אָלֶף-בֵּית
כּשֶהִתחילוּ בּנֵי הָאָדָם לִכתוֹב הֵם לֹא הִשתַמשוּ בּאָלֶף-בַּית. בִּמקוֹם זֶה הֵם ציירוּ תמוּנוֹת קטַנוֹת שֶייצגוּ אֶת הַדבָרים שֶעֲלֵיהֶם הֵם כָּתבוּ. זֶה נִקרָא כּתַב תמוּנוֹת, והַכּתיבָה בּוֹ הָיתָה איטית מאוֹד, מִפּנֵי שֶלכָל מִלָה הָיָה ציוּר מִשֶלָהּ. אָלֶף-בֵּית אֵינוֹ כּתָב שֶל ציוּרים. אָלֶף-בֵּית הוּא אוֹסֶף שֶל אוֹתיוֹת אוֹ סמָלים הַמיַיצגים צלילים. כָּל צליל אוֹ הֶגֶה הוּא חֵלֶק שֶל מִלָה אַחַת. כּדֵי ליצוֹר מִלָה שלֵמָה מצָרפים אוֹתיוֹת. הַקוֹל הָאֱנוֹשי יָכוֹל להָפיק כִּ-35 צלילים שוֹנים בּדיבּוּר. לָכֵן דַי בָּאָלֶף-בֵּית בִּ-35 אוֹתיוֹת לכָל הַיוֹתֵר לצוֹרֶך כּתיבַת כָּל הַמִלים, וּברוֹב הַשָׂפוֹת יֵש בָּאָלֶף-בֵּית פָּחוֹת מִ-35 אוֹתיוֹת. הַפֶניקים, שֶחָיוּ לִפנֵי 3,000 שָנָה לחוֹפוֹ הַמִזרָחי שֶל הַיָם הַתיכוֹן, פּיתחוּ אֶת הָאָלֶף-בֵּית הַמוֹדֶרני הָראשוֹן. לאַחַר מִכֵּן שיפּרוּ אוֹתוֹ הָרוֹמָאים. הָאָלֶף-בֵּית הָרוֹמי נָפוֹץ הַיוֹם בּכָל הָעוֹלָם. בּנֵי ישׂרָאֵל הִשתַמשוּ בּתקוּפַת הַתַנַ"ך בָּאָלֶף-בֵּית הָעִברי הַקָדוּם, ואילוּ הַכּתָב הָעִברי הַנוֹכחי הִתפַּתַחַ בִּזמַן גָלוּת בָּבֶל.
בכל אלף-בית יש לאותיות סֵדֶר מסוים שאינו משתנה. מילונים, מדריכי טלפון וספרים רבים אחרים – גם האֶנציקלוֹפֶּדיָה הזאת – מסודרים לפי סדר האלף-בית, כדי שיהיה קל למצוא מלה או שם.
הרומאים הקַדמוֹנים השתמשו באותיות האלף-בית לציין מספרים. לדוגמה, C הוא 100.
סימני פיסוק
נוסף על אותיות משתמשים הכותבים גם בסימני פיסוק.
למשל, נקודה מסמנת את סוף המשפט, סימן קריאה וסימן שאלה מַדריכים אותנו באיזו נעימת דיבור יֵיאָמר המשפט. יש שפות, כגון צרפתית, שבהן סימנים מסוימים מראים על שינוי במבטא הרגיל של האות.
אוֹתיוֹת דפוּס ואוֹתיוֹת כּתָב
לאלף-בית המודפס צורת אותיות מרוּבַּעת.
אותיות האלף-בית המשמשות לכתיבה מעוּגָּלות יותר, ובאותיות הלָטיניות הן גם מִתחַבּרוֹת זו לזו.
כּתַב יתֵדוֹת
לפני כ-5,000 שנה בִמֶסוֹפּוֹטַמִיָה (כיום חלק מעירק) התפתח כתב שנקרא כתב יתֵדות. בתחילה זה היה כתב תמונות, אבל במשך הזמן התחילו האותיות לייצג צלילים. למֶסוֹפּוֹטָמים לא היה נייר; הם כתבו על חוֹמֶר (מכונה בטעות חימר) לח והשתמשו בכלֵי כתיבה דמוּיֵי יָתֵד. מכאן השם 'כתב יתדות'.
אֶבֶן הָרוֹזֶטָה
המצרים הקדמונים השתמשו בכתב תמונות שנקרא היֶירוֹגליפים, או כתב חַרטוּמים. פֵּרוּש הכתב הזה נשכח לפני 1,600 שנה, ועד 1799 איש לא היה מסוגל לפַענֵחַ את הכתובות המצריות העתיקות. בשנה ההיא גילו חיילים צרפתים על יד העיר אָלֶכּסַנדריה שבמצרים אבן ועליה כתובת. המלים היו חקוקות באבן בכתב היֶירוֹגליפים וגם ביוונית. וכך, בעזרת ידיעת היוונית, הצליחו המלומדים לפענח את כתב היֶירוֹגליפים.
פּיקטוֹגרָמוֹת סיניוֹת
בַּכּתָב הַסיני הַמָסוֹרתי מִשתַמשים בִּסמָלים, שֶנִקרָאים 'פּיקטוֹגרָמוֹת', כּדֵי ליַיצֵג מוּשָׂגים.
לכָל מִלָה וּמִלָה יֵש סימָן מִשֶלָהּ.
אָלֶף-בֵּית מוֹדֶרני
הָאָלֶף-בֵּית הרומי הוא רק אחד מֵרבּים בעולם. שָׂפות רבות אחרות משתמשות בסמלים שונים לייצג צלילים דומים. גם כיוונֵי הכתיבה שונים מאלף-בית לאלף-בית.
האלף-בית הרומי נכתב משמאל לימין. ערבית, כמו עברית, נִכתֶבת מימין לשמאל. גם יַפָּנית אפשר לכתוב מימין לשמאל, אך אפשר גם לכתוב לאורך הדף, מלמעלה למטה.
