מפת הנדודים של דוד משתרעת בין אזורים אלה: מואב שבעבר הירדן המזרחי; עין גדי שעל שפת ים המלח; סְפָר מדבר יהודה (המקומות כרמל, מעון וזיף); גבול ארץ פלישתים (קעילה, עדולם), וארץ פלישתים עצמה –– העיר גת, עירו של אכיש.
במהלך נדודיו דוד מקבץ אליו גדוד לוחמים המורכב מבני משפחתו ו"כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש" (שמ"א כ"ב 2) בעזרת גדוד זה הוא מכה בפלישתים, מתגרה בשאול, מציע להגן על גוזזי הצאן של נבל הכרמלי ומציע את שירותיו הצבאיים לאכיש מלך גת. כך הוא דואג לאנשיו למזון ולאספקה.
סיפור מעלליו של דוד במהלך התקופה שבה ברח מפני שאול מזכיר במידה רבה תופעה חברתית המתועדת רבות בתקופה הכנענית, תופעת הע'פירו.
ע'פירו הוא כינוי לאנשים שנפלטו ממסגרת החברה הממוסדת כגון, עבדים שברחו מאדוניהם, אנשים שלא יכלו לשלם חוב, אנשים שלא הייתה להם זכות ירושה. אנשים אלה לא יכלו לחיות במסגרת החברתית של ערי הממלכה הכנעניות וחיו באזורים הבלתי מיושבים, בעיקר בסְפָר המדבר. הם התארגנו בחבורות שגיבשו לעצמן כוח צבאי וחיו בעיקר משוד וביזה. תופעה חברתית זו רווחה בתקופה הכנענית והייתה כרוכה בבעיות ובקשיים. דוד ואנשי גדודו מזכירים בהתנהגותם ובנדודיהם את תופעת הע'פירו.
למפת האזור שבו נדד דוד בבורחו מפני שאול
