אחד הציירים המובילים בתקופת הרנסאנס באיטליה. ציוריו משקפים את המחשבה הרווחת שהנשמה המתכנסת לתוך עצמה זוכה לידע ואמת מושלמים. אלסנדרו פיליפפי, הידוע כסנדרו בוטיצ'לי, נולד בפירנצה, איטליה. הוא היה הצעיר בחמשת בניו של מריאנו פיליפפי, מעבד עורות. משערים שזכה לכינויו "בוטיצ'לי" שפירושו "חבית קטנה" כששימש שוליה של צורף זהב. אחר כך שימש בוטיצ'לי שוליה לצייר והנזיר פרה פיליפו ליפי (1406-1469). הוא התפרסם בזכות ציורי המזבח שלו ופיתח סגנון אישי משלו, שהדגיש קווים ופרטים והשרה אווירה מלנכולית.
כבר כשהיה בן 15, היה לבוטיצ'לי סטודיו משלו. כמעט כל חייו צייר עבור המשפחות המכובדות של פירנצה, במיוחד דיוקנאות של בני משפחת מדיצ'י, ששלטה באיטליה. ציורו הערצת חכמי קדם (1477) מעיד על ההשפעה שהייתה לו בקרב משפחת מדיצ'י. אף שהעבודה הוזמנה על ידי משפחת מדיצ'י, חלק גדול מהדמויות מזכירות אישים מחצר המלוכה. בציור נראות דמויות שפונות למרכז בפוזות חיות. הציור מבטא את כמיהתו של בוטיצ'לי לעולם שמעריך את האינטלקט ואת ערכי המוסר.
בוטיצ'לי, שהשתייך לחוג האמנים בחצרו של לורנצו דה מדיצ'י (1449-1492), צייר בהשפעתם של פילוסופים ואנשי חצר אחרים סצנות פגאניות ונוצריות קלאסיות, שהמפורסמת שבהן היא לידת ונוס (1482?), סמל האהבה על כל צורותיה. האלה ונוס נראית עולה מהים על צדף. בוטיצ'לי התעלם מפרופורציות הגוף וצייר זרועות ורגליים ארוכות מהרגיל. סגנונו יוצר תחושה של תנועה חופשית, המושפעת באורח טבעי מכוח הכבידה. משקל הגוף מחולק באופן שווה ויוצר דמות בעלת קימורים חלקים.
ב-1481 נשלח בוטיצ'לי לרומא כדי לצייר שם שלושה ציורי קיר - נעורי משה, הענשת בני קורח ופיתוי ישו וכן דיוקנאות של האפיפיור. בוטיצ'לי חווה התעוררות דתית, שבאה לידי ביטוי במסירותו לכנסיה וצייר גם נושאים דתיים: מולד מיסטי (1501) וסיפורי הקדוש זנוביוס ( 1505?), שביטאו את אהבתו לכנסיה.
לאתר בו תוכלו לצפות בציוריו המפורסמים של בוטיצ'לי
