הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > הגליל > הגליל העליוןעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > גיאולוגיה ועיצוב הנוף
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
גבולות, גיאומורפולוגיה ונוף בגליל העליון.



מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [הגליל העליון וחופו]


גבולות

בצפון. גבולו הטבעי הצפוני של הגליל העליון הוא עמקו הגדול של נהר ליטאני שבתחומי לבנון, המפריד בין הגליל העליון להרי הלבנון. הגבול המדיני, שאינו חופף לגבול הטבעי, נמשך מראש הנקרה מזרחה, אל מלכיה, וממנה צפונה, אל מטולה, והוא מפריד בין הגליל העליון הלבנוני לגליל העליון הישראלי. מהלכו הוא פרי הסכמי סיקס-פיקו שנחתמו בין בריטניה לצרפת ב-1924. הגבול הוא פוליטי בעיקרו, ולא טבעי, אם כי במידה מסוימת הוא עוקב אחר תוואים טופוגרפיים: הוא נמתח לאורך קווי פרשת מים מקומיים, עוקף את אגן הניקוז של ואדי א-דבה ו"מטפס" צפונה ממלכיה למטולה על קו גובה אחיד יחסית.

בדרום. קו המצוק הנמשך מהר גמל במערב דרך מתלול צורים עד הר מצפה הימים במזרח, הוא מדרגת מעבר מובהקת מבקעת בית כרם, השייכת ליחידות הנוף של הגליל התחתון, אל הרי הגליל העליון. מרגלי הר מצפה הימים, שבסביבת קיבוץ פרוד, נמשך הגבול מזרחה דרך רמת רזים עד קיבוץ עמיעד שעל כביש טבריה-ראש-פנה (מס' 90).

במערב. הכביש הנמשך מקיבוץ ראש הנקרה בצפון, דרך צמת כברי, עד צמת יסיף בדרום (מס' 70) מתווה את הגבול המערבי של הגליל העליון המערבי - לאורך קו המגע הטופוגרפי שבין מישור חוף הגליל ושלוחות ההר של הגליל המערבי.

במזרח. הגבול נמשך לאורך קו המגע שבין עמק חולה לבין מצוקי רכס רמים ומורדות הרי צפת. הכביש ממטולה דרך קרית שמונה עד צמת עמיעד (מס' 90) מתווה פחות או יותר את קו הגבול שבין הרי הגליל לבין עמק חולה וחבל כורזים.

הרי הגליל העליון הם הגבוהים בגליל: גוש הגליל העליון המרכזי מגיע לרום של 1000-1200 מ'. הגליל העליון המזרחי גובהו כ-900 מ', ורק גובהו של הגליל המערבי אינו עולה על 600 מ'.

גיאומורפולוגיה ונוף

תהליכי שבירה אינטנסיביים, שקיעת גושים בין שברים ולחלופין התרוממות גושים בין השברים עיצבו יותר מכול את נופי הגליל העליון. גם מסלע מגוון ומשתנה - קרטון, גיר, דולומיט, בזלת - תרם את תרומתו לגיוון המורפולוגי הרב של הרי הגליל העליון.

בהרי הגליל העליון שלוש יחידות נוף ראשיות: שלוחות הר בעלות שיאים תואמים בגליל המערבי, הגוש המורם של הגליל המרכזי - גוש מירון, או הורסט מירון – והרי הגליל המזרחי. הגליל המערבי והמרכזי הם יחידות נוף הומוגניות מבחינה מורפולוגית-נופית, ואילו הגליל המזרחי מורכב מיחידות-משנה רבות השונות זו מזו במבנה, בצורה ובמסלע: רכס כנען וביריה, רמת עלמה ורמת דלתון, אגן נחל דישון, יחידת העמקים הקרסטיים של בקעת קדש ובקעת יחמור, ורכס הרי רמים.

ראוי לציין את הקשר בין הטקטוניקה למערכת הדרכים בגליל: בקעות הרוחב, כגון בקעת בית כרם בגליל העליון, היו כבר בימי קדם פרוזדורי מעבר טבעיים ממישור החוף אל עמק חולה והגולן.

הגליל העליון המערבי. תמונתו הנופית הכללית של הגליל המערבי היא של רמה, הנטויה בשיפוע מתון ורצוף מערבה - אל מישור החוף. נטייה זו היא פרי הרמת השוליים המזרחיים של הגליל המערבי מעל בקע פקיעין, והטיית כל האזור למערב. השתפלות השטח מרום של 700-600 מ' לערך במזרח, ועד לגובה מישור החוף במערב, היא מתונה ורציפה; למעשה אין "נפילה" טופוגרפית מההר אל מישור חוף הגליל, אלא ירידה טופוגרפית מתונה של השטח עד מישור החוף. בכך שונה נוף הגליל המערבי מנוף הרי ירושלים, הצונחים במדרגת כפיפה חריפה אל השפלה. בגליל המערבי אין בעצם מדרגת מעבר מההר אל המישור. כביש נהריה-צמת-כברי-מעלות (מס' 89) ממחיש היטב את העובדה הזאת.

שברים ענקיים, ממזרח למערב, התוו את מהלכם של הנחלים הראשיים החוצים את האזור: נחל בצת, נחל כזיב, נחל געתון, נחל יחיעם, נחל בית העמק ונחל יסף. השלוחות שבין עמקי הנחלים הללו שומרות על קווי הרכס השטוחים של רמת הגליל המערבי. קו מורפולוגי חריף במיוחד הוא קו המעבר בדרום, מהגליל המערבי אל בקעת בית כרם. קו זה, שהוא תוצר מובהק של העתק גיאולוגי - העתק בית כרם, הנמשך מעמק עכו עד נחל עמוד התיכון - יצר כאן מדרגת מצוק גבוהה - מתלול צורים - בין הגליל העליון המערבי לבקעת בית כרם שמדרום. הבקע הגיאולוגי של פקיעין, הנמשך מהכפר סאג'ור דרך נחל רמה ונחל פקיעין, יצר פרוזדור טבעי עמוק וברור המפריד בין הגליל המערבי לבין גוש הרי מירון בגליל המרכזי.

לשברים האלה, שהם כה דומיננטיים בעיצובו של הגליל המערבי, מצטרף גורם נוסף - ליתולוגי - התורם לעיצוב הנוף: המסלע של הגליל המערבי הוא ברובו גיר קשה הנחשף לתהליכי ההמסה, וכיוון שכמות המשקעים בגליל המערבי היא רבה יחסית (900-800 מ"מ בשנה) התפתחו כאן נופים קרסטיים מרשימים: נופי טרשונים מן היפים בארץ, בעיקר באזור הר כישור ובאזור חרבת תפן; מערות נטיפים ומערות המסה רבות, כגון מערות נחל נמר, מערת קשת, מערת שרך, מערת תפן, מערות יונים ועוד; עמקים קרסטיים - דולינות; מעינות קרסטיים הנובעים ממחילות המסה, כגון עין טמיר בנחל כזיב ועין אלמג'נונה בנחל בית העמק.

ישנם כמה אזורים שבהם נותר מסלע קרטוני רך על פני השטח, ובולט בהם נוף של גבעות מעוגלות ועמקים רחבים ביניהן: כזהו נופו של אזור תרשיחא-מעונה שבמזרח הגליל המערבי. בנוף זה נוצרו גם מדרגות טבעיות בשל התמוטטויות קרקע וגלישות קרקע, בעקבות התרופפות כוח האחיזה של הסלע עם ספיחת המשקעים הרבים.

קווי ההעתק הגדולים סייעו להתחתרות כמה נחלים באזור, לעומק של מאות מטרים: נחל כזיב הגדול ונחל בצת הם דוגמאות אופייניות לנחלי הגליל המערבי. אלה הם נחלי V טיפוסיים. לאפיקיהם עומק ניכר ומהלכם ישר, ללא פיתולים חדים ותפניות רבות - תוצאת מהלכם לאורך קווי שבירה.

למפת הגליל העליון - מערב

הגליל המרכזי.
גוש הרי מירון הנו גוש מורם - הורסט - ענק, המוקף שברים גיאולוגיים מכל עבריו: שבר בית העמק מדרום, שבר פקיעין ממערב ושבר מירון-סאסא ממזרח. שיעור ההתרוממות המקורי של הגוש היה כ-1,000 מ' מעל בקעת בית כרם שלדרומו, אך תהליכי בליה וסחיפה בגג ההורסט ומילויה של בקעת בית כרם באדמות סחף, צמצמו את הפרש הגובה לשיעור של כ-600 מ', שהוא עדיין הפרש גובה מרשים.

קיים ניגוד מורפולוגי בולט בין הנוף המתון של ראשי ההרים שבגוש הגליל המרכזי – הר פקיעין, הר הלל, הר מירון, הר חירם - לבין המדרונות התלולים כל כך היורדים מהם לעבר בקעת בית כרם, עמק פקיעין ועמק נחל עמוד. ואכן המראה הכללי של גוש מירון הוא כשל שולחן, או קוביית ענק שגגה מפולס ופאותיה תלולות וגבוהות.

נופי הקרסט של הגליל המרכזי הם מהמפותחים והעשירים בכל ארץ-ישראל. מאות בולענים והוטות - קמינים קרסטיים - פזורים על רכס פקיעין ובאזור הפסגות של הר עפאים והר בר יוחאי. אחת ההוטות, ההוטה של ג'רמק - קמין רום, היא העמוקה בישראל (כ-150 מ'). דולינות גדולות ויפות - דולינת זבד, דולינת שפנים, דולינת עפאים, דולינת סאסא ועוד, ונופי טרשונים יפים ברכס פקיעין משלימים את המורפולוגיה הקרסטית העשירה של גוש הגליל המרכזי.

מערכת הנחלים שהתפתחה כאן מותנית אף היא במערכת השבירה: נחל כזיב העילי, בקטע הנמשך מאזור בית ג'אן עד ח'רפיש, מותווה לאורך קו העתק גיאולוגי המפריד בין רכס פקיעין להרי מירון. התבליט החריף של השטח והפרשי הגבהים בין קווי הרכס לעמקים הנמוכים שלרגליהם עיצבו כאן נחלים קצרים, תלולים ועמוקים: נחל רמה, נחל הארי, נחל מירון העילי ועוד.

הגליל המזרחי. כביש פרוד-מירון (מס' 866) וכביש מירון-סאסא (מס' 98), העוברים בשוליו המזרחיים של גוש הגליל המרכזי, מתווים את הגבול בינו לבין יחידות הגליל העליון המזרחי. כאמור, בנוי הגליל העליון מסדרת יחידות-משנה:

הרי צפת כוללים את הר כנען והר ביריה שלצפונו. רכס זה אינו אלא רבדה של שכבות סלע המונחות בשיפוע חריף על אגפו המזרחי של גוש הרי הגליל המרכזי. השלח של הרבדה נוטה בתלילות לעבר בקע חולה, ואילו מדרגת הרום של הרבדה, שעליה בנויה העיר צפת, צונחת בתלילות אל הקניון של נחל עמוד. נחל עמוד חתר את הקניון העמוק שלו במגע הליתולוגי שבין סלעי הגיר הקשים של הגליל המרכזי לבין סלעי הקרטון הרכים של רבדת הרי צפת. השכבה המכסה את שטח הרבדה, מהר כנען לעבר ראש פנה, בנויה מגיר קשה וצעיר מתקופת האיאוקן, שבו מפותח נוף טרשונים. בשדות הטרשונים הללו יורד הכביש מצפת לראש פנה (מס' 89). רכס הרי צפת הוא הגבוה בגליל העליון המזרחי - שיאו בהר ביריה, ברום של 955 מ'.

רמת דלתון ורמת עלמה משתרעות מצפון להרי צפת. למעשה זוהי רמה אחת שנשברה על ידי ההעתק של נחל-חצור-א-ריחאניה, וחלקה הצפוני - רמת עלמה - שקע בשיעור של 100 מ' לעומת הדרומי - רמת דלתון. רמת עלמה ורמת דלתון הן שטח הררי ביסודו, שעבר תהליך סחיפה ממושך אשר פילס אותו לחלוטין. על גבי המשטח המפולס הזה זרמה בזלת שמקורה בהרי געש כבויים: הר אדמון, הר דלתון והר יוחנן.

הר דישון ונחל דישון. אזור זה, שאת מרביתו תופס עמקו הגדול של נחל דישון, הוא חלק ממבנה של קער החודר לגליל מכיוון ואדי א-דבה שבלבנון. בקער זה הורבדו סלעי גיר איאוקניים, אשר יצרו נוף מפולס שבתוכו מתחתר נחל דישון, מגדולי הנחלים בגליל. לנחל דישון ייחוד מורפולוגי. בנוסף להיותו עמק בעל חתך רוחב מרשים בגודלו, מתנהל הנחל מזרחה בזוויות חריפות. מסלול זוויתי זה מותנה במערכת קווי העתק בעלי כיוונים משתנים, שבהם התחתר אפיקו של נחל דישון.

יחידת העמקים הקרסטיים. בין נחל דישון בדרום, קיבוץ יפתח בצפון ומדרגת רכס מלכיה במערב מופיעה יחידת נוף קטנה הכוללת את בקעת יחמור ובקעת קדש. בקעות אלו מפותחות במסלע גירני קשה, קרקעיתן מפולסת כתוצאה ממילוי של קרקע והן סגורות מכל עבר - ללא ערוץ המנקז אותן. אלו הן בקעות המסה מסוג פוליה, והיפה והמרשימה שבהן היא בקעת קדש הגדולה. כיום מנוקז חלק מבקעה זו אל עמק חולה, על ידי נחל קדש (ואדי אלערוס) - קניון עמוק ותלול ובו מפלי ענק - שהצליח במהלך התחתרותו לאחור לפרוץ אל תוך הבקעה הסגורה.

רכס הרי רמים נמשך מקרן נפתלי בדרום ועד הר צפיה בצפון. רכס זה הוא המשכו הצפוני של ציר הקמר הראשי, השבור, של הגליל, הנמשך בקו הר-תרען-הר-כמון-הר-מירון-משגב-עם. רכס קמרוני זה, הנטוי במתינות מערבה, לעבר הקער של ואדי א-דבה בלבנון, צונח בקיר עם מדרגות העתק תלולות לעומק כ-700 מ', אל עמק חולה שבמזרח. למעשה כל אגפו המזרחי של רכס הרי רמים נקטע על ידי הבקע של עמק חולה, והמצוק הגדול - מצוק רמים - הוא מצוק של קו השבר הגדול שבשולי עמק חולה. צניחתו של רכס רמים מקו פרשת המים - מנרה-יפתח - אל עמק חולה היא אחד היסודות המורפולוגיים המרשימים בישראל. כאן מתגלה המחשוף הגיאולוגי הקדום ביותר של סלעי הגליל.

למפת הגליל העליון - מזרח

 

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [הגליל העליון וחופו]
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה: 1. מתוך כרך 3 - הגליל העליון וחופו בעריכת מושון גבאי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית