סרטן היא קבוצת תאים נורמלית, שמסיבה שאינה ידועה גדלה יתר על המידה, ללא תלות במערכת השליטה והפיקוח הטבעית של הגוף. לעתים מתפשטים התאים לחלקים אחרים של הגוף, מצטופפים והורגים רקמות נורמליות.
מזה מאות שנים יכלו הרופאים לאבחן סרטן, בהכירם את הצמיחה הבלתי נשלטת של הגידולים, מבלי שיוכלו לסייע לחוליהם. האזכור הראשון שנכתב על מחלת הסרטן היה ב-(אוסף) al-tasrif, שקובץ בקורדובה שבספרד, בשנת 986 לספירה. בספר זה דן הרופא אלבוקסיס (הנקרא גם אבול קסים) בכל הידע הרפואי הערבי; אחת המחלות אותה תיאר הייתה סרטן בלוטת התריס.
כעבור 800 שנה בקירוב, בשנת 1761, דיווח הרופא הלונדוני ג'ון היל (1707-1775) על ששה מקרי סרטן שנגרמו עקב השימוש באבקת טבק להרחה, הנשאפת דרך האף. הייתה זו הפעם הראשונה שחומר מסוים (טבק, במקרה זה) נקשר לסרטן. הרופא האנגלי תומס הוג'קין (1798-1866) תיאר מאוחר יותר את סרטן בלוטת הלימפה, הנקראת כיום מחלת הוג'קין.
אולם, הסיבה הממשית לסרטן לא הייתה מובנת עד שווילהלם וולדיר-הרץ (1836-1921), מדען גרמני, כתב בשנת 1867 שסרטן נוצר כשתהליך התחלקות התאים מאבד כל שליטה. הוא הבין שהתאים הסרטניים עלולים להתפשט לחלקי גוף אחרים, ולגרום לגידולים חדשים, וכי התקווה היחידה לריפוי מחלת הסרטן היא אבחון והתחלת טיפול בהקדם האפשרי. אך עד המאה ה-20 לא חלה שום התקדמות ממשית במציאת המזור למחלת הסרטן.
בשנת 1903, רופא גרמני בשם ג'ורג' קלמס פרת (1869-1927), גילה שקרני רנטגן יכולות לעכב גידולים והתפתחויות סרטניות נוספות.
בשנת 1915, החוקר היפני קצוסבורו ימגיוואה (1863-1930) ועמיתו קיושי אישיקאוואה, החלו בניסויים הראשונים ליצור תאים סרטניים בבעלי חיים. באמצעות צביעת אוזני שפנים בעטרן, הם גרמו להיווצרות הסרטן. לאחר ניסויים נוספים בחיות, כשהם חוזרים על הצלחתם הראשונית, הם הוכיחו שעטרן גורם לסרטן.
הביו-כימאי הבריטי, ארנסט קנוואי (1881-1958) בודד את הגורם המסרטן הכימי הראשון, או בשמו הלועזי קרצינוגן, בשנת 1933. הוא הוכיח שתרכובות אורגניות מסוימות – חומרים כימיים המורכבים בעיקר מפחמן וחמצן – גורמים למחלת הסרטן אצל בעלי חיים. הקרצינוגן נמצא, בין שאר מקורות המחלה, בעשן הסיגריות, במפלטי מכוניות ובסוגים שונים של מזהמים. מחקרים נוספים קישרו בין עישון לסרטן ריאות; בין קרינת יתר ללוקמיה (סרטן הדם) אצל ילדים, סרטן בלוטת התריס ומומים מלידה; וגורמים גנטיים לסרטן השד והקיבה.
חקר הסרטן עשה דרך ארוכה, אך יש עוד עבודה רבה לפנינו. חולים וגם רופאים מבינים כיום את החשיבות שיש לסימני האזהרה הראשונים של המחלה. עם התפתחות הכימותרפיה והטיפול בהקרנות, יש לחולי הסרטן סיכויי הישרדות גדולים הרבה יותר. התפתחו טיפולים חדשים, כגון השתלות מוח העצם וריפוי גנטי והמחקר עדיין נמשך.
