עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות > סיפורי מיתולוגיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפורי הראשית ומיתוסים מקבילים
על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים


תקציר
חלק זה של המאמר מספר את "עלילות גלגמש" מלך ארך, את העימות בינו ובין אנכידו שהפך לחברו, את מעשיהם המשותפים ואת המסע לחיפוש חיי הנצח שערך גלגמש לאחר מותו של אנכידו.



האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית
מחברת: שפרה ש'


המספר פותח בשיר הלל לגלגמש, מלך ארך, ומונה בו את תכונותיו ואת מעלותיו. הוא מפנה את נמענו אל מגילת היסוד של חומת ארך השמורה בתוך תיבה; במגילה זו, לדברי המספר, רשם גלגמש, בונה חומת ארך, את עלילותיו, ושם אותה למשמרת למען הדורות הבאים.

המגילה השמורה בתיבה מספרת כי גלגמש, אשר בעורקיו זורם דם אלים, הוא מלך יפה תואר ואדיר כוח; רוחו הסוערת אינה מוצאת לה מנוח, ועל כן הוא רודה בבני עמו: הוא גובה מבתולות העיר את זכות הלילה הראשון, ומענה את עלמי ארך במשחק דמוי פולו שבו משמשים העלמים כסוסים והוא רוכב על כתפיהם ומגלגל את הכדור באלה של עץ. נשות ארך מתחננות בפני האלים הגדולים שיצילו את בניהם ואת בנותיהם מידו הקשה של המלך.

בעצת אאה-אנכי, אל המים המתוקים, בוראת ארורו, האם הקדמונית מן הטיט אשר בשדה, יצור פרא ושמו אנכידו. על פי תוכניתם של האלים ידמה היצור הזה לגלגמש בכוחו, יתחרה בו וכך יסיח את דעתו ממשחקיו הפרועים.

אנכידו חי עם עדרי הצבאים אשר בשדה, עמם הוא שותה מים ואוכל עשב. הוא מציל את החיות מפני הצייד, ממלא את הבורות אשר חפר הצייד וקורע את רשתותיו. הצייד מספר לאביו על האיש המוזר אשר ירד ממרומי השדה, ואביו יועץ לו ללכת אל העיר ארך, אל המלך גלגמש, כדי שיסייע בידו להתמודד עם איש הפרא.

כאשר מגיע הציד לארך שולח אתו גלגמש את הקדשה, שמח'ת. הצייד והקדשה אורבים לאנכידו בשדה. שמח'ת פושטת את לבושיה ואנכידו נשבה בקסמיה. שישה ימים ושבעה לילות מתעלסת הקדשה באהבים עם אנכידו. אחר כך, כאשר הוא מבקש לשוב אל העדרים, נסה מפניו חיית השדה.

הקדשה הופכת את אנכידו לבן תרבות: היא מלמדת אותו לאכול לחם, לשתות שכר וללבוש בגד. היא מציעה לאנכידו לנטוש את השדה, לבוא עמה אל עירו של גלגמש ולטעום ממנעמי התרבות העירונית. אנכידו מחליט ללכת עם הקדשה ולהתחרות בגלגמש. הקדשה מספרת לאנכידו שני חלומות שחלם גלגמש על אודותיו, ואשר אמו החכמה, האלה נינסון, חזתה בפתרונם את בואו לארך.

הקדשה ואנכידו מגיעים לארך. גלגמש ניצב בפתח בית הכלולות כשבכוונתו לגבות את זכות הלילה הראשון מן הכלה. אנכידו חוסם את השער בפני גלגמש. בין השניים מתפתח קרב איתנים, ואחר כך הם הופכים לידידים בלב ונפש. אנכידו, שאינו רגיל לחיי העיר הסוערים, נחלש והולך. גלגמש מציע לצאת למסע אל הר הארזים ולהרוג את ח'ומבבה, השומר הנורא על יער הארזים. אנכידו, וכך גם האל שמש, אמו של גלגמש וזקני העיר מנסים להניא אותו מלצאת למסע; אך לשווא. גלגמש מבקש לעשות לעצמו שם עולם בהריגת שומר היער. לבסוף זוכים השניים לברכת האל שמש, מכינים כלי מלחמה עצומים בגודלם ויוצאים לדרך. אחרי מסע ארוך, שבו חולם גלגמש חלומות מבשרי רע, הם מגיעים אל היער והורגים את ח'ומבבה.

בשובם לארך מתאהבת בגלגמש אשתר, אלת האהבה והמלחמה. היא מציעה לגלגמש נישואין, אך הוא מסרב לה בטענה כי גורל כל מאהביה ובעליה היה רע ומר. אשתר הנעלבת מבקשת מאביה, אל השמיים, להוריד אל הארץ את פר השמיים כדי שזה יהרוג את גלגמש ואנכידו. פר השמיים מפליא מכותיו בעלמי ארך עד אשר שני החברים מצליחים להורגו. האלים גוזרים על אנכידו מוות מפני שהעז להרוג את ח'ומבבה ואת פר השמיים. עם מותו של אנכידו נושא עליו גלגמש קינה נפלאה. הוא נתקף פחד נורא שגם הוא עתיד למות כמו חברו, ויוצא למסע כדי לחפש את סוד חיי הנצח אצל אותנפישתים, הלא הוא נוח המקראי, היצור היחיד ששרד לאחר המבול, ואשר האלים העניקו לו חיי נצח.

בדרך עובר גלגמש הרפתקאות מסעירות: הוא פוגש באדם-עקרב, מספר לו את כל תלאותיו ומבקש להראות לו את הדרך לאותונפישתים. הוא עובר בתוך מנהרה חשוכה ומגיע לגן, שכל עציו מצמיחים אבני יקר. בגן יושבת בעלת פונדק, ששמה סידורי. היא מנסה להניא את גלגמש מצאת למסע ולפתותו לחיות ככל האדם, לאהוב אישה ולגדל ילדים; אך גלגמש איתן בדעתו. לבסוף היא מגלה לו את הדרך אל המלח, אורשנבי, הוא האיש אשר בידיו משוטי קסם, שבכוחם לעבור את ים המוות המפריד בין מקום מושבו של אותנפישתים לבין העולם האנושי.

גלגמש, בבלי דעת שובר את משוטי הקסם, ובינו לבין אורשנבי, המלח, מתחולל קרב. לבסוף מסכים אורשנבי להעבירו את ים המוות; לשם כך כורת גלגמש בעצת המלח מאה ועשרים משוטים חד-פעמיים, שכן כל הנוגע במי המוות נגזר דינו למות. גלגמש ואורשנבי מגיעים אל אותנפישתים, והוא מספר לגלגמש את סיפור המבול ואיך ניצל מגורל בני אנוש. הוא טוען כי חיי הנצח שהוענקו לו היו מעשה חד-פעמי, ושום אדם מבלעדיו לא יוכל לזכות בהם. גלגמש מתחנן, ואז מעמיד אותו אותנפישתים בניסיון: אם יצליח להישאר ער במשך שישה ימים ושבעה לילות אולי יהיה לו סיכוי לזכות בנצח. גלגמש העייף מתלאות הדרך נרדם מיד. על פי מצוותו של אותנפישתים אופה אשתו כיכרות לחם ומניחה בכל יום כיכר אחת למראשותיו. גלגמש מתעורר משנתו וטוען, כפי שחזה אותנפישתים, כי ישן זמן קצר בלבד. ואולם כיכרות הלחם שהתעפשו משך הימים שבהם ישן מעידות כי לא עמד בניסיון.

אשת אותנפישתים מבקשת רחמים על גלגמש. אותנפישתים מברך אותו שבגדיו לא יתבלו בדרכו הביתה ומגלה לו את סוד הצמח שאמנם אינו מעניק נצח, אבל כל מי שאוכל ממנו מחדש את נעוריו. גלגמש מוצא את צמח הנעורים ויוצא למסע השיבה אל ארך יחד עם אורשנבי, שאותו גירש אותנפישתים מפני שהעביר בספינתו אדם בן תמותה. גלגמש שוכב לנוח על יד באר מיים חיים, ונחש מתגנב וגוזל ממנו את הצמח. עכשו לא נותר לו אלא להשלים עם גורלו. ברכתו של אותנפישתים מתקיימת והוא עושה את המסע הארוך לעירו בתוך יומיים. גלגמש מתפאר באוזני אורשנבי בחומות ארך הבצורות מעשה ידיו.

לחלקים נוספים של המאמר:
האשה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית (פריט זה)
האישה הדעת והמות : עלילות גלגלמש - יצירה חתרנית : מבוא
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : האישה הדעת והמוות
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית: הפיתוי הראשון-שמח'ת ואנכידו
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : הפיתוי השני- אשתר וגלגלמש
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית : הפיתוי השלישי- גלגמש וסדורי או פונדק ההזדמנות האחרונה
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש- יצירה חתרנית : האמנם גיבור בעל תודעה טרגית?
האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית: תפקיד "החזרה העודפת" בהגחכת הגיבור

ביבליוגרפיה:
כותר: האישה הדעת והמוות : עלילות גלגמש - יצירה חתרנית
מחברת: ש', שפרה
תאריך: דצמבר 2004 , גליון 20
שם כתב העת: על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית. הפיקוח על הוראת המקרא
הערות: 1. כתב העת מופיע במסגרת יישום מסקנות דו"ח ועדת שנהר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית