ראשיתה של המושבה משמר-הירדן בשנת 1884. בקנייה שנעשתה ע"י ר' מרדכי יצחק לובובסקי, הקים חווה שנקראה "שושנת הירדן". בשנת 1890 העביר לובובסקי את רוב הנחלה לרשותו של דוד שו"ב מייסדה של ראש פנה, והוא ששינה באותה שנה את שם המקום למשמר-הירדן, והטעם שנתן לכך היה: "וכיוון שבניתי את המושבה אצל הגשר שעל הירדן ששם עומד תמיד משמר של אנשי צבא הממשלה, קראתי לה "משמר-הירדן" דוגמת DIE WACH AM RHEW של הגרמנים".
משמר הירדן, מושבה קטנה הייתה, השוכנת בצד אל מול הרי הגולן. רחוב כפרי, בתי אבן אפורים. במזרח זורמים מי הירדן כאשר על אפיקיהם נטוי גשר בנות יעקב, המוליך לדמשק. ברחוב הזה התהלכו איכרים, כאן ישבו משפחות האדמה שדבקו בקרקע עד כלות נפשם, כך עמדו הם על המשמר 64 שנים. ביום הקרב האחרון, המר והאכזרי, הפך להם כל בית למבצר בהגינם על נפשם ועל עמל השנים. וכאשר נפלה המושבה בידי צר ואויב, נשתררה דממה מסביב, דממת עולמים, ורק אנדרטה שהוקמה, מעידה על עובדת קיומה של מושבה שהייתה ואיננה עוד.
לאחר החלטת עצרת האו"ם, בשנת 1947, על חלוקת ארץ-ישראל, החמיר המצב הביטחוני, פשיטות של שוד והרס ונסיונות לרצח הפכו מעשה של יום יום. נשים וילדים פונו מהמושבה. מיד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, ב-1948, נותרו בה כמה עשרות מגינים. הסורים הפגיזו את המושבה וב-5 ביוני התחילה שרשרת התקפות בניסיון לכבוש אותה ולהפכה לראש גשר סורי. המושבה נפלה לאחר שישה ימי מלחמה עקובים מדם. 14 ממגיניה נהרגו, האחרים הובלו בשבי לסוריה. במשך למעלה משנה ישבו הסורים במשמר-הירדן. למחרת חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה הוחזרו ארצה כל שבויי משמר-הירדן. שלושה חודשים אחר-כך הוחזרה משמר-הירדן לידי ישראל, כשהיא הרוסה עד היסוד. תושביה לא הוחזרו לאדמתם.
מייסדי משמר הירדן: חיים גלבגיסר, חיים יוסל טייטלבוים, צבי שניידר, איציק מוינשטיר (אנגלברג), שלמה לוי גרוסמן, יעקב צבי פייגלין, שיינוך, וייסבליט, ובסלר, לוין, וורהפטיג, בלשניקוב, ליפשיץ, קנטור, הרצוג, סגל, תמרי, לובובסקי, שור, שניידמן, הרוקח ר' משה לוריא, רוזנטאל, לרנר, גרבובסקי, טויסטר, הלפרין, שוורץ, יעקובסון, פינקלר, אלפסי, בטגארד, כהן.
קראו עוד:
מושבות צפון הגליל : ראש-פינה - אם מושבות הגליל
מושבות צפון הגליל : יסוד המעלה
מושבות צפון הגליל : מטולה
מושבות צפון הגליל : משמר-הירדן (פריט זה)
