עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > העמקים > בקעת כנרותעמוד הבית > ישראל (חדש) > יישובים > ערים ויישובים עירוניים
יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה


תקציר
החל מהמאה השלישית בולט מקומה של טבריה בחיי היישוב היהודי בגליל. מקום חשוב בחיי היישוב היהודי תופסים בתי-הכנסת. מבין שלושה-עשר בתי-הכנסיות שהיו בעיר נתגלו שרידים מעטים ביותר, ושני בתי-כנסת נחשפו בחמת הסמוכה. חשיפת בתי-הכנסת והממצא העשיר בהם, כפי שמראה מאמר זה, מעידים על אופיה המיוחד ועושרה התרבותי של הקהילה היהודית בטבריה ובחמת הסמוכה לה.



בתי - כנסת עתיקים בטבריה ובחמת
מחבר: זאב וייס


במרוצת המאה השלישית בולט מקומה של טבריה בחיי היישוב היהודי בגליל, כמרכז תורה, הוראה והנהגה לעם ישראל בארץ ובתפוצות. מקום חשוב בחיי היישוב היהודי תופסים בתי-הכנסת, עליהם ידוע מימי המרד הגדול, מתקופת יבנה ומהימים שלאחר מרד בר-כוכבא, אולם עיקר הידיעות על בתי-כנסת הן מן המאה השלישית והרביעית לספירה. המעבר של ר' יוחנן בר נפחא והסנהדרין מציפורי לטבריה במחצית הראשונה של המאה השלישית, הביא לגידול במספר תלמידי החכמים. יחד עמם עלה גם מספרם של בתי-הכנסת ובתי-המדרש, עד שבימיהם של ר' אמי ור' אסי מסופר על שלושה-עשר בתי-כנסיות בטבריה.1

המקורות התלמודיים מספרים על בתי-כנסת רבים שהיו בחלקי העיר השונים. אחדים מהם נקראו על שם בני-אדם, כגון 'סדרא דבר-עולא' או 'בי-מדרשא דבר עטיין'. בתי-כנסת אחרים נקראו על שם בעלי אומנויות כמו בית-כנסת של טרסיים. סמוך לבית-המועצה עמד בית-כנסת הנזכר בשם 'כנישתא דבולי'. בטבריה שהיתה מרכז היהדות תקופה ארוכה היו בתי-כנסת של קהילות מן התפוצות בדומה לציפורי. בכתובת קבר שנמצאה בטבריה נזכר תאומסיוס שהיה ראש בית-הכנסת של אנשי אנטיוכיה בטבריה, וכן מסופר על בר-עולא שהיה חזן בבית-הכנסת של הבבלים.2

בחמת שמדרום לטבריה מסופר על ר' מאיר שהיה רגיל לדרוש בבית-הכנסת של חמתא כל ליל-שבת.3 מלבד סיפור זה לא קיימות ידיעות ספרותיות נוספות על בתי-כנסת ובתי-מדרש שהיו בחמת. מצד אחר, חשיפתם של שני בתי-כנסת בחמת משלימה את התמונה החסרה במקורות. על יסוד דברי התוספתא שרואה בטבריה ובחמת עיר אחת,4 ניתן להניח שבין בתי-הכנסיות שנמנו בעיר טבריה קיימים למעשה אף כאלו מחמת הסמוכה.

בנוסף לבתי-כנסת היו בטבריה מספר בתי-מדרש שהחשוב בהם הוא 'בית-המדרש הגדול' או ה'סדרא רבא'. בית-המדרש הגדול שימש מקום מושב הסנהדרין ונזכר בתקופת האמוראים בקשר לענייני הלכה מרובים. על ר' אביו בן מחצית המאה הרביעית נאמר שעשה שערים לבית-המדרש הגדול, ורב הונא בן דורו מספר על הימים בהם התחבאו במחילות ובמנהרות שמתחת לסדרא רבא.5 בתי-המדרש שנועדו בעיקרם ללימוד תורה והוראתה, שימשו אף כמקום תפילה כפי שמסופר על ר' אמי ור' אסי שאף-על-פי שהיו להם שלושה-עשר בתי-כנסיות בטבריה, לא היו מתפללים אלא במקום שלמדו תורה.6

עדויות ארכיאולוגיות מעטות בתחומה של טבריה וחשיפתם של שני בתי-כנסת בחמת הסמוכה שאותם נתאר במאמר זה, הם המעט ששרד מאותם בתי-כנסת ובתי-מדרש שהיו בטבריה ובסביבתה.

בית-הכנסת הצפוני בחמת

בית-הכנסת שוכן מדרום לחומת העיר טבריה והוא הצפוני מבין שני בתי-הכנסת שנחשפו בחמת. שרידי בית-כנסת זה נחשפו לראשונה בחפירותיו של נ' סלושץ בחמת בראשית שנות העשרים. בראשית שנות השבעים נחפר חלק מבית-הכנסת פעם נוספת, על ידי א' אורן.7 בית-כנסת זה שימש את הקהילה היהודית בחמת החל מהמאה השלישית לספירה עד ראשיתה של המאה השמינית לספירה ברציפות.

בית-הכנסת בנוי בצורת ריבוע שאורך כל אחת מצלעותיו 12 מ'. שני טורים של עמודים מחלקים את הבניין לאולם תווך ושתי סטראות. בית-הכנסת נבנה בציר צפון-דרום שהוא כיוון התפילה לירושלים. ממזרח לבניין משתרעת חצר גדולה שמידותיה 8.5  12X מטר. פתח בקירו המזרחי של בית-הכנסת איפשר מעבר ישיר מתוך אולם התפילה אל החצר ולהיפך. פתח נוסף בקיר המזרחי של החצר איפשר כניסה מרחוב שעבר בקרבת מקום אל חצר בית-הכנסת. מצפון למבנה מצויה חצר נוספת שמידותיה אינן ידועות.

מלבד שינוי בפתחי בית-הכנסת וברצפתו שימש הבניין במתכונתו הראשונה מזמן הקמתו ועד שניטש. בשלב הקדום של בית-הכנסת במאה השלישית לספירה, נכנסו דרך פתח שהיה בקירו הדרומי. ריצוף בית-הכנסת היה עשוי לוחות בזלת מלבניים. בתקופה הביזאנטית (מאות רביעית חמישית לספירה) נסתם הפתח הדרומי ובמקומו נפרצו שלושה פתחים בקיר הצפוני. רצפת לוחות הבזלת הוחלפה ברצפת פסיפס צבעונית שבה עיטורים גאומטריים. בקצה הדרומי של אולם התווך, במקום הפתח שנסתם, נקבע מקום התיבה. מקומה של התיבה נתחם על-ידי לוחות סורג, שנתמכו בעזרת ארבעה עמודי סורג עשויים שיש לבן. הלוחות העשויים גם הם שיש, עוטרו בנושאים שונים ביניהם סורג אחד שנמצא מחוץ לבית-הכנסת, המעוטר במנורה. הכנסת התיבה לבית-הכנסת וקביעתה מאחורי סורג היה מן השינויים שחלו במבנה בית-הכנסת במאה הרביעית לספירה (להלן).


תבנית בית הכנסת הצפוני בחמת

בין הממצאים הבולטים במקום יש לציין את מנורת שבעת הקנים וקתדרא דמשה. המנורה עשויה אבן גיר ומעוטרת בתבליט נמוך. התבליט כולל פרח ורימון לסרוגין המופיעים על גבי שבעת קני המנורה בצדה האחד בלבד. בראש המנורה לוח אופקי ובו שבעה שקעים בהם הונחו נרות חרס או זכוכית. מנורות שבעת קנים מופיעות לעתים באמנות היהודית משני צדי התיבה בבית-הכנסת. ניתן לשער שאף מנורה זו שנמצאה בחמת, ניצבה בצד התיבה כשגבה אל הקיר. השאלה, האם שימשה המנורה באופן מעשי בבית-הכנסת או שמא היתה אלמנט עיטורי בלבד, נותרה לפי שעה ללא מענה.

ממזרח למקום התיבה, קרוב לקצה הדרומי של הסיטרה המזרחית נמצאה באתרה קתדרא דמשה.8 קתדרא זו שימשה כמקום מושב החכם שלימד תורה ברבים. הקתדרא עשויה אבן גיר וראשה המעוגל שבור במקצת. רב אחא ברצותו להמחיש את כיסא שלמה עליו נאמר 'וראש עגול לכיסא מאחוריו' (מלכים א, י יט), נזקק לדוגמת הכיסא מעין זה שנתגלה בחמת טבריה ואמר 'כהדא קתדרא דמשה'.9 בכמה בתי-כנסת נמצאו קתדראות ששימשו לאותה מטרה, כמו, למשל, הקתדראות שנמצאו בכורזין ובדלוס שבאיים האגאיים.10 חשיבות יתירה קיימת דווקא לקתדרא שנמצאה בחמת. כאן נמצאה הקתדרא כשמשען גבה פונה דרומה, וכפי שמצינו בתוספתא 'כיצד היו זקנים יושבים? פניהם כלפי העם ואחוריהן כלפי הקודש'.11 החכם ישב כשגבו אל הקודש בניגוד לכיוון התפילה, והקהל שישב מולו על גבי ספסלים או על גבי מחצלאות שנפרשו על הרצפה, ישב כשפניו אל הקודש בכיוון התפילה דרומה, לירושלים.

בית-הכנסת הדרומי בחמת

מדרום לבית-הכנסת שחפר נ' סלושץ נחשף בית-כנסת נוסף בראשית שנות השישים על ידי מ' דותן.12 במקום נחשפו שני בתי-כנסת זה על גבי זה, כשהם שונים בתוכניותיהם וכל אחד מהם עבר מספר שינויים פנימיים. בתי-כנסת אלו שימשו את הקהילה היהודית בחמת מאמצע המאה השלישית ועד המאה השמינית לספירה.

בית-הכנסת הקדום (מאות שלישית-רביעית לספירה)

בית-הכנסת בשלבו הקדום (שכבה 2ב על-פי מינוח החופרים) נבנה במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה. למבנה בית-כנסת צורת מרובע הפונה דרומה לכיוון ירושלים. מידותיו: 13X  14 מ'. תכנית זו שונה במידה רבה מבתי-הכנסת האחרים בגליל הידועים בכינויים 'בתי-הכנסת הגלילים', שנבנו על-פי תכנית מלבנית. פנים הבניין חולק לארבעה מרחבים, על-ידי שלושה טורים של עמודים. רוחב האולם המרכזי 4.5 מ'. ממערב לו הותקנה סיטרה אחת וממזרח - שתי סיטראות. רוחב הסיטראות הצמודות לאולם התווך כ-2.5 מ' ואילו רוחבה של הסיטרה המזרחית הנו כ-3 מ'. מדרום לבניין הותקן פרוזדור מלבני שאליו נכנסו דרך פתח המצוי בקצהו המזרחי. פרוזדור זה יכול היה לשמש כמחסן של בית-הכנסת. מצפון לבניין חדר נוסף שהכניסה אליו מתוך בית-הכנסת.

קירות בית-הכנסת נבנו מאבני גיר ובזלת מטויחים בטיח לבן משני צידיהן. בתוך הבניין עוטרו הקירות בקישוטים ובכתובות בשפה היווניית. קישוטים אלו נעשו בצבע אדום על גבי רקע לבן. שרידים של רצפת פסיפס צבעוני שנחשפו בקצה האולם המרכזי בסמוך לקיר הדרומי, מרמזים שהבניין רוצף בפסיפס. רק הסיטרה המזרחית רוצפה בלוחות אבן שנמצאו באתרן. בפרוזדור שמדרום לבית-הכנסת נשתמרה רצפת פסיפס לבנה ובה רצועה מלבנית שחורה.

בית-כנסת זה נפגע ברעש שפקד את ארץ-ישראל בחורף 306 לספירה. אחרי הרעש שיפצו תושבי המקום את הבניין (שכבה 2א) וערכו בו כמה שינויים. שינוי אחד הוא הנחת רצפת פסיפס חדשה בכל שטח בית-הכנסת, כששימת לב מיוחדת ניתנה לפסיפסים שבאולם המרכזי. במרכז רצפה זו מופיע גלגל המזלות ובתוכו הליוס, ובשטיח שבקצה הדרומי של הרצפה מתוארים ארון קודש, מנורות ואלמנטים יהודיים אחרים. בסיטראות הונחו פסיפסים מעוטרים בדגמים גאומטריים שונים שבהם שולבו כתובות הקדשה בארמית וביוונית. בין שמות התורמים הנזכרים בכתובות ההקדשה מופיע שמו של סוורוס חניך הנשיאים. שמו של סוורוס מופיע פעמיים, ויש להניח שהוא התורם הראשי של אותו בית-הכנסת.

שינוי נוסף שנעשה בבניין הוא הרחבת הפרוזדור שמדרום לבית-הכנסת כלפי מזרח, חלוקתו לחדרים קטנים והתקנת במה מרוצפת לוחות אבן. אל הבמה עלו במדרגות מהאולם המרכזי של בית-הכנסת ודרכה עברו אל החדרים הסמוכים. הוספת במה לבית-הכנסת בראשית המאה הרביעית לספירה איננה תופעה ייחודית רק לטבריה. בתקופה זו נוספו במות גם בבתי-כנסת אחרים דוגמת ח'רבת שמע, גוש חלב ונברתין. בעוד שבבתי-הכנסת הקדומים שבגליל הונחה התיבה ובתוכה ספרי התורה בחדרים הסמוכים לבית-הכנסת, ורק בזמן התפילה הובאה אל תוך בית-הכנסת והוצבה כ'שפניה כלפי העם ואחוריה כלפי הקודש',12* הרי שבמאה הרביעית לספירה עם בניית הבמה בסמוך לקיר הפונה לירושלים, נקבע מקום לתיבה בתוך בית-הכנסת.

מלבד שינויים אלו לא נערכו שינויים מהותיים נוספים ובית-הכנסת המשיך להתקיים בתוכניתו הראשונית מיום היווסדו.


תכנית בית הכנסת הדרומי בחמת (שלבים א-2; ב-2)

כשאנו משווים את תכנית בית-הכנסת מן השלב הקדום (שכבה 2ב ו-2א), לבתי-כנסת אחרים, מזדקר לעין אופיו של הבניין כמבנה רוחב (מבנה שרוחבו אינו נופל מאורכו). עובדה זו באה לידי ביטוי בבניית שלוש סיטראות בניגוד לבתי-הכנסת הגליליים שבהם היו שתי סיטראות בלבד. ניתן להניח לכאורה, שהסיטרה הנוספת שימשה כעזרת-נשים, וכתחליף ליציע שלדעת חוקרים מסוימים שימש כעזרת-נשים בבתי-הכנסת הגליליים, אם כי מהמקורות התלמודיים מוכח שלא היתה קיימת הפרדה בין גברים לנשים בבית-הכנסת.13 בבתי-כנסת רבים בארץ ובתפוצות אין עדות לקיום יציעים, ולעיתים אף ברור שלא היה קיים בהם יציע, כשם שאין בהם סימנים של הפרדה כלשהי בתוך האולם. מכאן שאף בבית-הכנסת שבחמת אין הכרח לראות בסיטרה המזרחית את מקום מושב הנשים בתוך בית-הכנסת.

למה אם-כן שימשה סיטרה זו המופיעה באופן כל-כך ייחודי רק בבית-הכנסת שבחמת? תשובה לבעיה זו קשורה בבעיה נוספת אותה אציג להלן. בקירות בית-הכנסת ששרדו בגובה נמוך לא נשתמרה עדות ממשית היכולה לרמוז על מיקום פתחיו של הבניין. עובדה זו מקשה במידה רבה על שיחזור תוכניתו. עד כה היה מקובל לראות את בית-הכנסת ה'קדום' (שכבה 2ב) של חמת, בדומה לבתי-הכנסת הגליליים, עם פתחי כניסה בקיר הדרומי הפונה לירושלים. ואילו את בית-הכנסת מן השלב המאוחר (שכבה 2א) כבעל פתחים בקיר הצפוני, מול החיבה, בדומה לבתי הכנסת המאוחרים. לדעתי, תוכנית בית-הכנסת בחמת טבריה שונה במידה רבה מבתי-הכנסת הגליליים ומבתי-הכנסת המאוחרים בכדי להקיש אחד על השני. בירור מקום פתחי בית-הכנסת צריך להיעשות תוך כדי עיון מחודש דווקא ברכיבי הבניין עצמו, ודומני, כי פתרון לכך טמון בהגדרת יעודה של הסיטרה המזרחית, הנוספת.

בתוספתא, מגילה, פרק ג, הלכה כ"ב נאמר: 'אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח'. מעטים הם בתי-הכנסת בגליל הממלאים תנאי זה. רוב בתי-הכנסת נבנו כשפתחיהם בצד הדרומי או הצפוני של הבניין. לעומת זאת בבתי-הכנסת שבחרבת סומקה, יפיע, ארבל ומעוז-חיים נפתחו פתחי בית-הכנסת למזרח, ודומה שניתן להוסיף אליהם את בית-הכנסת בחמת. פתחי בית-הכנסת נקבעו בקירו המזרחי של הבניין בסמוך לסיטרה המזרחית. סיטרה זו שימשה כחדר-כניסה או מבוא, ודרכה נכנסו אל אולם התפילה שכלל את אולם התווך ושתי הסיטראות הסמוכות לו. הימצאותם של פתחי מעבר אחדים בדרך אל אולם התפילה משתקפת בדברי המדרש הבא: 'אמר הקדוש ברוך הוא אם הלכת להתפלל בתוך בית-הכנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם אלא הווי מתכוון להכנס דלת לפנים דלת'.14 דרשה זו מבטאת את הצורך להיכנס בזמן התפילה אל תוך בית-הכנסת ולא להישאר בחצר או במבוא שלפני בית-הכנסת. דברים אלו נאמרו בוודאי על רקע מציאות קיימת כמו זו של בית-הכנסת בחמת ובמקומות אחרים.

שלוש הכתובות ששובצו ברצפת הפסיפס שבסיטרה המזרחית, אחת בארמית ושתיים ביוונית, הונחו כך שהנכנס ממזרח יכול לקרוא את הכתוב בהן. בכתובות הללו נזכר התורם הראשי של בית-הכנסת, וכן שלוחה ברכה לתורמים השונים מבני הקהילה שתרמו ושעתידים לתרום לבית-הכנסת. חשובה במיוחד הברכה המופיעה בכתובת היוונית שבסיטרה המזרחית. כתובת זו הונחה במרכז הסיטרה ומזכירה לשבח אדם שתרם את הסטיו לבית-הכנסת. אזכרת הסטיו כיחידה נפרדת, מעידה אולי, בצורה עקיפה, על כך שסטיו זה שימש למטרה אחרת בתוך בית-הכנסת.14*

השטח ממזרח לבית-הכנסת נמצא ריק מבניינים. עובדה זו מסייעת בשחזור הפתחים דווקא בצד זה, כשלפניהם היתה רחבת בית-הכנסת הידועה מהמקורות התלמודיים. התיבה ובתוכה ספרי התורה הוצאה לרחבה בימי צום ותעניה וסביבה התכנסו באי המקום לשמיעת דרשה ולתפילה.15 דומה שדי בעדויות אלו לסייע בשחזור פתחי בית-הכנסת דווקא בקיר המזרחי של הבניין בשלבו הקדום (שכבה 2ב) וגם בשלבו המאוחר (שכבה 2א). לפיכך נראה כי הסיטרה המזרחית שימשה כאולם הכניסה של בית-הכנסת בשלבו הקדום ובתור שכזו רוצפה בלוחות אבן הנמוכים מרצפת הפסיפס של בית-הכנסת. מאולם זה עלו במדרגות שלפני עמודי הסיטרה, ודרכם נכנסו אל תוך אולם התפילה. הפרוזדור שמדרום לבית-הכנסת שימש כיחידה עצמאית, שאינה קשורה בפתח ישיר אל בית-הכנסת.

בית-הכנסת ששופץ בראשית המאה הרביעית (שכבה 2א), נשאר נאמן בתכניתו לבית-הכנסת הקדום. פתחי הבניין נשארו במקומם, ובסיטרה המזרחית חלו מספר שינויים. המדרגות שבקצה הסיטרה בוטלו ורצפת האבן שבסיטרה הוחלפה ברצפת פסיפס צבעונית המעוצבת בדגמים גאומטריים. במרכז הרצפה שולבה כתובת בשפה היוונית המזכירה את שמו של תורם הסיטרה. על אף כל השינויים המשיכה הסיטרה המזרחית לשמש כמקום מעבר. במקום זה הונחו חפצים שמקומם אינו בתוך אולם התפילה, דוגמת מתקן לרחיצת-ידיים. לא מן הנמנע להניח שאולם הכניסה שימש גם כמקום הסעודות שנערכו לעתים בבית-הכנסת.

רצפת הפסיפס שבסטיו המזרחי היא חלק מרצפת הפסיפס החדשה שהונחה בבית-הכנסת עם שיפוצו בראשית המאה הרביעית. במסגרת שיפוצים אלו שולב בתוכנית בית-הכנסת הפרוזדור שמדרום לבניין, שהיה עד כה יחידה עצמאית. כפי שראינו למעלה נבנתה במה במרכז הפרוזדור ומשני צידיה נסמכו חדרים קטנים. הכניסה לחדרים אלו היתה דרך הבמה או דרך פתח נוסף שהיה בקצה הדרומי של הסיטרה המזרחית. שיפוץ בית-הכנסת נעשה מכספי התורמים ששמותיהם נזכרו על גבי רצפת הפסיפס ובראשם סוורוס חניך הנשיאים. מכאן שאין לדבר על שני שלבים, אלא על בית-כנסת אחד ששימש תקופה ארוכה ועבר מספר שינויים פנימיים.

בית-הכנסת של סוורוס נהרס בסופה של המאה הרביעית או בראשית המאה החמישית לספירה. על-פי המשוער, אירע הדבר ברעידת-האדמה החזקה, שפקדה את ארץ-ישראל בעשור השני של המאה החמישית לספירה. בכל מקרה, בית-הכנסת שנבנה לאחר מכן בראשית המאה החמישית שונה לגמרי מבית-הכנסת הקדום שנהרס.

בית-הכנסת המאוחר (מאות חמישית-שביעית לספירה)

כשנהרס בית-הכנסת הקדום כוסה האתר בשכבת סחף עבה ועליה בנו את בית-הכנסת המאוחר.16 בניין זה שולב במבנים אחרים שבסביבה, שממערב וממזרח לו עוברים רחובות העיר. תוכנית בית-הכנסת נעשתה במתכונת הבסיליקאלית (היינו, אולם שחללו הפנימי נחלק על-ידי שני טורים של עמודים), המקובלת בבתי-הכנסת והכנסיות בארץ-ישראל במאות החמישית והשישית לספירה. בניית בית-הכנסת ושילובו בבנייה העירונית-ציבורית במקום בית הכנסת הקדום, היא עדות להמשכיותה של הקהילה היהודית בחמת והתרחבותה על אף האיסורים בבניית בתי-כנסת חדשים בתקופה זו.17

בית-הכנסת החדש כקודמו פונה דרומה כלפי ירושלים. ממדיו של בניין זה גדולים בהרבה מן הבניין הקודם. אורכו כולל הנארתקס - 31 מ' ורוחבו - 24 מ'. את אולם בית-הכנסת חילקו באמצעות שני טורים של עמודים, לאולם תווך ושתי סיטראות. שורת עמודים שלישית הוצבה לרוחב אולם התווך. אל צלעו הצפוני של הבניין נסמך אולם כניסה (נארתקס) ובו שלושת הפתחים הראשיים של בית-הכנסת. פתח יחיד במזרחו של אולם הכניסה איפשר את הכניסה לבית-הכנסת מהרחוב שממזרח לו.

בקצהו הדרומי של אולם התווך הפונה לירושלים הותקנה גומחת תפילה (אפסיס) פנימית ומשני צידיה חדרי נספחות. בחדר שממזרח לאפסיס הותקן גרם-מדרגות דרכו עלו לקומה שנייה, ובחדר שממערב לאפסיס נחשפה קופת בית-הכנסת כשהיא חבויה ברצפתו. רצפת האפסיס הגבוהה מרצפת בית-הכנסת שימשה במה עליה ניצבה התיבה ובתוכה ספרי התורה. אל הבמה עלו מאולם התווך בשלוש מדרגות. בניית הבמה בתוך האפסיס כמקום המיועד להנחת התיבה, היא עדות להתגבשותן של מסורות הקשורות לארגונו הפנימי של בית-הכנסת במאה החמישית. ביטוי ראשוני לשינוי זה מופיע במאה הרביעית עם הוספת הבמה בבתי-כנסת אחדים כמו זה בחמת. בסופו של דבר נקבע מקום התיבה בבתי-כנסת המאוחרים באפסיס הפונה לירושלים בכיוון התפילה.

לאורכו של הקיר המערבי השתרעה חצר מרווחת. היציאה אל החצר נעשתה באמצעות שלושה פתחי מעבר. בפינה הדרומית של החצר הותקנה גומחה קטנה ומעבר לה חדרים מטויחים ששימשו כמיכלי מים. רצפת החצר היתה עשויה לוחות אבן שהונחו בשיפוע קל בכדי להקל על ניקוז מי הגשמים שנקוו בה. אולמות בית-הכנסת רוצפו בפסיפס צבעוני שנשתמר באופן חלקי בלבד. על-פי השרידים מסתבר, שבפסיפס תוארו בעלי-חיים ודגמים מעולם הצומח שהרבו לציירם על גבי רצפות פסיפס בתקופה זו.

מן הממצא הארכיאולוגי עולה שבית-הכנסת נפגע במחצית הראשונה של המאה השביעית לספירה. בתקופה זו נכבשה ארץ-ישראל בידי הפרסים עמם שיתפו היהודים פעולה. לאחר מכן, בשנת 629, חזרו הביזאנטים וכבשו את הארץ מידי הפרסים. עם הכיבוש החוזר על-ידי הביזאנטים זכו היהודים למחילה מידי הקיסר הראקליוס ששהה בטבריה, על מעשיהם נגד הקהילה הנוצרית בזמן הכיבוש הפרסי. מעשהו זה של הקיסר לא נתקבל יפה בעיני הקהילה הנוצרית שדרשה ממנו לבטל הבטחה זו. למרות התלבטויותיו ביטל הראקליוס את הבטחתו ליהודים והנוצרים מיהרו לנקום ביהודים שבסביבות ירושלים ובגליל.18 ייתכן שבתקופה רבת תהפוכות זו נפגע בית-הכנסת ונהרס חלקית.

כנראה שבית-הכנסת נבנת מחדש בראשית שלטון בית אומייה (שכבה 1א). בבניין זה אין שינויים רבים ביחס לקודמו. שינויים מעטים נעשו בחצר המערבית. הגומחה הקטנה בוטלה והחצר קורתה בחלקה בעזרת עמוד. החלק המקורה שימש כחדר ובו נבנה ספסל מאבן. רצפת בית-הכנסת הוחלפה ברצפת פסיפס חדשה. שלא כבעבר עוטרה הרצפה בדגמים גאומטריים כשבחלקה הצפוני מול הכניסה נשתמרה מנורת שבעת הקנים כשהיא מעוצבת בדרך סכמאטית. שינויים מעטים נעשו אף בחדר שממערב לאפסיס. מצפון לבית-הכנסת נוספו חדרים קטנים ששימשו כנראה כחדרי הארחה. לאורך צלעו המערבית של בית-הכנסת, בסמוך לרחוב, נמצאו חנויות בהם נמכרו כלי-זכוכית וחרס.

בית-הכנסת היה המוסד הציבורי בעיר היהודית ופעולות רבות של הקהילה המאורגנת התבצעו בו. מלבד קיום התפילה בבית-הכנסת פעלה הנהגת הקהילה מתוכו, וחלק מפעולות הציבור נעשו בו, כגון, לימוד תורה, חינוך חובה, אכסניה לעוברי-אורח ושירותים ציבוריים אחרים.19 יש לשער שחדרי הספח הרבים בבית-הכנסת שבחמת, שימשו לאותן הפעולות שנעשו בתחום בית-הכנסת. מיקום בית-כנסת זה ואופיו המיוחד הנם עדות למרכזיותו בחיי הקהילה בחמת בתקופה זו. בית-הכנסת נהרס בראשית התקופה העבאסית (אמצע המאה השמינית לספירה), ולאחר כן לא שבו לבנותו.

עדויות ארכיאולוגיות לבתי-כנסת בטבריה

במקורות התלמודיים מסופר שבימי ר' אמי ור' אסי (ראשית המאה הרביעית לספירה) היו בתחומה של טבריה שלושה-עשר בתי-כנסיות. שרידים מעטים וביניהם מספר כתובות הם העדות היחידה לאותם בתי-כנסת. לאחרונה נחשפו שרידים, מקוטעים אמנם, של בית-כנסת בתחומה של העיר טבריה.20 מבנה בית-כנסת זה הוקם בחלקה הצפוני של העיר בשלהי התקופה הביזאנטית או בראשית התקופה המוסלמית (מאות 7-6 לסה"נ). תוכנית בית-הכנסת אינה ברורה אך נראה שהיה זה מבנה מרובע שמידותיו כ-20  21X מ'. רצפת הפסיפס של המבנה עוטרה בדגמים גאומטריים נאים ביותר. במרכז הפסיפס מצוי זר ובתוכו כתובת בלשון היוונית המזכירה את שם התורם. משני צידי הזר לולבים ואתרוגים.

יתר הממצאים הקשורים לבתי-כנסת נתגלו באקראי או בחפירות-הצלה אחדות שנערכו בשטח העיר. בין הממצאים החשובים יש להזכיר לוח סורג של שיש. לוח הסורג עשוי בטכניקה של תחרה ובקצהו עיטור של מנורת שבעת קנים וציפורים.21 במקום אחר נמצא תבליט ובו מנורה, שופר ולולב.22 בנוסף לכך נמצאו בטבריה מספר כתובות, מקוטעות אמנם, השייכות לבית-כנסת.23 כתובת אחת נחקקה על גבי שבר משקוף של בזלת המעוטר בעיגול. מהכתובת שהיתה ארוכה יותר נשתמרו המלים '(הד)ה איסכופתא' שתרגומן 'זה המשקוף'. כתובת דומה שנחקקה אף היא על גבי משקוף בזלת נמצאה בכוכב-הירדן. כתובת זו נשתמרה במלואה ומזכירה לשבח פלוני על שהעניק את המשקוף מרכושו.24 כתובות נוספות מכפר-ברעם ומעלמה חוזרות על נוסח דומה ומברכות את תורם המשקוף.25 הכתובות שנחקקו על גבי המשקוף מציינות את תרומת השער לבית-הכנסת כפי שמסופר על ר' אביו שעשה שערים לסדרא רבא.26 הכתובת מטבריה נחקקה אף היא על גבי משקוף השער שנתרם לבית-הכנסת, ובחלקה החסר ייתכן שבירכה את התורם.

סיכום

קביעת מושב הסנהדרין והנשיאות בטבריה במהלך המאה השלישית הביאה לשינוי במעמדה של העיר והפכה אותה למרכז היישוב היהודי בגליל. בראש הסנהדרין עמד ר' יוחנן בר נפחא וסביבו התרכזו חכמים רבים מהארץ ומהתפוצות. ריבוי החכמים והפיכת העיר למרכז ליהודי הארץ והתפוצות, הביא לגידול במספר בתי-הכנסת שבעיר. ואכן, עדויות רבות בספרות התלמודית מזכירות בתי-כנסת שונים ברחבי העיר שחלקם אף ידועים בשמם. מבין שלושה-עשר בתי-הכנסיות שהיו בעיר נתגלו שרידים מעטים ביותר. מאידך נחשפו שני בתי-כנסת בחמת הסמוכה. בתי-הכנסת הללו שימשו את הקהילה היהודית מהמאה השלישית לספירה, ולפחות עד המאה השמינית לספירה. על אף היותם סמוכים זה לזה שונים הם בתוכניותיהם. חשיפת בתי-הכנסת והממצא העשיר בהם, כפי שראינו במאמר זה, מעידים על אופיה המיוחד ועושרה התרבותי של הקהילה היהודית בטבריה ובחמת הסמוכה לה.

*   *   *

1 בבלי, ברכות ח ע"א.
2 בית-כנסת 'דבר עולא', ירושלמי, שבת ד, ז ע"א; בית-מדרש 'דבר עטיין', ירושלמי, בבא בתרא ו, טו ע"ג; בית-כנסת של טרסיים, ירושלמי, שקלים ב, מז ע"א; 'כנישתא דבולי', ירושלמי, תענית א, סד ע"א; תאומסיוס, ראה מאמרה של לאה דיסגני בקובץ זה, וכן: מ' שוובה, 'מה אנו לומדים על טבריה מן הכתובות', ש' ייבין וח"ז הירשברג (עורכים), ארץ כנרות, ירושלים תשי"א, עמ' 65-62. על בית-הכנסת של הבבליים, ראה: ירושלמי, יומא ז, מד ע"ב.
3 ירושלמי, סוטה א, טז ע"ד.
4 תוספתא, עירובין ז ב.
5 ר' אבון - ירושלמי, שקלים ה, מט ע"ב. רב הונא - ירושלמי, פסחים א, כז ע"א.
6 בבלי, ברכות ח ע"א.
7 חפירות שנות ה-20 ראה: נ' סלושץ, 'חפירות החברה בחמת של טבריה', קובץ, א, א (תרפ"א), עמ' 39-5; חפירות שנות ה-70 - E. Oren, 'Early Islamic Material from Gannei-Hammat', Archaeology, 24 (1971), p. 277
8 נ' סלושץ, 'מילואים לחפירות חמת של טבריה', קובץ, א, ב (תרפ"ב), עמ' 52-49.
9 פסיקתא דרב כהנא א ז.
10 א"ל סוקניק, 'קתדרא של משה', תרביץ, א (תר"ץ), עמ' 151-145.
11 תוספתא, מגילה ג כא.
12 M. Dothan, Hammath Tiberias, Jerusaelm 1985
12*תוספתא, מגילה ג כא.
13 ש' ספראי, 'האם היתה קיימת עזרת נשים בבית הכנסת בתקופה העתיקה?', תרביץ, לב (תשכ"ג), עמ' 338-329.
14 דברים רבה ז א.
14*ל' רוט גרסון, הכתובות היווניות מבתי הכנסת בארץ ישראל, ירושלים תשמ"ז, עמ' 69.
15 משנה, תענית ב א-ב.
16 מ' דותן, 'בתי הכנסת בחמת טבריה', קדמוניות, א (תשכ"ט), עמ' 123-112.
17 א' לינדר, היהודים והיהדות בחוקי הקיסרות הרומית, ירושלים תשמ"ג, עמ' 196-194.
18 צ' ברס, 'הכיבוש הפרסי ושלהי השלטון הביזאנטי', צ' ברס ואחרים (עורכים), ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי, ירושלים תשמ"ב, עמ' 346-342.
19 ז' ספראי, 'התפקידים הקהילתיים של בית הכנסת בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד', בתוך: ז' ספראי (עורך), בית הכנסת בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תשמ"ו, עמ' 123-105.
20 א' ברמן, 'טבריה - בית-כנסת', חדשות ארכיאולוגיות, עו (תשמ"א), עמ' 11-10, וראה מאמרו של אריאל ברמן בקובץ זה.
21 טבריה, חדשות ארכיאולוגיות, י (תשכ"ד), עמ' 16.
22 נ' נאמן וא' דרוקס, 'בניינים צלבניים בטבריה', חדשות ארכיאולוגיות, טז (תשכ"ו), עמ' 6.
23 י' נווה, על פסיפס ואבן, ירושלים תשל"ח, עמ' 45-44, וראה במאמרה של לאה דיסגני בקובץ זה.
24 מ' בן-דב, 'שברי כתובות מבית כנסת קדום בטבריה', קדמוניות, ט (תשל"ו), עמ' 80-79.
25 נווה (לעיל, הערה 23), עמ' 20-19, 24-23.
26 ירושלמי, שקלים ה, מט ע"ב.

ביבליוגרפיה:
כותר: בתי - כנסת עתיקים בטבריה ובחמת
מחבר: וייס, זאב
שם  הספר: טבריה - מייסודה עד הכבוש המוסלמי : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר
עורך הספר: הירשפלד, יזהר
תאריך: 1988
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה
הערות: 1. מרכז רחל ינאית בן צבי ללמודי ירושלים.
2. ‫ סידרת עידן ; 11.
הערות לפריט זה:

1. זאב וייס, ארכיאולוג, לומד לתואר שני במכון לארכיאולוגיה, באוניברסיטה העברית.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית