לפי הברייתא בב"ב יד, ע"ב: "שמואל כתב ספרו ושופטים ורות". חז"ל מניחים אפוא כי ספר שופטים נכתב בידי שמואל הנביא, בשלהי תקופת השופטים, משמע זמן קצר לאחר ההתרחשויות. לעומת זאת, אם נדון לפי מנהגו של עולם, כתיבה היסטוריוגרפית בעלת אופי לאומי מותנית בגיבוש חברתי-תרבותי, שיש לו מודעות וממסד מתאים. סביר להניח כי גיבוש כזה לא התקיים בישראל לפני תקופת הממלכה המאוחדת. כמו-כן, מסתבר כי רוב ספרי המקרא חוברו על ידי יותר מכותב אחד, וכי דורות של קוראים ומעתיקים, שטרחו במסירת היצירה ובהעברתה, טבעו בה את חותמם. הנחת תהליך מורכב וממושך של התהוות מעבירה את משקל הכובד של פירושי ממעשה החיבור של היחידות הבודדות למעשה העריכה המלכדת. לפי הנחה זו יש לראות ביצירה מקראית כלשהי יצירה נמשכת, פרי עיצובם של מחברים ועורכים שפעלו לאורך הדורות. ואם הרעיונות שעולים מן הכתוב ומנחים את מעשה העריכה מתאימים ומשלימים זה את זה, אזי יוצא שהעורכים השונים, במהלך שנות המסירה, המשיכו לשמור אמונים לאותם קווי עריכה. עורכים מתחלפים אלה הם האחראים לכך שספר שופטים הגיע לידנו כיצירה לכידה, שבה רוב הפרטים מתקשרים ביניהם ומשלימים זה את זה למבנה בעל משמעות. משמעות המבנה אינה אלא מגמת הספר, שבאה לידי ביטוי ברעיונות המרכזיים שלו. אלו הנחו את מעשה העריכה הקבוצתי והנמשך, והוא שהכריע מה יכלל בספר ומה יצא מתוכו, וכן- היכן ישובץ החומר בנכלל, כך שיוכל לשרת את המגמה.
לחלקים נוספים של המאמר:
שופטים : העיצוב המיוחד של ספר שופטים
שופטים : מי עצב את הספר? (פריט זה)