בנו של שאול נקרא איש בשת. בעת שאנשי יהודה משחו את דוד למלך על בית יהודה (שמואל ב ב, 4) מלך איש בשת על שאר שבטי ישראל. בנו של יהונתן ונכדו של שאול נקרא מפיבשת. שמו האמיתי היה מריבעל (דברי הימים א ח, 34) שהוא שם תיאופורי שאחד ממרכיביו הוא המילה אל או שם של אל (בעל, כמו ירובעל, שמו של גדעון).
במקרא, שמות פרטיים של בני אדם הכוללים את המרכיב התיאופורי "בעל" הוחלפו לעתים ל"בשת" ככינוי של גנאי ולגלוג. ייתכן שזהו ביטוי לכוונת המספר "להוריד בדרגה" את שאול ובני משפחתו וללגלג עליהם.
על נכותו של מפיבשת מסופר שבהיותו בן חמש (אחרי מות שאול) בעת שהאומנת שלו נסה בפחד מפני דוד, הוא נפל מידיה ונפצע ברגליו.
מפיבשת היה ככל הנראה מן המורדים בדוד, אך דוד סלח לו והוסיף להחזיק בו בביתו. בנו של מפיבשת היה מיכה, והיו לו צאצאים רבים (דה"א ח, 34-40, ט, 40-44). כך קיים דוד את שבועתו לשאול: ...אם-תכרית את-זרעי אחרי... (שמ"א כד, 21-22).
