אחד ממאפייני העופות הוא פה בצורת מקור חסר שיניים. המקור הוא התארכות גרמית קלה של הגולגולת. המקור מכוסה בעור, שאצל רוב הציפורים הוא נוקשה, והוא הכסות הקשה והמבריקה של המקור. קצה המקור, שנשחק בשל האכילה, מתחדש כל הזמן, בדיוק כפי שציפורני האדם גדלות.
הגפיים הקדמיות של העופות הפכו לכנפיים, ולפיכך המקור משמש לתפקידים שונים, אשר אצל חלק מבעלי החיים האחרים נעשים באמצעות הידיים. המקור משמש לחיפוש המזון אצל חלק מהעופות, לתפיסתו, להריגתו, לקריעתו ולבליעתו, ונוסף על כך משמש גם לתפקידים אחרים, כגון: בניית קינים, סידור ביצים בקן וניקוי נוצות. צורת המקור וגודלו משתנים בין מין אחד למשנהו, ומותאמים למקום החיות של העוף ולסוג המזון שלו. במהלך שנות האבולוציה של העופות התפתח מגוון של צורות מקורים. אמנם לחלק מהעופות מקור המתאים למספר צורות הזנה, אבל אצל חלק מהעופות התפתחה צורת מקור המותאמת לאיסוף מזון ייחודי. לדוגמה, לציפורים אוכלות זרעים מקור קטן ועבה, לעופות הדורסים מקור מאונקל וחד לקריעת הבשר, לצופיות וליונקי הדבש מקור המותאם ליניקת צוף ולעופות הניזונים מחרקים מקור צר ומחודד. לחלק מהעופות, למשל לברווזים, מקור בעל מבנה משונן בצדדיו, המשמש לסינון מזון מן המים.
דוגמה להתאמות לתנאי מחיה שונים, הבאות לידי ביטוי בצורת המקור, היא "הפרושים של דארווין" (Darwin Finches). במסעו אל איי הגלפגוס שבאמריקה הדרומית בשנת 1835 גילה דארווין, כי למרות שציפורי השיר ("פרושים") היו בעלי גודל וצבע דומים, הרי שהם נבדלו זה מזה בגודל המקור וצורתו. הבדל זה הביא לכך שכל מין הותאם לתנאי מחיה מעט שונים ולסוג מזון שונה – זרעים, חרקים, עלים ופירות.
