לא פעם אנו מקבלים הזמנה לבקר במקום מרוחק שבועות או חודשים מראש, כדי ליטול חלק במפגש שאינו קשור ישירות לעיסוקינו היומיומיים, ואין לנו כל מחויבות לקחת בו חלק, כמו למשל, לתת הרצאה בכנס או להשתתף בוועדה או בישיבה. ממרחק הזמן, ימים רבים מראש, היתרונות של ההזמנה נראים לנו כעולים על חסרונותיה, ואנו מאשרים את הגעתנו. אולם, כאשר מגיע רגע האמת אנו מגלים כי אנו עסוקים מאוד ומתלבטים כיצד להשחיל את הביקור בלוח הזמנים הצפוף שלנו. לו היינו מקבלים את ההזמנה קרוב יותר למועד קיום המפגש, בוודאי היינו משיבים בשלילה: "לצערנו אנו פשוט עסוקים מדי". אולם כאשר התבקשנו להתחייב זמן רב מראש נדמה היה לנו שנהיה פחות עסוקים בעתיד.
מדוע אנשים מבצעים שוב ושוב טעויות כאלו? האם אנו נוטים לבצע טעויות הערכה גם בהחלטות הקשורות בהקצאת משאבים עתידיים נוספים מלבד הזמן שלנו, כמו למשל השקעת כספים?
במאמר המתפרסם בגיליון פברואר של כתב העת Journal of Experimental Psychology מנסים גל זואברמן וג'ון לינץ' (Zuaberman, Lynch) לענות על שאלה זו.
בניסוי נטלו חלק 76 משתתפים אשר השיבו על שתי שאלות, האחת עוסקת בזמן והשנייה בכסף. בשאלות התבקשו המשתתפים לחשוב על הפעילויות שתכננו להיום ועל הזמן החופשי שיש להם. לאחר מכן התבקשו לחשוב מה יהיו הפעילויות העתידיות שלהם היום בעוד חודש ומהי כמות הזמן החופשי שתהיה להם. המשתתפים התבקשו לדרג על פני סולם בן עשר דרגות מתי לדעתם יהיה להם יותר זמן פנוי: היום או בעוד חודש.
בשאלה השנייה העוסקת בכסף התבקשו המשתתפים לחשוב על ההוצאות הכספיות שלהם היום, ועל הכסף החופשי העומד לרשותם היום. לאחר מכן התבקשו לחשוב על ההוצאות העתידיות שלהם היום בעוד חודש ועל כמות הכסף החופשי שתהיה להם היום בעוד חודש. המשתתפים התבקשו לדרג על פני סולם בן עשר דרגות מתי לדעתם יהיה להם יותר כסף פנוי: היום או בעוד חודש.
מתוצאות המחקר עולה כי המשתתפים האמינו כי בעוד חודש יהיה להם גם יותר זמן פנוי וגם יותר כסף פנוי מאשר יש להם היום. הממצא המעניין הוא כי המשתתפים האמינו שיהיה להם יותר זמן פנוי מאשר כסף פנוי.
מדוע אנשים סבורים שיהיה להם יותר זמן עודף מאשר יותר כסף עודף בעתיד? פרט לשינויים חדים בדפוסי העסקה או במצב משפחתי, תזרים המזומנים האישי או המשפחתי הוא די יציב ורוב האנשים ערים לכך. לכן, אנשים סבורים שכמות הכסף הפנוי שלהם בעתיד תהיה דומה לזו שיש להם כיום. לעומת זאת, אנשים מתקשים לדמיין ארועים שיתחרו על זמנם בעתיד, ולכן הם מתחייבים לפעילויות שבבוא המועד קשה יהיה להם לעמוד בהן.
