עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות > סיפורי מיתולוגיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפורי הראשית ומיתוסים מקבילים
על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים


תקציר
חלק זה של המאמר מספר על גילגמש ההיסטורי, על מקורו ותפוצתו של האפוס על גילגמש ועל ההשפעה הרבה שיש למיתוס זה על תרבות העולם.



האישה הדעת והמות : עלילות גלגלמש - יצירה חתרנית : מבוא
מחברת: שפרה ש'


הקריאה ב"עלילות גלגמש" דומה לדיג של צלופח שהוא תמיד חמקמק, כך כתב אחד המתרגמים של האפוס לאנגלית1. ראו Temple R. 1977: 318-327, שתרגומו הוצג על בימת התיאטרון הלאומי הממלכתי הבריטי. על גלגמש בספרות עתיקה וחדשה ראו ש. שפרה 2003: 37-35.

נדמה לי כי כל עיסוק בגלגמש שמבקש להגיע לפרשנויות החלטיות וחד-משמעיות דומה למסע האבסורדי של גלגמש אל הבלתי אפשרי בחיפוש אחרי הנצח. ואף על פי כן, כל מי שקורא ביצירה זו, ועל אחת כמה וכמה מי שעסק שנים אחדות בתרגומה לעברית, כמוני, נשבה בנתיב המסע של הגיבור ובעקבותיו יוצא גם הוא לחפש אחרי הבלתי אפשרי.

א. גלגמש ההיסטורי

האפוס "עלילות גלגמש" הוא האפוס הענק הראשון בתולדות הציוויליזציה, היצירה הגדולה והחשובה ביותר שהעניקה התרבות המסופוסטמית לספרות העולם הן בהיקפה, הן בדרכי העיצוב הפואטי. גלגמש, גיבור האפוס, מופיע ב"רשימת המלכים השומרית" כמלך החמישי בשושלת הראשונה של ארך, השושלת השומרית הראשונה שמלכה בדרום בבל בשחר ההיסטוריה, זמן קצר אחרי המצאת כתב היתדות (בין 2800 ל-2500 לפני הספירה).

רשימות מאוחרות מייחסות לו את בניין חומת ארך ואת הבנייה מחדש של מקדש ניפור. מוצאו וייחוסו לוטים בערפל; לפי המסורת ההימנונית-אפית שטופחה על ידי מלכי השושלת השלישית של אור, היה גלגמש בנו של לוגלבנדה, המלך השלישי של השושלת, אשר המיתולוגיה השומרית העלתה אותו לדרגה של אלוהות כבן זוגה של האלה נינסון. ואכן גלגמש מתואר באפוס כמלך ששני-שלישים ממנו אל, ושליש ממנו אדם. אולם "מרשימת המלכים השומרית" משתמע, כי גלגמש היה איש נוכרי, שתפס את השלטון בעיר ארך בכוח הזרוע; שכן מחבר הרשימה מעיר כי אביו של גלגמש היה "רוח רפאים". יהא מוצאו של גלגמש אשר יהא, הוא הצטייר בדמיונם של הדורות המאוחרים כמייסד הממלכה השומרית הראשונה החשובה בדרום מסופוטמיה, ונהפך לאגדה עוד בחייו.

ב. גלגמש בספרות העתיקה והחדשה

לאחר מותו פיארו את עלילותיו של גלגמש במיתוסים ובאפוסים רבים, ועסקו בדמותו ביצירות ספרותיות רבות לאורך מאות בשנים; גם בימינו הלהיבו עלילותיו את דמיונם של סופרים ושל משוררים.

האפוסים השומריים הקצרים2 'גלגמש וח'ומבבה', 'גלגמש ואגה', 'גלגמש אנכידו והשאול' ראו ש. שפרה וי. קליין: 327-295. תרגום לאנגלית של 'גלגמש ופר השמים' ו'מותו של גלגמש' ראו George A. 1999: 195-208. הם היצירות הראשונות שגיבורם הוא גלגמש (או בילגמש, כפי שהוא נקרא בשומרית, 2100 לערך לפני הספירה); הם אינם יוצרים רצף עלילתי ובמרכז כל אחד מהם אפיזודה אחת בחייו של הגיבור. אפוסים קצרים אלה שימשו מקור והשראה לחיבור האכדי רחב ההיקף.

הנוסח הבבלי העתיק שפתח במלים "נישא על מלכים" (sutur eli sarri )ונקרא כך על שם הטור הפותח את האפוס בקטלוג של יצירות אכדיות, התחבר ככל הנראה ב-1700 לפני הספירה, והסתמך גם הוא על חומרים שומריים. אפשר להניח כי הנוסח הזה, שממנו נותרו בידינו רק פרגמנטים, התחבר על ידי סופר אנונימי אחד, ועסק בנושאים הגדולים כמו התשוקה של האדם לעשות לו שם וההתמודדות של האדם עם פחד המוות. בתקופה הבבלית התיכונה שבו והעתיקו אותו בנוסחים שונים באנטוליה, בבבל, בסוריה ובארץ ישראל.

הנוסח הנקרא בקטלוג של יצירות ספרותיות בשם "אשר ראה מעמקים"( sa naqba imuru ל1200 לפני הספירה לערך) מיוחס לכוהן משביע בשם סין-לקה-אונינינ – Sin leqe-unini שמש מעו "סין לקח תחינתי"), שעיבד ככל הנראה את הסיפור העתיק והעניק ליצירה את צורתה הסופית. איננו יודעים דבר על הסופר-המעבד או העורך, מלבד העובדה שהוא ידוע כאבי שושלת של סופרים בארך שבדרום בבל. אין להוציא מכלל אפשרות שחלו שינויים ביצירה מאז ימיו של סין-לקה-אוניני ועד לנוסח האשורי המאוחר.

הנוסח האשורי המאוחר נמצא בספרייתו של המלך אשורבניפל שנודע כפטרון של הספרות, ועל פי פקודתו העתיקו סופרים טקסטים עתיקים וחדשים. בספרייתו נמצאו כתבים מימי תגלת-פלאסר שמלך כארבע מאות שנה לפניו (1115-1077 לפני הספירה). בין היתר היצירות שהועתקו בספרייתו של אשורבניפל היו לפחות ארבעה נוסחים שלמים של "עלילות גלגמש" שנכתבו על לוחות טין. אחרי כיבוש נינווה על ידי המדים והבבלים ב-612 לפני הספירה התפזרו הלוחות השבורים של "עלילות גלגמש" על רצפת הארמון, והתגלו רק אחרי קרוב ל-2500 שנה. הנוסח הסטנדרטי הבבלי ידוע מתוך 73 כתבי יד: 35 מתוך ספרייתו של אשורבניפל, 8 מערים אחרות באשור ו-30 מבבל, בעיקר מן העיר בבל ומארך. הלוחות של אשורבניפל הם העתיקים ביותר. הלוח המאוחר ביותר שנתגלה הוא מ-130 לפני הספירה, שחתום בשמו של בל-אחה-אצר ("בל-נצור-את-האחים" Bel-ahhe-usur), אסטרולוג בבלי.3

הנוסח האשורי המאוחר חרוט על שניים עשר לוחות שהכילו במקורם קרוב ל-3000 טורי שיר. כל אחד מן הלוחות הוא מעין פרק בעלילותיו של הגיבור; הלוח השניים עשר הוא כנראה תוספת מאוחרת שמספרת סיפור חלופי על מותו של אנכידו, ידידו של גלגמש, והוא מועתק ברובו מתוך האפוס השומרי "גלגמש, אנכידו והשאול".4

על הפופולריות של האפוס תעיד תפוצתו על פני המזרח הקדום כולו, מאנטוליה בצפון ועד ארץ ישראל בדרום, שבה נמצא פרגמנט של הלוח השביעי מן המאה הארבע עשרה לפני הספירה, לא הרחק מן החפירות במגידו. כך גם נמצא כן חרס בעיר דוד בירושלים מן המאה העשירית לפני הספירה, ועליו תבליט של גלגמש ואנכידו הורגים את ח'ומבבה. גלגמש וח'ומבבה נזכרים גם בקטעים מספר חנוך, שנמצאו במערות ים המלח מן המאה השנייה לפני הספירה.

כמו כן נמצאו גם ממערב למסופוטמיה נוסחים של "עלילות גלגמש" בעלי אופי מקומי ובלשון מקומית, שהם קיצורים או עיבודים של האפוס הבבלי; כך נתגלו נוסח חתי וחורי, שניהם נמצאו בחתושש, בירת החתים. אפשר למצוא את עקבותיו של "עלילות גלגמש" במקרא,5 בספרות הקלאסית העתיקה,6 וייתכן שגם ב"סיפורי אלף לילה ולילה".7

הארכיאולוג גורג' סמית שמצא ב-1872 את סיפור המבול על גבי הלוח האחד עשר של "עלילות גלגמש" אמר: "אני האדם הראשון שקרא בלוח זה אחרי אלפיים שנה". הוא רקד והתלהב עד כדי אקסטזה, ולתדהמת כולם התחיל לפשוט את בגדיו.8

האפוס "עלילת גלגמש" השאיר את רישומו לא רק על חוקרים, אלא גם על סופרים ומשוררים בעת החדשה9; כך למשל, כתב המשורר הגרמני רילקה באחד ממכתביו, כי הקריאה ב"עלילות גלגמש" היא אחת מחוויות הקריאה המרגשות ביותר שהוא חווה. הוא הכיר את התרגום הגרמני של ארתור אונגנד (1916 Ungand) וחזר וסיפר אותו לכל מי שרצה לשמוע.

צ'רלס אולסון, משורר שהשפיע על השירה האמריקנית אחרי מלחמת העולם השנייה, כתב טרנספוזיות לשירים עתיקים בין השאר לשורות הראשונות של גלגמש.10פיליפ רות, הסופר האמריקני כתב רומן בשם The Great American Novel , סיפור על קבוצת בייסבול, שיש בו אלוזיות מיתולוגיות רבות ושם גיבורו הוא גיל גמיש.11כמו כן כתב הסופר האמריקני רוברט סילברברג שני רומנים בדויים שגיבורם גלגמש.12

האפוס תורגם לשש עשרה שפות, וזכה לעשרה תרגומים חדשים בשנים האחרונות. כמו כן הועלה פעמים אחדות כמחזה על בימות תיאטרון למיניהן, ושימש כליברית לשתי אופרות לפחות.13

ג. גלגמש והספרות העברית

מסיבות שלא אוכל לעמוד עליהן כאן כמעט נפקד שמו של גלגמש מן הספרות העברית. גלגמש לא זכה לתרגום מאז תרגומו המופלא של טשרניחובסקי ב-1924 מן הגרמנית. אך לאורך השנים התגלו לוחות רבים שהאירו באור חדש את מהלך העלילה.14

המשורר נתן אלתרמן15 הכיר ברלוונטיות של היצירה לקורא בן ימינו וכתב, כי לוחיות החרס שעליהן נכתבה היצירה משקפים "את התהייה על אין שחר ואין תכלית, הבאה לידי ביטוי בספרות האבסורד המודרנית"; הוא סבר ש"גיבורי האפוס הזה אינם אלים אלא בני אדם, וכי הנושא – הפחד מפני זקנה ומוות. זה הדבר שעושה את השירה הזאת לשירת נצח ויש לה משמעות אף היום". אלתרמן אף התכוון לכתוב מחזה שגיבורו גלגמש. בעיקר היטיב אלתרמן להבין מהו מקומה של האישה במאבק של הגיבור להשגת חיי נצח (ועוד אשוב לעניין זה בהמשך).

יוצר עברי אחר בדמותו של גלגמש הוא יצחק אורן16 בסיפור ששמו "האוטוביוגרפיה של גלגמש בן נינסון". בסיפורו זוכה גלגמש לחיי נצח ומגיע עד לימינו. לאורך אלפי שנים הוא שב וחווה בייסורים גדולים את כל מאורעות חייו ומבקש את נפשו למות. גם אורן כמו אלתרמן מתייחס לריבוי פניה של האישה, ובוחן את האמביוולנטיות של גלגמש ביחסו אליה (שמח'ת מכונה בסיפורו של אורן תשרתו): "אהבתי את תשרתו. שנאתיה. שנאתי את תשרתו. אהבתיה. נכספתי אליה. יראתי מפניה... ידוע ידעתי כי ביום בואי אליה יכלה כעשן גלגמש הגדול. כיבוש תחת כיבוש. היא היא שתכבשני לעולמים" (שם, עמ' 33).

לחלקים נוספים של המאמר:
האשה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית
האישה הדעת והמות : עלילות גלגלמש - יצירה חתרנית : מבוא (פריט זה)
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : האישה הדעת והמוות
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית: הפיתוי הראשון-שמח'ת ואנכידו
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : הפיתוי השני- אשתר וגלגלמש
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : הפיתוי השלישי- גלגמש וסדורי או פונדק ההזדמנות האחרונה
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית : האמנם גיבור בעל תודעה טרגית?
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית: תפקיד "החזרה העודפת" בהגחכת הגיבור

הערות:

  1. ראו 318-327: 1997 Temple R., שתרגומו הוצג על בימת התיאטרון הלאומי הממלכתי הבריטי. על גלגמש בספרות עתיקה וחדשה ראו ש. שפרה 2003: 537-3.
  2. 'גלגמש וח'ומבבה', 'גלגמש ואגה', 'גלגמש אנכידו והשאול' – ראו ש. שפרה וי. קליין: 29-5327. תרגום לאנגלית של 'גלגמש ופר השמים' ו'מותו של גלגמש' - - ראו George A. 195-208 :1999.
  3. ראו 1999 George A., מבוא.
  4. ש. שפרה וקליין י: 30-8311.
  5. ראו 1963 Damroch D. 1987: 88-143; Heidel A.
  6. על הזיקה לספרות יוונית בכלל ראו 191-178 Burkert W. 1997:. גם הנ"ל אצל 1992 Burkert W.; על זיקות ל'אודיסאה' ול'איליאדה' ראו 349-334 West M.L. 1997: על זיקות לאובידיוס ראו 234-244 Moran W.L. 1997: על הזיקה להמנון ההומרי לאפולו ראו 91-94 Penglase C. (1994) 1997.
  7. ראו 214-233: Dally S. 1997. דאלי סבורה כי ייתכן שיש קשר בין גלגמש לבין המעשה בבולוקיה המלך, שיוצא עם ידידו למסע שמוליך אותו למקומות קסומים בחיפש אחרי טבעת המלך שלמה. לאחר מות החבר הוא פוגש בזקן שזכה בנצח. הזקן מעניק לו צמח חיים, אך הצמח הולך לאיבוד. לדעתה, גלגמש הוא גיבור אפוקליפטי כמו נוח, חנוך, שלמה ודניאל.
  8. היום אנו יודעים שמה שמצא סמית אינו הלוח האחד עשר של גלגמש, אלא נוסח מאוחר של אתרח'סיס, סיפור המבול הבבלי.
  9. אמנה רק אחדים מהם. לאורך השנים ראו אור כמה גרסאות לילדים; אף אחת לא נעשתה על פי המקור. לאחרונה ראה אור 'עלילות גלגמש' לילדים ולבני נוער בעיבוד שלי על פי המקור. ראו ש. שפרה 2000.
  10. 158-177 Maier J. 1997:.
  11. על השפעתו של גלגמש על ספרות בדורות האחרונים ראו: Maier J. 1997: 148-270. צ'רלס אולסון קרא לדחות את המסורות היהודיות-נוצריות ואת היווניות-לאטיניות ולשוב אל השירה הראשונית, אל השומרים. הוא האמין שקיימת חשיבה קדם-לוגית שמתקיימת עדיין אצל הומרוס והפילוסופיה הקדם-סוקרטית אבל נעלמת בתקופה הקלאסית. הוא תפס את עצמו כפוסט-מודרני ששאיפתו לשחזר את תקופת "הקרחונים" ולגבור על הקרע בין לוגוס לבין מיתוס. תפישת העולם השומרית מצויה, לדעתו, בין תקופת "הקרחונים" לבין הפילוסופיה היוונית.
  12. Silverberg R. 1984; Silverberg R. 1990. הראשון תורגם לעברית סילברברג ר. 1990.
  13. כמו כל יצירה קלאסית זוכה 'עלילות גלגמש' לתרגומים רבים, אך בעיקר תרמו לריבוי התרגומים הגילויים של טקסטים חדשים: לפני שבעים שנה היו ארבעים טקסטים והיום בערך שמונים.
  14. לאורך השנים ראו אור עיבודים של היצירה בעיקר לבני הנעורים ולא אמנה אותם. ספרו של פרידמן ש. 1992 אינו תרגום אלא עיבוד מאנגלית של האפוס האכדי ושל יצירות שומריות. כמו כן הופיע תרגום עברי מגרמנית לרומן בשם הלביא מארך מאת הרלד בראם 1997. לאחרונה ראה אור בעברית ספר העוסק בגלגמש מנקודת ראות פסיכולוגית ראו: אברבנאל ניצה 2001.
  15. אלתרמן נתן 1990.
  16. אורן י. 1987. הסיפור נכתב ב-1957.
ביבליוגרפיה:
כותר: האישה הדעת והמות : עלילות גלגלמש - יצירה חתרנית : מבוא
מחברת: ש', שפרה
תאריך: דצמבר 2004 , גליון 20
שם כתב העת: על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית. הפיקוח על הוראת המקרא
הערות: 1. כתב העת מופיע במסגרת יישום מסקנות דו"ח ועדת שנהר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית