הקיצוניים שבקנאים לוחמי החופש היהודיים בסוף ימי הבית השני. השם סיקריקים ניתן להם על שם הפגיון הקצר והעקום (סיקה ברומית) שהיה חבוי להם בבגדיהם, ובו היו דוקרים בחשאי את מתנגדיהם.
נלחמו לא רק ברומאים, אלא גם ביהודים שהשלימו או שנטו להשלים עם השילטון הרומי בארץ. היו אלה בעיקר עירוניים נכבדים ועשירים, והם הטילו נגדם טרור אישי. נטו למהפכנות חברתית, במגמה לחסל את הניגודים הכלכליים החריפים ששררו בארץ ולהקים מישטר חברתי צודק המושתת על תורת משה.
השם "סיקריקון" מוזכר אצל יוסף בן מתתיהו ובברית החדשה. במשנה ובגמרא הם מכונים "קנאים" או "בריונים". מנהיגיהם היו: אבא סיקרא ומנחם בן יאיר, אלעזר בן יאיר ושמעון בר גיורא.
במשנה ובגמרא הוסב השם סיקריקון לבעלי זרוע, המפקיעים נכסים ובעיקר שדות מידי בעליהם, בעזרת השילטון. בשם זה נקרא לא רק המפקיע, הנחשב גזלן, אלא גם מקבל הנכסים המופקעים. לימים הפך "סיקריקון" למונח משפטי המציין כל לוקח רכוש בכוח מתוך איום על בעליו (גיטין נה ע"א).
