הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשיתעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > פרשנות המקרא > תרגומי המקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > מבוא לספרות התלמודית > ספרות האגדה
תרביץ


תקציר
ל"אות קין" נתנו בספרות האגדה פרושים רבים. התרגום המיוחס ליונתן מביא מסורת שלא מופיעה בשאר ספרות האגדה ולפיה "אות קין" היא אחת מאותיות שמו של אל. המאמר עומד על משמעותה של מסורת זו ומשער את מקור היוצרותה.



"וישם ה' לקין אות" על התרגום המיוחס ליונתן לבראשית ד' ט"ו
מחבר: אביגדור שנאן


נחלקו בעלי האגדה בביאורה של ה'אות' שבפסוקנו, שכן המקרא סתם ולא פירשה. במדרש בראשית רבה (כב: יב, מהדורת תיאודור ואלבק, עמ' 219, ומקבילות חלקיות במדרשים אחרים) נמנו שישה1 פירושים שונים ל'אות' התוהים עד מהותה: (א) 'הזריח לו גלגל חמה ' (למד גזירה שווה ממלת 'אות' שבסיפור מעלות אחז [מל"ב כ: ט // יש' לח: ז]); (ב) 'צרעת הזריח לו' (גזירה שווה מ'אות' שבסיפור צרעת משה [שמ' ד: ח)2); (ג) 'כלב מסר לו';3 (ד) 'קרן הצמיח לו'.4 ועוד שני פירושים, המניחים שקין הוא-הוא האות, ודורשים את הפסוק: 'וישם ה' לקין [= את קין ל]אות' - (ה) 'עשאו אות לרוצחנין'; (ו) 'עשאו אות לבעלי תשובה'. ואף פירוש שביעי נמצא במקורות: (ז) 'השבת נעל בפניו'5 (גזירה שווה ממה שנאמר על השבת 'אות היא לעולם' [שמ' לא: יז]. ראה תנחומא, בראשית, י; מדרש הגדול לבראשית, מהדורת מרגליות, עמ' קכד).

שבעת הפירושים שהובאו, על הבדליהם הבולטים בתוכן ובדרך הלימוד, מפרשים 'אות' במשמעות: סמל, סימן, מופת (sign). והנה, מוצאים אנו פירוש נוסף, המבין 'אות' במשמעות של אחד מסימני האלפבית (letter) . ואלו מופעיו של פירוש זה: (א) התרגום המיוחס ליונתן6 לפסוק: 'ורשם ה' על אפי דקין אתא מן שמא רבא ויקירא';7 (ב) פרקי דרבי אליעזר, כא: 'נטל [הקב"ה] אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה וכתב על זרועו8 של קין'; (ג) מדרש הגדול למקום: 'ויש אומרים [!] לקח הקב"ה אות מאותיות שמו וכתבו בפניו [של קין]'; (ד) מדרש אגדה לפסוק: 'וי"א [!] אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו'. גם במקורות מאוחרים נוספים9 נמצאים מסורת זו, הרואה ב'אות' כתובה את ההגנה שניתנה לקין מפני אויביו.

אפשר אם כן לומר, שבתרגום המיוחס ליונתן ובמקורות הנשענים עליו10 מצויה מסורת מיוחדת, שאין לה סימן והד בספרות-האגדה המובהקת; ולא עוד אלא שהיא עומדת בסתירה גמורה לשבעה פירושים אחרים המצויים במדרשים. אמנם מסורת התרגום נחלקת אם מדובר באות משם המפורש או מכ"ב אותיות, ואף אין אחידות-דעים באשר למיקום האות על קין, אך אין אלה אלא ואריאנטות שבתוך מסורת אחת, המפרשת 'אות' במובן של letter.

משמוצאים אנו שתי מסורות פרשניות-אגדיות למלה 'אות', זו שבמדרשים וזו שבתרגום, צריכים אנו לשאול, אם תפוצתן של שתי המסורות, במדרש מכאן ובתרגום (ובממשיכי דרכו) מכאן, מקרית היא, או שמא ניתן להסבירה.

כאמור, המסורת המשתקפת בתרגום מפרשת 'אות' במשמעות letter, ואילו שבעת הפירושים שבמדרש מפרשים מלה. זו במשמעות sign. והנה, בכל מופעיה של המלה 'אות' במקרא פירושה סימן או נס,11 ואין כמעט ספק, כי המשמעות המאוחרת יותר (letter) באה לעברית מן הארמית.12 האם מותר לטעון, כי המתרגם, בעצם המעבר המיכאני והטבעי מצורת 'אות' שבמקרא ל'אתא' בארמית, כבר מצא עצמו – מדעת או שלא מדעת – בתחום סמאנטי חדש, אחר, וממנו גזר את פירושו? עלינו לזכור, כי המתרגם מצוי תמיד בספירה שבין עברית וארמית, שכן תפקידו בראש וראשונה להעביר את הכתוב משפה לשפה, ועל-כן הוא חושב בארמית ואף גוזר פירושו מאטימולוגיות בשפה זו.13

דומה, שמצטרפים כאן שני שיקולים: זה של תפוצת המסורת הנדונה וזה של דרך היווצרותה. צירוף שניהם לטענה אחת מתיר לנו, לדעתי, לראות בתרגום המיוחס ליונתן לבר' ד: טו מסורת תרגומית בלעדית, שיכולים אנו להסביר את יצירתה על רקע תנאי יצירת התרגום בכלל.

זאת ועוד: מציאותה של מסורת זו רק בתרגום ובמסורת הנמשכת ממנו אינה מוסברת רק במוצאה. סביר להניח, כי גם תוכנה גרם, שתישאר במסורת התירגומית בלבד. כוונתי לאלמנט המאגי הברור שהיא מכילה. 'הסודיות והיראה שאפפה את השם המפורש ואת הגייתו, הגבירו את האמונה בכוחו ובערך השימוש בו ולא נרתעו מלהשתמש בו בקמיעות כבלחשים.'14 אף מסופר באגדה, בדרך ההשלכה אחורנית, על בני דור צדקיהו, למשל, שהיו יוצאים למלחמה בעזרת שם המפורש, שהיה כתוב על גופם.15 אין צורך להרבות בדוגמאות כדי להוכיח, כי בתקופת חז"ל היו דעות שונות בשאלת היחס אל השם המפורש והשימוש בו לצרכים מאגיים. דומה, כי מאמר דוגמת '... כל המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא'16 מייצג את דעת החכמים בכללותה17 יותר משעושה זאת, למשל, חוני המעגל האומר: 'נשבע אני בשמך הגדול...'18 כללו של דבר, קרובה המסורת שבתרגום למה שמכנה אורבך 'התודעה העממית'19 על הכוח הטמון בשם המפורש, שיש בכוחו להגן ולהציל. על היותו של התרגום מופנה בעיקרו אל המון העם עמדו רבים,20 ולכן יש באמור בסעיף אחרון זה אף לחזק את הנחתנו, כי לפנינו דוגמה ברורה של אגדה ממסורת המתורגמנים: בה מוצאה, בה חייה ובה אף נשתמרה לנו.

הערות שוליים:

  1. המשפט האחרון בקטע שבבראשית רבה ('ר' לוי... היקום') ספק אם הוא בא לפרש את מהותה של 'אות'. נגד ל' גינצבורג, אגדות היהודים, א, רמת-גן תשכ"ו, עמ' 214, הערה 28, המונה כאן 'שבע דעות שונות לענין מהותה של האות על קין'.
  2. לפי ר' נחמיה (במ"ר ז: ה) הכוונה לשחין. גם הוא לומד זאת מגזירה שוות מ'אות' שבסיפור מעלות אחז ומחלת חזקיהו.
  3. ראה: מהרז"ו לבר"ר; הרד"ל לפדר"א כא (מט ע"ב, סי' מא); וכן הרמב"ן לפסוק.
  4. השווה: ל' גינצבורג, על הלכה ואגדה, תל-אביב 1950, עמ' 252-251.
  5. ונראה לפרש: 'שהקדים והחשיך היום שלא בעונתו שיכנס השבת' ובזכות השבת נסלח לו (יפה תאר).
  6. ובשאר התרגומים הנוסח אחר: בתרגום כ"י ניאופיטי 1 ובשרידי התרגום מן הגניזה שפורסמו בידי קאהלה: 'ושוי ה' לקין סימן', ותו לא. בתרגום אונקלוס ובפשיטתא רק: 'ושוי ה' לקין אתא' (אונקלוס) או 'וסם מריא אתא בקאין' (פשיטתא). לגבי התרגום המיוחס ליונתן כדאי לציין, שבשאר המקראות בתורה שבהם מצא 'אות' תרגם 'סימנא' (כגון שמ' ג: יב) או 'אתא' בלבד (בר' ט: יב ועוד). רק בשני מקראות, המדברים לשיטתו בתפילין (שמ' יג: טז; דב' ו: ח), פירש 'לאות על ידך' במשמעות letter.
  7. ורמש G. Vermes, 'The Targumic Versions of Genesis IV, 3-16', Annual of Leeds University Oriental Society, III, 1963, p. 92 מתרגם את פסוקנו: And the Lord Lord traced a sign on the face of Cain, the great and glorious name..., היינו, מפרש 'אתא' = סימן, סמל, וטוען (עמ' 105), כי השם המפורש הוא-הוא הסימן. איני יודע מדוע מפרש כך, שכן נאמר בתרגום (מכל-מקום בכ"י לונדון שהוא משתמש בו = מהדורת גינזבורגר) 'אתה מן שמא רבא ויקירא'. לענייננו אין ורמש אומר דבר. גם במאמר אחר, המוקדש לחקירת נוסחי התרגומים לפרקנו P. Grelot, 'Les Targum du Pentateuque - Étude comparative d`après Génèse) (IV, 3-16` Semitica, IX, 1959, pp. 59ff., אין דיון בפירוש 'אות' בתרגומנו
  8. ומעיר הרד"ל: 'ובשני מקומות אלו [המצח שנזכר בתרגום דלעיל והזרוע] הוא מקום האות של תפילין'.
  9. הזוהר, ילקוט ראובני (בשני אלו בשל המשמעות המיסטית שניתן להעניק לפירוש זה) ועוד. ראה: מ' כשר, תורה שלמה לפסוק, סי' קיט. במקורות המאוחרים יש גם נטייה לדייק באיזו אות מדובר. סיכום הדעות בשאלה זו: ב' שמרלר, אהבת יונתן, א, בילגוריי תרצ"ב, עמ' 52-51.
  10. בדיקה מקיפה של כל המקבילות בין התרגומים לפדר"א תלמד על תלותו של האחרון במסורת התרגומית, ולא כאן המקום להיכנס לסוגיה זו. בינתיים ראה: י' היינימן, אגדות בהשתלשלותן, ירושלים 1974, עמ' 199-197. מדרש הגדול ומדרש אגדה הם חיבורים מאוחרים, ילקוטים, ובוודאי מכירים את נוסח התרגום דידן.
  11. נ"ה טור-סיני, אנציקלופדיה מקראית, א, ירושלים 1950, ערך 'אות', טורים 185-183.
  12. בקביעה זו אני מסתמך על השיקולים שמביא א' הורביץ, בין לשון ללשון, ירושלים 1972, עמ' 35-34, המספיקים כדי להגיע למסקנה מעין זו. כאמור, במקרא משמשת 'אות' במשמעות של סימן, סמל, מופת. בספרות חז"ל כבר נמצא 'אות' גם במשמעות letter (למשל: תוס' שבת יא : יט; קידושין ל' ע"א ועוד). בן תקופת המקרא, כשרצה לדבר על סימני האלפבית היה אומר, ככל הנראה, 'מכתב' (שמ' לב: טז ; לט : ל) או השתמש בשם אחר משורש זה. ועל חיותו של 'אתא' בלשון הארמית של ארץ-ישראל אין צריך להאריך, ואספו חומר בערכו לוי ויאסטרוב. נתונים אלו, גם בלי להיכנס לשאלת המעבר הסמאנטי בתוך הארמית עצמה, מספיקים לטענה, כי המשמעות 'אות' = letter מן הארמית באה לנו.
  13. מכאן יובן, שאין אני רוצה לומר, כי המתרגם הכיר את המשמעות 'אות' = letter לפני בעלי המדרש דווקא.
  14. א"א אורבך, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, ירושלים תשל"א, עמ' 110.
  15. מדרש תהליך לו: ח. הדבר ברור ממה שנאמר שם: 'המלאכים היו מקלפין את השם שהיה עליהם'.
  16. אבות דרבי נתן, מהדורת שכטר, נו"א, פרק יב, עמ' 56.
  17. ודאי שגם בין דברי חז"ל נמצא מאמרים המכירים בכוח השם ואף מתירים במידת-מה את השימוש בו. ראה סיכום מקיף: אורבך (לעיל, הערה 14), עמ' 114-103.
  18. תענית ג: ח.
  19. אורבך, שם, עמ' 104.
  20. ראה רש"י למגילה כא ע"ב, ד"ה 'ובנביא'; שד"ל, אוהב גר2, 1895, עמ' 1; ורבים אחרים. נדמה, שיש מקום לניסוח זהיר יותר, ועל כך אני מקווה להרחיב את הדיבור במקום אחר.
ביבליוגרפיה:
כותר: "וישם ה' לקין אות" על התרגום המיוחס ליונתן לבראשית ד' ט"ו
מחבר: שנאן, אביגדור
תאריך: תשרי- אדר ב תשל"ו , גליון מ"ה (א-ב)
שם כתב העת: תרביץ
בעלי זכויות : י"ל מאגנס
הוצאה לאור: י"ל מאגנס
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית