד גורלו – שם נמצא גם את הקתרזיס: "הטרגדיה מעלה שאלות קיומיות. מציגה את האדם בודד, עירום, שואל שאלות, פנים אל פנים מול הכוחות הדמוניים המסתוריים בתוך עצמו, בתוך טבעו ומחוצה לו, פנים אל פנים מול הסבל והמוות. היא כופה על האדם לפעול, להיאבק כנגד גורלו, להציב שאלות על קיומו בפני אלוהים ואדם".70 הקתרזיס נמצא לדעתו בעצם קריאת התיגר, במחאה. ואילו חלקו הראשון של הנוסח הבבלי, עד מותו של אנכידו, וכמוהו הנוסח האשורי המאוחר מתאפיינים בראייה רומנטית (Romantic Vision). לדעתו "עלילות גלגמש" בנוסח זה הוא סיפור של חניכות, של התבגרות.71

אפשר למצוא ב"עלילות גלגמש" כמה ממאפייניו של סיפור התבגרות; היכפלות דמות האני כסמל ארכיטיפי היא תחבולה רווחת, שבה מסתייעת הספרות כדי לפתור סיטואציה קונפליקטואלית בתהליך ההבשלה וההתבגרות של התודעה. אבל דומני כי גלגמש אינו מגיע לגמר בשלותו עד לסופו של האפוס גם על פי הנוסח האשורי; הוא אינו מתוודע לשורשי כישלונו, לעיוורונו. לאורך המסע כולו אנכידו מקבל את ההחלטות הקשות, הוא הורג את ח'ומבבה, והוא גם היועץ איך להרוג את פר השמיים; גלגמש פועל מכוח דחפים חסרי שליטה; בפגישה עם אורשנבי הוא שובר במו ידיו את "צלמי האבן" שהיו אמורים להעבירו את מי המוות אל אותנפישתים; אבל אין זה "המעשה המביש" במונחי הטרגדיה שמניע את העלילה ואת מסע הייסורים. גלגמש תמיד נמלט, תמיד בדרך; אין הוא גיבור הנלחם בגורלו, אלא גיבור הנמלט מפני גורלו. אנכידו הוא הגיבור בעל התודעה הטרגית, ואילו גלגמש נותר עד לסופה של היצירה, לפחות עד סוף הלוח האחד עשר, גיבור שאינו מגיע אל רגע ההיוודעות, האנגנוריס ואל ההכרה בעיוורונו, אל המפנה, אל היפוך של תודעה במונחי הטרגדיה. הוא גיבור פתטי לא במשמעות היוונית הקלאסית של המילה – אנכידו הוא המעורר בנו חמלה – אלא במשמעות שאליה התכוון נורטופ פריי: "הפתוס מייצג את גיבורו כדמות מבודדת בגלל איזו שהיא חולשה. חולשתו נוגעת אל לבנו משום שהיא מצויה ברמת ההתנסות האישית שלנו." ובמקום אחר: "טרגדיה מעין זו תעסוק במאניה או באובססיה."72

גיבור יוצר אפקט פתטי כאשר יש פער ואי תואם גדול בין זווית הראייה של הקורא, הנמען, לבין הראייה שלו את עצמו.73 גיבור מעין זה אינו מעורר חמלה אלא רחמים שמתלווה להם לעתים גם גיחוך. על ההבדל בין המבע הספרותי הטרגי למבע הפתטי אומרת סוזן לנגר: "אירציונליות אינה תובנה, אלא ייאוש. והתרסה כנגד אמיתות אינטלקטואליות עשויה להעמיד תימה טרגית גדולה, אבל אין זה מבע של תחושה טרגית של החיים; זהו מבע פתטי בעצמו של דבר הצומח מקונפליקט אמוצינלי.74

גלגמש במסע אל יער הארזים להרוג את ח'ומבבה יש בו מן המאפיינים של הפרוטגוניסט הטרגי, כפי שמגדיר פרמינגר את האומץ הנתבע מן הגיבור הטרגי: "האומץ של הפרוטגוניסט הטרגי חייב להיתפס כאפשרי ולא כאבסורדי, ויחד עם זאת כמדהים או ראוי לתהילה, ובעת ובעונה אחת נדון לכישלון."75

לא נמצא מאפיינים אלה בגלגמש במסעו האבסורדי אל אותנפישתים. המחבר מפעיל אירוניה דרמטית מתוחכמת; שכן בין ידיעת הגיבור לבין ידיעת הקורא – או הצופה, או המאזין, תהיה אשר תהיה הדרך שבה נמסרה היצירה לנמען – נפער פער מרגע שיצא הגיבור לדרך אל אותנפישתים; הקורא יודע שהידע של החיפוש לא ניתן למימוש; ואילו הגיבור דבק באמונתו עד הסוף.

"לעשות שם" הוא מאפיין עיקרי של המסע הגברי; מסעו של גלגמש, הן המסע אל יער הארזים והן מסע החיפוש אחרי הנצח הם שני פנים של אובססיה אחת; אחרי ככלות הכול, מהי התשוקה לעשות לעצמו שם אם לא השאיפה לזכות בנצח. המסע הזה על שני שלביו לא פחות מאשר הוא מסע של חיפוש הוא מסע של בריחה; ואולי חשוב מכל – המסע הקלאסי הוא רצוני ולא כפוי.76 אף כאן עשויה השוואה עם אודיסאוס להאיר את מסעו של גלגמש באור הנכון. המסע של אודיסאוס הוא מסע של שיבה, שיבה הביתה, אל האישה ואל המשפחה. כל תחנה היא בדרך אל, ולא בדרך מ-. אודיסאוס שוהה בכל התחנות בעל כורחו; גלגמש נמלט מגורלו כבן אנוש, מהתממשות בחיים שפירושה גם מוות; גלגמש ישוב אל ארך בעל כורחו.

האומנם בסיומו של האפוס מגיע גלגמש אל רגע האנגנוריס שעשוי לספק לקורא את הקתרזיס המיוחל? האם למד גלגמש מה שלא היה ידוע לו קודם ומשום כך שינה את מהלך פעולתו?77

הנוסח הבבלי העתיק לשיטתו של יעקובסן מסתיים בפנייה הנואשת של גלגמש אל אותנפישתים ויש בו לדעתו מן הראייה הטרגית: "הקתרזיס כאן, השחרור של המתח האמוציונלי, עשוי להימצא מעצם העובדה שהקול האנושי משמיע מחאה".78 ואילו הנוסח האשורי המאוחר לדעת יעקובסן מסתיים בקריאתו של גלגמש לאורשנבי שמתאפיינת בהומור מר ויבש. נבחן את השורות המסיימות את הנוסח הבבלי העתיק לדעת יעקובסן, ונשווה אותו לסיום של הלוח האחד עשר בנוסח האשורי.79

נוסח בבלי עתיק לדעת יעקובסן – ראייה טרגית: הקול האנושי משמיע מחאה

גלגמש פונה אל אותנפישתים לאחר שלא עלה בידו להישאר ער ברציפות שישה ימים ושבעה לילות:
"מָה, מָה אֶעֱשֶׂה, אֻתנַפִּשתִם, אָנָה אֵלֵךְ,
[הֵן בּשָׂרִי] חָמַס 'הַשּׁוֹדֵד',
בַּחֶדֶר מִשְׁכָּבִי יוֹשֵׁב מָוֶת,
בַּאֲשֶׁר אַצִּיג רַגְלֵי, הוּא שָׂם – מָוֶת!" (לוח אחד עשר, שורות 239-242)

kהk הmu, (itippu[Zumria] u%%abbitu ekk
b inaהmayy t;lהm a ya4 tum,
tuma. 4u a lu u m

נוסח אשורי לדעת יעקובסן – ראייה רומנטית: הומור מר ויבש

גלגמש פונה אל אורשנבי, המלח, לאחר שהנחש גנב ממנו את הצמח המחדש נעורים:
לְמִי, לְמִי, אֻרשַנַבִּי, יָגְעוּ יָדַי,
לְמִי, לְמִי, הֻקַּז דָּם-לְבָבִי.
טוֹבָה לְנַפְשִׁי לֹא גָּמַלְתִּי,
ל"מֶלֶךְ-זוֹחֲלֵי-עָפָר' – טוֹבָה עָשִׂיתִי."
(לוח אחד עשר, שורות 309-305)
[ana] mania Ur הya? ;id;na
ana manniaהbali damu libbה ya?
ul a damqa ana ramanה ya,
tepu. ( a qawwari dunka (n

יעקובסן סבור כי בסיום של הנוסח האשורי: "האווירה היא אווירה של הומור יבש, של חיוך לנוכח התוצאה האירונית של סבלו – והיא שונה מאוד מן הזעקה של צער ללא נחמה שהצמית את תקוותיו לדעתנו בנוסח הבבלי העתיק."80

לי נראה כי המבנה של שני המבעים דומה מאוד; בשני המבעים השאלות הן רטוריות ושתיהן מופנות אל נמענים שהתשובות בפיהם – אל אורשנבי ואל אותנפישתים – והם השמיעו אותן באוזני גלגמש איש איש בתורו; גלגמש אינו מציג את השאלות לעצמו. כדאי גם לשים לב לחזרה על אותו פועל (ep) ) בשני הבתים; בשניהם אפשר לשמוע תלונה, אבל מכאן ועד מחאה המרחק הוא גדול.

על מה בוכה גלגמש בסופו של האפוס – על צמח הנעורים שגזל ממנו הנחש, על האשליה האחרונה לזכות לפחות בנעורים מתחדשים, אם לא בנצח. ושוב כדאי להשוות עם בכיו של אודיסאוס באפיזודה עם קליפסו – אודיסאוס מבקש לשוב הביתה;81 גלגמש השבוי באובססיה, בחיפוש אחרי הבלתי אפשרי מלכתחילה, מסיים את המסע הבלתי אפשרי, על פי הנוסח האשורי המאוחר, במונולוג מלא רחמים עצמיים בלי אירוניה עצמית; גלגמש מדבר ברצינות, ונשמעת בקולו מרירות. הסיטואציה היא אירונית; החיוך הוא חיוכו האירוני והמגחך של הקורא או המאזין ולא חיוכו של הדובר. הרושם הפתטי נוצר מן המטפורות הטעונות, ומן הקריאה האנפורית הנרגשת החוזרת על עצמה פעמיים ana mania שזוכה לחיזוק מצלולי ב raman. ה-ya בשתי השורות הראשונות שלטת תנועת I גבוהה המחזקת את העוצמה של התלונה; וכינוי גוף ראשון יחיד בסופי השורות ובעיקר, ana raman ה ya, מעמידים את ה"אני" במרכז. אחרי החיפוש הנואש שהסתיים במפח נפש היינו צפים לשמוע מפיו של הגיבור הכרה באבסורד שביעד החיפוש מעצם מהותו. מגיבור בעל תודעה טרגית היינו מצפים לשמוע את השאלה "לשם מה?" ולא את השאלה "למי?".

לחלקים נוספים של המאמר:
האשה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית
האישה הדעת והמות : עלילות גלגלמש - יצירה חתרנית : מבוא
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : האישה הדעת והמוות
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית: הפיתוי הראשון-שמח'ת ואנכידו
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : הפיתוי השני- אשתר וגלגלמש
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : הפיתוי השלישי- גלגמש וסדורי או פונדק ההזדמנות האחרונה
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית : האמנם גיבור בעל תודעה טרגית? (פריט זה)
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית: תפקיד "החזרה העודפת" בהגחכת הגיבור

הערות:

70. יעקובסן מצטט את Sewall R.B. 1980: 5-4 (במהדורה זו חלו שינויים קלים; נראה לי שהציטוט של יעקובסן הוא מן המהדורה הישנה). ראו Jacobsen T. 1990: 243
71. ראו יעקובסן שם: 1249-23.
72. Frye N. (1957) 1973: 38-39
73. במלכודת הזו של זיהוי נקודת הראות של הגיבור ושל הקורא נפלתי גם אני לפני שנים רבות. כתבתי רשימה בשם "מספר או מספרת" (שפרה ש. 1989) ובה השוויתי בין 'עלילות גלגמש' לבין 'ירידת אשתר לשאול' והמיתוס האוגריתי 'אגדת אקהת'. עדיין לא תפסתי ברשימה זו כי 'עלילות גלגמש' הוא יצירה חתרנית, והנורמות שהמחבר המשתמע מבקש לפאר אינן נורמות לוחמניות, גבריות, אלא הומניסטיות ונשיות. ובעניין זה אפשר למצוא קווי דמיון בין 'עלילות גלגמש' ו'אגת אקהת'. אמנם אקהת הוא גיבור אנושי ובוגר פי כמה מגלגמש הילד הנצחי, והוא משיב ריקם את פני האלה ענת החומדת את קשתו ומציעה לו תמורתה חיי נצח. בשעתו לא הבאתי בחשבון את המספר המשתמע ב"עלילות גלגמש" והגעתי לפרשנות שהיום אני חולקת עליה מכל וכל. תרגום של 'אגדת אקהת' ואינטרפרטציה ראו Margalit B. 1989; השוואה בינה לבין 'עלילות גלגמש' ראו שם: 48-2484.
74. Langer S.K. 1953: 351-352
75. Preminger A. 1974: 860
76. כאלה הם המסעות המיתיים של אוזיריס, דיוניסס, הרקלס; המסעות האגדתיים של אודיסאוס, יסון ותיזאוס; המסעות ההיסטוריים של אלכסנדר הגדול ונפוליון. המסעות הקדומים הם מעגליים, והתכלית של הרחבת הזהות מכתיבה את אופיים המחזורי. המסע מנתק את הגיבור מההקשר החברתי הקבוע, ממערכות יחסים המגדירות זהות, והניתוק יוצר יחידה אוטונומית המספיקה לעצמה.
77. לדעת שטרנברג ניתן להסביר את הקתרזיס רק במונחי התנועה של העלילה כולה; בעוד קרוק מדגישה את חוויית הקורא ולא את חוויית הגיבור. לדעתו לפי "אריסטו יש חשיבות עצומה בכך שהגיבור יקבל את המידע שבאנאגנוריסיס, שכן זהו שלב מכריע בתהליך העלילתי הטרגי". לדעתו קרוק סבורה כי, "בטרגדיה אין זה חשוב כל-כך שהגיבור הטרגי, הנושא בסבל הטרגי, יפיק את הידיעה הנובעת מסבלו, אלא החשוב הוא שאנו, הקוראים את הצופים, נפיק ידיעה זו". שטרנברג 1973: 29.
78. Jacobsen T. 1990: 244
79. הבאתי את המקור האכדי שמאפשר גם השוואה של התבנית ושל המצלול.
80. שם, 248.
81. אודיסיה, שיר חמישי שורות 15-5158.

ביבליוגרפיה:
כותר: האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית : האמנם גיבור בעל תודעה טרגית?
מחברת: ש', שפרה
תאריך: דצמבר 2004 , גליון 20
שם כתב העת: על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית. הפיקוח על הוראת המקרא
הערות: 1. כתב העת מופיע במסגרת יישום מסקנות דו"ח ועדת שנהר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית