הסדרי נגישות
עמוד הבית > אמנויות > אמנויות הבמהעמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות > אישים
עם עובד


תקציר
על אנטון צ'כוב, רופא, סופר ומחזאי רוסי. נחשב לאמן בכתיבת סיפורים קצרים.



צ'כוב, אנטון פוולוביץ'


צ'כוב, אנטון פוולוביץ'
Chekhov, Anton Pavlovich
(טגנרוג, רוסיה, 29.1.1860 - בדן ויילר, גרמניה, 15.7.1904).

סופר רוסי. מיד עם עוזבו את הפרובינציה והגיעו למוסקווה, ב-1879, פתח בקריירה כפולה של רפואה וכתיבה. בעודו סטודנט לרפואה כתב קטעים קומיים קצרים כדי לסייע בפרנסת אמו, אחותו ואחיו. אף שרשימות קלילות אלה (שתחילה ראו אוד בעיתוני הומור במוסקווה) אינן נחשבות מבחינת איכותן הספרותית – הן שהקנו לצ'כוב את מיומנותו בכתיבת הסיפור הקצר, שהשפיע על סופרים באותו ז'נר ברוב הארצות האחרות. עד 1886 כבר ביסס את מעמדו כסופר חשוב, אף כי לא זנח כליל את הרפואה.

בסיפוריו הבשלים של צ'כוב מתרחשים אירועים טרגיים בטון מינורי, כחלק מחיי היום-יום. אי-הבנות ולא-אירועים שולטים בעלילות סיפוריו - ולאו דווקא התרחשויות מוגדרות, וכך משתנה מושג ה"עלילה" אף הוא. לא פעם מסוננים אירועי הסיפור דרך מודעותה של דמות יחידה, זרה לחיי משפחה "רגילים". במיוחד נודע צ'כוב בזכות תיאור החיים בערים קטנות ברוסיה או בחשיבתם הפרובינציאלית של עירונים וולגריים. כל פרט בסיפוריו חשוב: גדר אפורה וגבוהה או תיקן במרק, יש להם ערך שאינו סימבולי בלבד, אלא ריאליסטי. שני האופנים הללו מתמזגים אצל צ'כוב, שחי בתקופה של אסכולות סגנוניות קוטביות: הנטורליזם והסימבוליזם. בסיפורים מאוחרים, ארוכים יותר, הוא מדגיש את השיבוש שהכניס התיעוש לחיי הכפר. במונח זה מצביעות כמה מיצירותיו לכיוון המהפכה; אך צ'כוב מתנגד תמיד לעמדות פוליטיות קלות. כשדמויותיו מדברות על עתיד ורוד, מלאים דבריהן (בהקשר שבו הם נאמרים) אשליה עצמית, ומרמזים על מלכודת מסוג חדש. לאחר מכן החל הקשר שבין צ'כוב לתיאטרון לשלוט בחייו ובעבודתו. בעקבות מחזותיו הקצרים הראשונים נכתבו ארבע הדרמות החשובות, המהוות עדיין חלק מהרפרטואר הבינלאומי: בת-שחף (1896), הדוד וניה (1897), שלוש אחיות (1901) וגן הדובדבנים (1904). בימויו של סטניסלבסקי ופרשנות תיאטרון האמנות המוסקוואי תרמו ליצירת הרושם העז של ההופעות הראשונות. אלה הצטיינו בנטורליזם חדש: תפאורות ואפקטים קוליים ריאליסטיים, ומה שנודע לאחר מכן כ"שיטה" במשחק; אך תוקף המחזות אינו נגרע כשמודגשים ההיבטים הלא-ריאליסטיים, הסובייקטיוויים - למשל, התפיסה, הזיכרון והמודעות העצמאית. יחסי-הגומלין בין הדמויות מהפכניים מבחינה תיאטרלית. חשיבות מכרעת יש לאורך ההפוגות, שבהן מתקשרים השחקנים ללא דיבור. אף אחת מן הדמויות אינה משמשת פה לצ'כוב עצמו.

מחזותיו, כמוהם סיפוריו, משקפים שפע של נקודות מבט אפשריות, תפיסה מודרניסטית של המציאות. רבות מיצירותיו תורגמו לעברית והועלו על במות התיאטרון. עמן נמנים סיפורים (1950, 1989), רומנים קצרים וסיפורים (1956), הערבה (1959), איבנוב (1980), פריחה שנתאחרה (1981), הגברת עם הכלבלב (1982), דבש פרא (1985), דו קרב וסיפורים אחרים (1992).

ביבליוגרפיה:
כותר: צ'כוב, אנטון פוולוביץ'
שם  הספר: מילון פונטנה לאישים בני זמננו
עורכי הספר: בולוק, אלאן; וודינגס, ר"ב
תאריך: 1996
בעלי זכויות : עם עובד
הוצאה לאור: עם עובד
הערות: 1. עריכה בסיועו של ג'ון קמינג.
2. עורכת המהדורה העברית: אילנה שמיר.
הערות לפריט זה: 1. Barbara Heldt, Professor of Russian, University of British Columbia.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית