בּעֶזרַת עֵינֵינוּ אֲנַחנוּ רוֹאים אֶת הָאֲנָשים ואֶת הַנוֹף שֶסביבֵנוּ, וּבאֶמצָעוּת אוֹזנֵינוּ אֲנַחנוּ שוֹמעים אֶת הַקוֹלוֹת. בּיָדֵינוּ אֲנַחנוּ נוֹגעים בַּחֲפָצים וּבִבנֵי אָדָם. הָאַף מַעֲביר לָנוּ אֶת רֵיחָם שֶל הַפּרָחים וְהַתַבשילים בַּמִטבָּח, וּבפינוּ אֲנַחנוּ טוֹעֲמים מַעֲדַנים. כָּל אֵלֶה – הָראייָה, הַשמיעָה, הַמישוּש, הָרֵיחַ וְהַטַעַם – קרוּיים חוּשים. בּאֶמצָעוּתָם אֲנַחנוּ מסוּגָלים לִקְלוֹט גֵירוּיים מִן הַחוּץ וּלהַבחין בּכָל מַה שֶקוֹרֶה מִסָביב לָנוּ. אֵיבָרים ותָאים מְיוּחָדים בַּגוּף קוֹלטים גֵירוּיים מִן הַסביבָה וּמַעֲבירים אֶת הַתחוּשוֹת הַלָלוּ אֶל מַעֲרֶכֶת הָעֲצַבּים שֶלָנוּ. זוֹ מַעֲבירָה אֶת הַמֵידָע לַמוֹחַ, וכָך אָנוּ מוּדָעים למַה שֶגוּפֵנוּ חָש.
חוּש הָראייָה וחוּש הַשמיעָה מתוֹאָרים בָּעֲרָכים עַיִן ואוֹזֶן.
טַעַם
אנחנו חשים את טעמם של מאכלים ומשקאות באמצעות תאים המצויים בחֲלַל הפה, בעיקר על הלשון. אנחנו מבחינים בארבעה טעמים עיקריים: מתוק, מר, מלוח, חמוץ – אך טעמם של רוב המאכלים מורכב מתַערוֹבֶת של שניים מטעמים אלה, או יותר.
תאי חוש שונים משמשים בפינו לאבחנה בין הטעמים השונים. הטעם המתוק מורגש יותר בקצה הלשון, והטעם המריר – בבסיסה. למעשה, האבחנה שלנו בטעמו של מאכל כלשהו תלויה לא רק בחוש הטעם אלא גם בחוש הריח.
רֵיחַ
אחד מתפקידיו של האף הוא להבחין בריחות. האוויר שעובר בזמן הנשימה דרך הנחירַיים בא במגע עם שִכבה של תאים מיוחדים הנמצאים בחלקו העליון והאחורי של פנים האף. כך אנחנו יכולים להבחין בניחוֹחַ הוורָדים או בריח גז דולף. חוש הריח של האדם חלש לעומת חוש הריח של בעלי החיים. כלב, למשל, יכול ללכת מרחקים ארוכים בעִקבוֹת הריח שמשאיר אחריו אדם או בעל חיים כלשהו. לחַיות הבָּר זהו חוש חיוּני, המזהיר בעוד מועד מפני אויב מתקרב.
מַגָע
באמצעות חוש המגע אנחנו יכולים לדעת את צורתו של חֵפֶץ מסוים ואת אוֹפי פָּנָיו, כלומר אם הוא מחוּספָּס או חָלָק. חוש זה מצוי בנקודות מסוימות על העור שלנו הקרויות נקודות חישָה. פיזורן של הנקודות האלה על פני העור שונה באזורי הגוף השונים. אם נדקור בסיכה את החלק העליון של זרוענו לא תמיד נרגיש בדקירה, מפני שעל עור הזרוע נקודות החישה מעטות. לעומת זאת, על כפות הידיים ועל עור הפנים נקודות החישה רבות מאוד, ולכן כפות הידיים הן האיבר העיקרי לחישת המגע.
המגע מאפשר לנו לחוש לא רק עצמים אלא גם את תוצאות המגע שלנו אִתם. מגע קצה האצבע במחט המַזרֵק מאָפשר לנו לחוש כי זהו חפץ צר, חד ונוּקשה, אך המגע הזה גם מֵסֵב לנו כאב.
תחוּשַת חוֹם וקוֹר
חוש המגע גם מאפשר לנו להבחין בשינויי טֶמפֶּרָטוּרָה, באמצעות נקודות רגישות המצויות על פני העור. מִקצת הנקודות חשות בחום ומקצתן חשות בקור (אפשר לאַתֵר מעט נקודות החשות בקור על ידי נגיעות קלות בקצה עיפרון בגב כף היד). ראוי לציין כי החוש לטמפרטורה מושפע מאוד ממידת החום שחַשנו קודם לָכֵן. משום כך, אם נכניס יד ששָהֲתָה במים חמים לקערת מים פושרים, נחוּש בקור, ואם נכניס לאותם מים פושרים יד ששהתה קודם לכן במים קרים, נחוּש בחום.
