אל הרפואה במיתולוגיה היוונית היה אסקלפיוס (אה-סקלי-פי-יוס), בנו של האל אפולו. לפי האגדה, אפולו לימד את האל סירון את אמנות הרפואה, והוא זה שלימד את אסקלפיוס (הנקרא גם "אסקולפיוס"). דמות אגדית זו הייתה מבוססת כנראה על אדם אמיתי בשם אסקלפיוס אשר חי ביוון בשנת 1200 לערך לפנה"ס.
הגילדה של אסקולפדיאה הייתה אגודה של בעלי מקצוע שנקראה בשם אל זה, ונוסדה בשנת 1250 לערך לפנה"ס. חבריה היו מסורים לאמנות הריפוי. הם בנו מקדשים כדי לשכן בהם חולים, ובכל מקדש ניצב פסלו של אסקלפיוס האוחז במקל אשר נחש מתפתל סביבו. דימוי זה נקרא קדוסיאוס (קו-דו-סי-אוס) ונעשה לסמלה המסורתי של הרפואה. החולים פקדו מקדשים אלה כדי לבקש מזור לחוליהם, אך לא התקבלו אם היו חולים מדיי משום שהיה זה חוסר כבוד כלפי האל למות במקדשו. החולים עברו טיהור לפני הכניסה למקדש, לא הורשו לשתות יין, הוכרחו לנוח, לשמור על כללי אכילה מסוימים ונדרשו לרחוץ במי מלח.
היפוקרטס מקוס (הי-פו-קרא-טיז) (460-360 לפנה"ס) היה חבר בגילדת אסקולפדיאה ונודע בעולם כולו כ"אבי הרפואה". לו מיוחס עקרון האתיקה הרפואית שלפיו פעלו חברי הגילדה, וגם כיום עדיין ממשיכים הרופאים לפעול על-פיו. ביסודו קובע הכלל ש"אסור לרופא לגרום כל נזק לחולה". לפני שמתחילים הרופאים לעסוק במקצוע, נשבע כל רופא לפעול לפי עקרון זה, הנודע כשבועת היפוקרטס. זוהי המסורת הממושכת ביותר ברפואה המערבית והיא משמשת כעיקרון מוסרי מנחה עבור הרופאים מאז ימיי יוון העתיקה ועד ימינו.
העקרונות הבסיסיים נשמרו אמנם, אך השבועה שוכתבה ושונתה במשך הזמן כדי להתאימה לשינויים בחברה. בשנת 1948, למשל, האגודה העולמית לרפואה פרסמה שבועה חדשה אשר בחלק ממנה נאמר "בריאותו וחייו של החולה שבטיפולי יהיו שיקוליי העיקריים... לא ארשה לשיקולי גזע, דת, לאום, מפלגות פוליטיות או עמדות חברתיות לחצוץ בין חובתי לבין החולה שבטיפולי". בחלקה הייתה זו תגובה לפשעים הנוראיים שבוצעו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, שכללו ניסויים רפואיים באנשים חיים.
היפוקרטס תרם רבות למען התפתחות הרפואה על-ידי איסוף עובדות על מחלות בקהילתו, תיעוד התסמינים של כל מחלה ושימוש במידע זה כדי ליצור בסיס לטיפול. כתיבת הרשומות המדויקת אפשרה לו להחליט איזה טיפול יהיה היעיל ביותר ולקבוע אותו לחוליו. הוא היה הרופא הראשון שהשתמש בשיטה מדעית בשטח הרפואה, שיטה שכללה התבוננות, תיעוד ויישום תצפיותיו.
