ראש הנקרה (מצוק)

מצוק בגבול ישראל-לבנון (נ"צ 1600.2776), שבו עובר כביש החוף את רכס סלם צור. לרגלי המצוק - נקרות וכוכים מרשימים ביופיים, שנוצרו בפעולה משולבת של תהליכים גיאולוגיים והשפעת גלי הים. אפשר לרדת אל הנקרות ברכבל ולסייר בהן לאורך מנהרות חצובות. האתר מנוהל בידי חברי קיבוץ ראש הנקרה, והכניסה אליו (בתשלום) בכל ימות השנה. מראש המצוק יש תצפית מרהיבה על חוף הגליל המערבי.

במצוק ראש הנקרה (בערבית - ראס א-נקורה) בולטות כמה תופעות טבע השכיחות בחופים סלעיים. החשובות שבהן הן מצוק ימי ומערות ימיות, עוצמת הגלים וצומח החופים.

רכס ראש הנקרה הוא קמר גיאולוגי, שצירו מתמשך מדרום-מערב אל צפון-צפון-מזרח. קמר זה נחתך בכמה מקומות בידי מערכות של שברים והעתקים, מהם עמוקים ועזים. החשוב שבהם - כיוונו מזרח-מערב לערך, כלומר בזווית של ° 45 לערך לגבי ציר האורך של הרכס. מיקומו בקו ראש-הנקרה-חניתה. העתק חשוב שני אינו נראה לעין, אך אפשר לשער את קיומו לפי מבנה קרקעית הים שבסמוך. העתק זה נמשך בקו צפון-דרום לערך.

שני העתקים אלה הם שיצרו את המצוק, שלפנים היה מצוי בנקודת ההצטלבות שלהם, אך במשך הזמן, בעקבות ההרס שנגרם בידי הגלים, נסוג אל מקומו הנוכחי, מצפון-מזרח למקומו הראשוני.

נוסף על שני העתקים ראשיים אלה מצויים כאן הרבה העתקים קטנים וסדקים, הנראים בכל מקום שאינו מכוסה בעפר. לאורך סדקים אלה התפתחו מרבית הקירות החיצוניים והנקרות.

המסלע במצוק מורכב בעיקרו משכבות של קרטון רך משובץ בצור. גושי הצור הקטנים והכהים, שהם אמורפיים, סדורים בתוך שכבת הקרטון. במקומות אחדים מצויות שכבות חרסיתיות, ובצפונו של המצוק מצויים סלעי גיר קשה, שהשיכוב שלו אינו ברור. לסדקים ולהעתקים הקטנים נודעת כאן חשיבות ראשונה במעלה, כי בהם התפתחו, עוד לפני שנפגשו ההר והים, מחילות קרסטיות ומערות קטנות, האופייניות להרי הגיר בגליל. עם התפתחות המצוק חדרו מי הים דרך מחילות ויצרו את המערות הימיות, הן הנקרות.

אך בעוד שהמחילות הקרסטיות הן אחידות למדי באופיין ובגודלן, אין הדבר כך במערכת הנקרות. המחילות הקרסטיות המקוריות התפתחו בסדקים בכל מקום שאליו חדרו מי הגשמים, ללא זיקה לכיוונם של הסדקים. הנקרות, לעומת זאת, התפתחו יותר באותם סדקים הניצבים לכיוון מכות הגלים ופחות בסדקים המקבילים לכיוון מכות הגלים. כיווני הנקרות תואמים את כיווני הסדקים. בעיקר בולטים כאן שני כיווני סדקים: האחד הוא מערב-מזרח בקירוב, והשני הוא צפון-דרום. החלק החשוב ביותר של מערכת הנקרות התפתח במפגשם של שני כיוונים אלה.

גם סוג הסלעים וצורת ריבודם היו גורם חשוב בהתפתחות הנקרות. דבר זה בא לידי ביטוי, לדוגמה, בנקרה הצפונית, שהיא היחידה שנוצרה בסלע קשה וחסר ריבוד ברור. מעבר לגבול, בתחום לבנון, מצויות כמה נקרות נוספות מעין אלו. בנקרה זו נשמרה, יותר מאשר בנקרות אחרות, צורתה המקורית, הקרסטית.

לעומת זאת, ככל שהריבוד בסלעים דק וברור יותר, ניכר שהתקרה מושפעת מכך וצורתה היא משטח, או משטחים, המקבילים לכיוון נטיית הסלעים המקורית. בכמה מקומות אפשר גם להבחין בהתאמה מוחלטת בין מבנה השכבות לצורת הנקרה.

הנקרות בצורתן הנוכחית הן אפוא תוצאת ההשפעות ההדדיות של כיוון הסדקים כלפי הגלים, הצטלבויות של סדקים, נטיית השכבות ועוביין, קשיות הסלע וגורמים נוספים. אחד מהם הוא מפלס פני הים. סימנים רבים על פני המצוק מעידים שסלעי ראש הנקרה "ידעו" לכל הפחות שלושה מפלסים שונים של פני הים. על שניים מהם יש לנו עדויות ברורות. נקרות ימיות מתפתחות בתחום מוגדר מאוד, החל בכמה מטרים מתחת לפני הים ועד לגבול השתברות הגלים, שהוא כ-3 עד 15 מ' מעל פני הים (הבדל זה בגובה התנפצות הגלים מותנה בכיוון הסלעים כלפי הגלים). בסקר שנערך נמצאו פתחי נקרות גם בעומק 5-3 מ' ויותר מתחת לפני המים; קרקעיתן של נקרות אלו, בעומק 7-6 מ', מכוסה בסחף. זוהי עדות למפלס פני ים קדום, נמוך מהעכשווי ב-7 מ' לפחות. שכבת חלוקי ים וחול גס, הנמצאת כמטר אחד מעל למסילת הברזל שמדרום למצוק, מעידה על מפלס קדום נוסף, שהיה גבוה מהמפלס היום ב-8 מ' לערך, ויש סימנים אחרים המעידים על מפלסים קדומים נוספים, אך אלה מעטים ואינם מתבטאים בנופו הנוכחי של המצוק. נוסף על התקופות ה"רטובות" של המצוק, היו לו גם תקופות "יבשות", ששתיים מהן ניכרות בבירור. מתקופה יבשה אחת נותרו גושי כרכר יבשתי בתוך שתיים מהנקרות. כיום הם מצויים בגובה של 1-4 מ' מעל למפלס פני הים. מהם אפשר להסיק, שבעבר היו מרגלות המצוק מכוסות במשטח נרחב של דיונות, ואז השתרעה היבשה כנראה עד מקום האיים של היום. על תקופה יבשה נוספת, שקדמה מעט לתקופה היבשה הראשונה, מעיד תלכיד (ברקציה) הנמצא בתוך שרידי נקרה. התלכיד כולל חצץ יבשתי, גיר וצור, קרקע מאובנת וכן לסתות של מין קרנף, שהובאו אל המקום, כנראה, בידי בני האדם שישבו כאן לפנים. תלכיד זה מעיד על שפכי אבן ועפר מן ההרים, שנערמו לרגלי המצוק. היום אי אפשר להגיע ביבשה אל המקום שבו הוא נמצא, ואם אמנם חי כאן האדם לפנים, יש להניח ששפכי החצץ והעפר יצרו בשעתם מדרון רחב ונוח למעבר בין הים והמצוק.

אין ספק, שכל השינויים הנראים לעין בראש הנקרה חלו בתקופת הפליסטוקן, בתחום מיליון השנים האחרונות. אך יש סברה, שלא הוכחה עדיין, האומרת שהשינוי האחרון ממצב של נקרות יבשות למצב של היום הסתיים בתקופה היסטורית לא רחוקה. על כך מעידים ממצאים שונים לאורך החוף מדרום למצוק, ובהם יקבים ומחצבות. הם מלמדים שהאדם חי ופעל כאן בעת שקו החוף היה מרוחק מאות מטרים ממיקומו היום. גורם נוסף הממלא תפקיד חשוב בעיצוב דמותו של המצוק, לפחות בימינו, הוא עומק קרקעית הים, שלמרגלות המצוק הוא מגיע עד 7-6 מ', ובמרחק של כ-2.5 ק"מ ממנו הוא מגיע עד 50 מ' (לשם השוואה: בים שמול תל אביב מגיעה קרקעית הים לעומק 50 מ' רק במרחק 15 ק"מ מהחוף). לפי כמה סימנים יש להניח, שתהליך שקיעת קרקעית הים לא נסתיים עדיין. לכך נודעת השפעה רבה על עוצמת הגלים במקום ועל המשך קיומו של המצוק בצורתו הנוכחית: העפר והאבנים הנושרים מראש המצוק עשויים למלא במשך הזמן את מרגלותיו וליצור שיפוע מתמתן והולך, שיכסה את המצוק, אך בשל עומק קרקעית הים סמוך לחוף מונעים כאן הגלים את הצטברות הסחף בתחתית המצוק על ידי הסעתו אל מעמקי הים, הסמוכים לחוף.

אל ראש הנקרה מגיעים אפוא גלי הים במלוא עוצמתם, והם נשברים רק בהגיעם אל המצוק. רק הענקיים שבגלי החורף, אלה שגובהם בלב ים הוא 6 מ' ויותר, נשברים כאן עוד לפני הגיעם אל המצוק. השפעתם של הגלים כאן היא עצומה, ויש המעריכים את עוצמת מכתם ב-250 טון על כל מטר מאורך המצוק. גלים כאלה אינם כה שכיחים, כי בדרך כלל פוקדות את חופי הארץ שתיים או שלוש סערות קשות בשנה, אך גם גלי הקיץ כוחם רב, וגלים שגובהם 4-3 מ' שכיחים כאן למדי גם בקיץ. פעולתם העיקרית של גלי קיץ אלה ניכרת ביצירת הצנירים, שהם שקערוריות מוארכות, מקבילות לפני הים, החרותות בסלעים הפונים מערבה.

פעולת הגלים אינה יחידה בעיצוב הצורות בסלעי המצוק. אצות ובעלי חיים זעירים, המכסים בצפיפות את פני הסלעים בכל מקום לח, הם המבצעים את פעולת ההרס הראשונית של פני הסלע, והגלים ממשיכים את ההרס ומשלימים אותו.

מעל לתחום גלי הקיץ, הניכר בצבעו הכהה, שאותו מקנים לו בעלי החיים והאצות החיים על הסלע, שולט הצבע הלבן הבוהק, שהוא צבעם המקורי של הסלעים. בחלק זה של המצוק פועלת צורה אחרת של הרס: פני הסלע מכוסים במקומות רבים קרומים דקים ואבק לבן, שהם תוצאת ההתפוררות המתמדת של שכבת הסלע החיצונית. להתפוררות זו מסייע המלח, הנישא עם רסס מי הים הנישא לכאן כמעט כל ימות השנה. הואיל והמלח הוא חומר היגרוסקופי (סופג לחות) - פני הסלע מתלחלחים ומתייבשים חליפות, בהתאם לכיוון הרוח, ודבר זה גורם להינתקותם המתמדת של חלקיקים קטנים מגוף הסלע. נראה שתהליך זה - חשיבותו בעיצוב נוף המצוק אינה נופלת בהרבה מזו של עוצמת הגלים: שנה שנה "נקלפת" שכבה שעובייה מגיע למילימטר אחד, ובמשך עשרות אלפי שנים נקלפת שכבה שעובייה עשרות מטרים. רסיסי המלח משפיעים על הצמחים הגדלים במדרון שמעל למצוק, ובמיוחד על עצים גבוהים השרועים על פני הקרקע.

בעת סערה, ולעתים גם בקיץ, אפשר לראות בים, מדרום לראש הנקרה, כעין קווים ארוכים של גלים הנשברים בלב ים. אחד מהם מתמשך מצפון ומדרום לאי שחף. הם מסמנים את מקומו של רכס גבעות הכרכר שמתחת לפני הים, שחלקיו הגבוהים והבולטים מעל פני הים הם איי החוף (אי תכלת, אי שחף ואי נחליאלי).

המבקרים בראש הנקרה בחורף, בעת סערה, יוכלו לצפות בהתנפצות הגלים. בעת סערות חזקות, כשמהירות הרוח מגיעה ל-80-60 ק"מ בשעה ויותר, יש שרסס הגלים נישא ברוח עד לגובה של 35 מ' ויותר, הרבה מעבר לקצה המצוק. גם גלים המתנשאים לגובה 25-20 מ' אינם נדירים כאן, ואליהם מתלווים קולות נפץ חזקים כאשר נשברים הגלים אל תוך החללים שבנקרות. לעוצמה אדירה זו מתלוות שתי תופעות: בכמה נקודות באזור המצוק אפשר לחוש כיצד מזדעזעים הסלעים ממכות הגלים, ונוסף על כך אפשר לחוש בתוך הנקרות, גם בחורף וגם בקיץ, בחום, המעיק לפעמים בגלל הלחות הגבוהה. חום זה אינו אלא חלק מאנרגיית הגלים המשתחררת בהתנפץ הגל. העומד על גשר הרכבת, למשל, ואף הנמצא בתוך מנהרת הרכבת, יחוש באוויר החם העולה מתוך הנקרה ומחמם את כל סביבת הפתח.

בראש הנקרה גדלים כמה מיני צמחים נדירים, כגון אוג מחמש, ובנקרות האפלות שוכנים אצות ובעלי חיים ימיים, שכמה מהם אינם מצויים במקומות אחרים בארץ. האצות הן המקנות לקירות הסלע את צבעם, גם במקומות שמעל לפני המים וגם במקומות שמתחת לפני המים.

בראש הנקרה עברה לפנים הדרך בין צור וצידון לארץ-ישראל, שבה עברו צבאות רבים - חילות סנחריב בשנת 701 לפנה"ס, חילות אלכסנדר מוקדון בשנת 333 לפנה"ס, צבאות הסלוקים והפתולמאים במאות ה-3 וה-2 לפנה"ס, צבאות הצלבנים בשנת 1099 והצבא הבריטי בשנת 1918, בדרכו לכבוש את לבנון; אז נסלל כאן כביש לרכב מנועי. כחצי קילומטר מדרום למצפה ראש הנקרה נמצאה אבן מיל של הכביש הרומי שעבר במקום. בנקרות נראים שרידי מסילת הברזל חיפה-בירות, שעברה את ההר במנהרה שנחצבה בידי הצבא הבריטי במלחמת העולם ה-2, בשנת 1943. מסילה זו פוצצה בידי חבלני הפלמ"ח בתחילת מלחמת העצמאות (27.3.1948) כדי למנוע את פלישת צבא לבנון ארצה. ב-15 במאי 1948 כבש צבא לבנון את בית המכס, ואילו כוחות חטיבת "כרמלי" התבססו בבניין המשטרה שבמקום. בעקבות חתימת הסכם שביתת הנשק עם לבנון, ב-23 במארס 1949, נמסר בית המכס לצה"ל.

במקורות נקרא רכס ראש הנקרה בשם סלם צור או סולמא דצור. לראשונה הוא נזכר בתיאור האזור שעליו מונה שמעון החשמונאי כשר צבא, בשנת 144 לפנה"ס: "מסלם צור עד גבול מצרים" (ספר מקבים א יא, כט). יוסף בן מתתיהו מציין, שגבולה של עכו מצפון הוא "הרכס הגבוה מכולם, הנקרא בפי התושבים סולמה של צור והמרוחק [מעכו] מאה סטאדיות" ("מלחמות היהודים" ב, ב, 188). על רבן גמליאל נאמר, ש"היה מהלך מעכו לכזיב... כיוון שהגיע לכזיב, בא אחד לשאול על נדרו. אמר לזה: אם כן יטייל אחרינו עד שיפוג ייננו, וטייל אחריו ג' מילין עד שהגיע לסולמא דצור. כיוון שהגיע לסולמא דצור, ירד רבן גמליאל מן החמור והתיר נדרו" (עירובין סד, ע"ב). האתר נמצא בתחום גן לאומי ראש הנקרה.