עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות > סיפורי מיתולוגיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפורי הראשית ומיתוסים מקבילים
על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים


תקציר
חלק זה של המאמר מציג את הטענה העיקרית של המחברת. גלגלמש ואנכידו, שני הגיבורים ב"עלילות גלגמש" ממלאים אחרי כל הסטריאוטיפים של העולם הגברי, ואף על פי כן הנורמות שאותן מבקשת היצירה לפאר אינן אומץ לב וגבורה בקרב, רדיפה אחרי תהילה, וכיבושים – נורמות לוחמניות-מיליטנטיות שנתפשו כבר בימי קדם כגבריות, אלא להיפך. "עלילות גלגמש", חרף העובדה שהוא מתאר עלילות גיבורים אינו מבקש לספר בשבח הגבורה לשמה, אלא בשבח נורמות אנושיות והומניסטיות שנתפסו כבר בימי קדם כנשיות. מבחינה זו ניתן להגדיר את "עלילות גלגמש" כיצירה חתרנית.



האישה הדעת והמוות : "עלילות גלגמש" - יצירה חתרנית
מחברת: שפרה ש'


נוהגים להגדיר את "עלילות גלגמש" כאפוס; אך כל קריאה שתבקש להגיע למסקנות נחרצות תגלה במהרה, כי זוהי יצירה חתרנית המקעקעת כמעט כל הגדרה ז'אנרית; ואולי זהו טבעו של האפוס באשר הוא, כפי שטוענת סוזן לנגר: "האפוס הוא באמת האמהה הגדולה של כל הסוגות הפואטיות. כל תחבולות האמנות מצויות בו במידה כזו או אחרת – אבל לעולם לא בעת ובעונה אחת".17 ההבחנה בין המיתוס לאפוס אינה קלה, אך לא נמצא ב"עלילות גלגמש" שני מאפיינים מובהקים של המיתוס: הסיפור אינו מתמקד במעשי האלים, ומטרתו אינה להסביר את מקורותיה של תופעה בטבע או בחברה. היצירה מעוניינת בחקר המצב האנושי, כך כפי שהגדיר אותה אחד החוקרים היא "תעודה של הומניזם עתיק".18 אם כי היצירה מכילה בלי ספק מיתוסים, כמו הנחש הגונב מגלגמש את העשב המחדש נעורים, או סיפור המבול. כך, למשל, האפיזודה המתארת את בריאת אנכידו שואבת את חומריה ממיתוסי בריאה, אך רותמת אותם לשם בחינת מהותה של הדעה האנושית. אפשר למצוא ביצירה אלוזיות למיתוסים, בעיקר בלוח השישי, שבו מונה גלגמש את מאהביה של אשתר.19 "עלילות גלגמש" הוא צורת מעבר, ומצוי בצומת שבין המיתי לבין ההיסטורי, ומכאן קרבתו לספר בראשית, שבו נעשה מאמץ להיפרד מן הדגמים הטרנס-היסטוריים של המיתוס. מאפיין נוסף של ההיסטוריזציה של המיתוס הוא המעורבות הבלתי ישירה של האלים בחיי הגיבורים; האלים פועלים מאחורי האירועים; כך, למשל, במקום להתערב ישירות בחיי גלגמש ולהציל את אנשי ארך מן הרודנות שלו באמצעות "דאוס אקס מכינה", הם בוראים את אנכידו.

גם אם אדבק כאן במונח אפוס אנסה להראות, שאם כהגדרתו של הומרוס, האפוס הוא סיפור העלילות המפוארות של גיבורים, הרי "עלילות גלגמש" גם אם הוא מתאר עלילות גיבורים לא בטוח כלל ועיקר שהוא מבקש לפארן ולדבר בשבחן.

נוטים לראות באפוסים עלילות שנוצרו על ידי גברים למען גברים, ואכן המוטיב של הידידות הגברית הוא ממאפייני האפוס באשר הוא. במרכז האפוס כסוגה עומדות עלילות מלחמה וקרב, שמנתקות את הגיבור מקשרי משפחה ושארות והופכות אותו לתלוי בידידות; ולכן המלחמה היא ההקשר הבסיסי לדרמה של ידידות בין גברים. האפוס "עלילות גלגמש" ממלא אחרי כל המוסכמות של הידידות הגברית ההירואית; הגיבורים הם אריסטוקרטים, צעירים, אמיצים ויפים; אנכידו הוא הנוכרי המוחלט, שאין לו קשרי משפחה ולכן הוא הידיד האידיאלי; המלחמה, הקרב, הם משא נפש כדי להשיג תהילה, וגלגמש מלך ארך הוא גבר שאפתן, אקסטרוורטי, פרוע, אוטוקראטי ומהיר חמה, שולט בנתיניו ביד קשה; הוא גובה את זכות הלילה הראשון מבתולות העיר, ומתיש את כוח עלמיה במשחק דמוי פולו ברוכבו על כתפיהם עד מוות; והעיקר – הוא מאדיר את שמו בהישגים צבאיים-ביטחוניים, ובונה את חומות ארך הבצורות; הרעות בין גלגמש ובין אנכידו צומחת אחרי התגוששות איתנים – כמו גברים גיבורים מאז; כדרך הגיבורים נכסף גלגמש להשיג תהילת נצח במעשים נועזים הרי סכנות:
"גַּם אִם אָפֹּל – אֶעֱשֶׂה לִי שֵם:
יֹאמְרוּ: 'גִלגַמֶש עִם ח'מבבה הָאָיֹם
הִתְגָּרָה מלחמה'!"
(לוח שני שורות 350-349)20

כך משיב גלגמש לאנכידו המבקש להניאו מצאת למסע המסוכן אל הר הארזים להרוג את ח'ומבבה. ואף על פי ששני הגיבורים ב"עלילות גלגמש" ממלאים אחרי כל הסטריאוטיפים של הידידות הגברית אנסה לומר, כי הנורמות שאותן מבקשת היצירה לפאר אינן אומץ לב וגבורה בקרב, רדיפה אחרי תהילה, וכיבושים – נורמות לוחמניות-מיליטנטיות שנתפשו כבר בימי קדם כגבריות, אלא להיפך. "עלילות גלגמש", חרף העובדה שהוא מתאר עלילות גיבורים אינו מבקש לספר בשבח הגבורה לשמה, אלא בשבח נורמות אנושיות והומניסטיות שנתפסו כבר בימי קדם כנשיות.

מתחילה מנחים אותנו כמה ממאפייניה של היצירה לחפש בה מסר דידקטי: אפשר לחשוף ב"עלילות גלגמש" מבנה המאפיין את ספרות ה-naru, ספרות הכתובות המסופוטמית, שחלקן אותנטיות וחרותות עליהן עלילות מלכים וחלקן פסאודו-אוטוביוגרפיות. כמו ביצירות אחרות, בסוגה זו בנוי האפוס מפרולוג המתאר את עלילות המלך, אחר כך מספרת היצירה את מעשה הגבורה או המצוקה שאליה נקלע ואיך נחלץ ממנה, ולבסוף מסתיימת היצירה באפילוג ובו מסר דידקטי מוצהר.

בפתיחה של "עלילות גלגמש" מבקש המספר לשכנע את נמענו, כי גלגמש בעצמו כתב את עלילות חייו על גבי לוחות; זוהי מעין אוטוביוגרפיה שמסופרת בגוף שלישי. ואכן אפשר למצוא דמיון בין הפתיחה של האפוס לפתיחה של יצירה פסאודו-אוטוביוגרפית של המלך נרם-סין מן האלף השלישי, שמזהיר את המלכים לבל ימרו את פי האלים. גם המחבר של יצירה זו פונה אל נמענו ומודיע לו כי כתב את דבריו על לוחות אבן והניחם למשמרת בתיבה, ומצווה עליו להאזין לדברים שנכתבו על גבי הלוחות.21 חלקה הגדול של היצירה "עלילות גלגמש" עוסק בהרפתקאותיו של גלגמש המלך ובמצוקותיו, שאף הן מעבירות מסר דידקטי סמוי, כפי שאנסה להראות; הלוח השניים עשר מחזק את המסר הדידקטי. כמו כן משובצים ב"עלילות גלגמש" פתגמי חכמה רבים שדומים לסוגה של "משלי מלך", מעין אוסף של עצות שהמלך נותן לבנו.22

אם אכן מבקש המחבר המשתמע ב"עלילות גלגמש" לדבר בשבחן של נורמות אנושיות בסיסיות או אז תבואנה על פתרונן גם שתי חידות מבניות באפוס שחוקרים הרבו לעסוק בהן. האחת: מה תפקידה ומקומה של הצעת הנישואין של אשתר באפוס המסעות של הגיבור, היוצא בראשונה לעשות לעצמו שם ואחר כך לבקש לעצמו חיי נצח, שהם בעיניי שני פנים של עניין אחד? לא ברור איך גלגמש שזה עתה שב ממסע הקרב בח'ומבבה, ושלא נענה לכל הפצרותיו של אנכידו לחדול מן הרעיון המטורף לצאת לקרב כנגד ח'ומבבה, אותו גלגמש, השש להיענות לכל אתגר, איך זה שהגיבור הזה נבהל מפני גורל מאהביה של אשתר?!

אפיזודה הזו ממוקמת במרכז היצירה, ומושכת תשומת לב רבה בתוך התבנית. היא נקודת צומת שאחריה ימות אנכידו, תתחולל תפנית ביחסו של גלגמש אל המוות והוא ייצא למסע החיפוש אחרי הנצח. יחד עם זאת, הגיוני הרבה יותר מבחינת סיפור המעשה לספר על אודות חוליו של אנכידו מיד לאחר מעשה החטא העיקרי שעליו נענש: הריגתו של ח'ומבבה. כאשר אנכידו מספר לגלגמש את חלומו ומצטט את גזר הדין של האלים, הוא אמנם מקדים את הריגת הפר להריגת ח'ומבבה בהיפוך רצף האירועים בסיפור המעשה. אך נדמה כי החטא העיקרי הוא הריגת ח'ומבבה, ועל מעשה זה יוצא קצפו של אנליל באפוס השומרי.23 האפיזודה של אשתר קוטעת את הרצף, והמחבר מקדיש לנאום התשובה של גלגמש שבעים וחמישה טורי שיר; זהו הנאום הארוך ביותר ביצירה כולה, בעיקר בהשוואה להצעת הנישואין של אשתר שהיא בת חמישה עשר טורי שיר בלבד. האפיזודה של אשתר שגוררת את הריגת פר השמיים אינה אמינה ברצף הסיפורי, אלא אם כן נצליח להסבירה בתוך התבנית השלמה של משמעות העלילה.

החוקר צבי אייבוש סבור,24 כי בהצעת הנישואים עצמה טמון ההסבר לדחייתו של גלגמש. לדעתו מציעה אשתר לגלגמש להצטרף אליה אל מחוזות השאול כבעלה. אשתר נוקטת לשון: "לו תהיה אתה בעלי, לו אהיה אני אשתך"( atta 1 Y mutma anak Y IY assatkal). בלשון זה מציעה ארשיכיגל, מלכת השאול, נישואין לנרגל, וכך גם מציע השד ארד-לילי נישואין לבת אנוש.25 לדעתי אכן מסרב גלגמש לאשתר מפני אימת המוות, אך לא צפני שהיא מציעה לו נישואי שאול, אלא מפני הפחד להתממש בארוס. הסירוב לאשתר הוא ראשית מסע הבריחה של גלגמש מגורלו כבן אנוש.

החידה המבנית השנייה שאנסה להציע לה פתרון, היא מקומו של הלוח השנים עשר, שמכיל סיפור חלופי על מות אנכידו, ושנתפס על ידי רוב החוקרים כנטע זר ליצירה שנתווסף עליה מטעמים חוץ ספרותיים26 (לפי יעקובסן כ-100 שנה לאחר העריכה של סין לקה אוניני). לדעתי הלוח השנים עשר הוא חלק מהותי מן היצירה בנוסח המאוחר, ונתווסף עליה לא בשרירות לב של העורך האחרון, תהיה זהותו אשר תהיה.

לחלקים נוספים של המאמר:
האשה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית
האישה הדעת והמות : עלילות גלגלמש - יצירה חתרנית : מבוא
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית (פריט זה)
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : האישה הדעת והמוות
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית: הפיתוי הראשון-שמח'ת ואנכידו
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : הפיתוי השני- אשתר וגלגלמש
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : הפיתוי השלישי- גלגמש וסדורי או פונדק ההזדמנות האחרונה
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית : האמנם גיבור בעל תודעה טרגית?
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית: תפקיד "החזרה העודפת" בהגחכת הגיבור

הערות:
17. Langer S. 1953: 305.
18. Moran W.L. 1991: 15-22.
19. בהבדל מן המטמורפוזות של אובידיוס, למשל, כאן המיתוסים מרכיבים חלק מן הסיפר אבל אינם עומדים במרכז. האפיזודה שגיבוריה הם גלגמש ואשתר היא אולי דוגמה יחידאית לתחבולה של המטמורפוזה כפיגורה בספרות המסופוטמית (בהבדל מן הספרות היוונית העשירה במטמורפוזות. ראו ש. שפרה 2001: 885-6).
20. כל הציטוטים מיצירות מסופוטמיות הם מתוך ש. שפרה וקליין י. 1996, אלא אם כן צוין אחרת.
21. תרגום חופשי: "תהיה אשר תהיה, מושל, נסיך, או מי שהאלים בחרו בו להיות מלך! / עשיתי למענך תיבה וכתבתי לוח אבן. / שמרתי אותם למענך בכותה, בחדר נרגל, במקדש אמסלם. / הסכת ללוח האבן הזה, האזן לכל מה שיאמר." (שורות 155-150); ראו תרגום של היצירה לאנגלית Foster B. 1995: 177-171.
22. ראו: "משלי שורופך" (2600 לפני הספירה) Alster B. 1974. וכן משלי שלמה המלך בספר משלי; ומשלי קהלת בן דוד בספר קהלת וסוגה דומה גם במצרים. על פתגמים ב"עלילות גלגמש" ראו: Hallo W.W. 1990: 21-7203.
23. ראו 'גלגמש וח'ומבבה' שורות 5192-18.
24. Aabush T. (1986) 1990: 143-187.
25. ש. שפרה 2001: 85 שורה 83. וראה גם אייבוש שם: 149 הערה 12.
26. וכבר עמדה על כך החוקרת רבקה האריס: 119-128 Hariss R. 2000:. אעיר כא6ן, כי התייחסתי אל הנוסח האשורי הסטנדרטי כאל תבנית שלמה, וביקשתי להראות את אחדותו: "אנו בונים מחבר משתמע, שהוא האחראי לאחדותו המפתיעה של סיפור, שיתכן בהחלט שנגעו בו ידיים מבינות רבות, וכל אחת מהן הוסיפה נדבך לבנין הכולל" (ראו: אבן י. 1974 :161). בעניין זה דומה העיסוק הספרותי ב"עלילות גלגמש" לעיסוק בסיפורי המקרא, בהבדל אחד: הנוסח הסטנדרטי המאוחר נמצא לעתים חסר והפערים מושלמים בעזרת נוסחים אחרים בעיקר הנוסח הבבלי העתיק. במידה מסוימת ממלא גם המתרגם והמשחזר תפקיד של מחבר משתמע. על "העריכה המובלעת וסוגיית אחדות היצירה" במקרא ראו: אמית י. 1999: 5-1 18. על התפתחות הנוסחים השונים של היצירה ראו: Tigay K.H. 1982.
ביבליוגרפיה:
כותר: האישה הדעת והמוות : "עלילות גלגמש" - יצירה חתרנית
מחברת: ש', שפרה
תאריך: דצמבר 2004 , גליון 20
שם כתב העת: על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית. הפיקוח על הוראת המקרא
הערות: 1. כתב העת מופיע במסגרת יישום מסקנות דו"ח ועדת שנהר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית