הרעיון שהחוקים מבטאים צדק אלוהי, אינו ייחוּדי למקרא. כבר בקובץ הקדום של חוקי חַמוּרַבִּי יש ביטוי לרעיון זה באַסְטֵלָה - מצבת האבן שחוקי חמורבי חקוקים עליה . בציור שעל גבי האסטֵלה אפשר לראות את המלך חמורבי מקבל מאֵל השמש, היושב על כיסאו, את הסמכות להיות מחוקק מלכותי. אל השמש הוא האל השופט את השמים ואת הארץ והאחראי על ההגנה על החלשים בחברה. ציור זה יוצר זיקה ברורה בין החוקים של חמורבי לבין האל.
החוקים עצמם נפתחים במבוא מפורט, המתאר כיצד מינו האלים את חמורבי:
"בעת שאַנֻ [אל השמים] הרָם והנישא, מלך האַנֻנַּכִּי [אל הרוח], ואֵנְלִל אדונֵי השמים והארץ אשר בידו הגורלות של הארץ, נתנו את השלטון על כל האדם בידי מַרְדֻךְּ, בנו הבכור של אֵנְכִּ, ויגדלוהו בתוך האִגִגִ, ויתנו לבבל את שמה הנשגב ויַעשוּהָ כבירה מכל חלקי הארץ, ויְיַסְדוּ בקרבה מלכות אשר לנצח תעמוד, כנצח השמים והארץ, בעת ההיא אַנֻ ואֵנְלִל קראוני בשמי להצלחת העם, לי, לחמורבי, המושל השגיא וירא האלים, למען השכין צדק בארץ, לְכַלוֹת רשעים ופועלי אָוֶן, לבל יעשוק החזק את החלש ממנו, למען אֶזרַח כשמש לשחורֵי הראש ולהאיר על הארץ."
במבוא של חוקי חמורבי, החוק מצטייר כמנגנון שתפקידו לשמור על הצדק בעולם ולמנוע מעשי עוול, אך לא תמיד הבדילו ההוגים בין החוק לבין הצדק. כך, למשל, קבע ג'ון אוסטין, אחד הפילוסופים הבולטים במאה ה-20, שהחוק אינו נוגע בהכרח לצדק או למוסר. לדעתו, החוק הוא בסך הכול "מערכת של כללים להדרכת אנשים נבונים, שנקבעה להם על ידי איש נבון השולט בהם."
