הסדרי נגישות
גשר מפעלים חינוכיים



מעשר
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


מעשר הוא מַס, בהיקף של עֲשִׂירִית מהיבול, מתבואת האדמה, מהיין ומהשמן. כל עובד אדמה בארץ ישראל היה חייב להפריש מעשר מתנה לבני שבט לוי.

המעשרות היו מיועדים למשרתים בקודש, כלומר, למקדש – ולכן הם היו מקודשים.
ישנם סוגים שונים של מעשרות:
מעשר ראשון - מעשר מן התבואה, הניתן ללוי כל שנה. המעשר נזכר בספר במדבר (י"ח 32-21) כ'תשלום' לבני לוי על עבודת הקודש שלהם, והלוויים הפרישו מהמעשר שקיבלו עשירית לכוהנים. לפי דברים י"ד 27-22 - מעשר זה נאכל בקדושה במקדש, על ידי הכוהנים והלוויים, אבל חז"ל פירשו פסוק זה על 'מעשר שני' (שבהמשך), ולמעשה, בתקופת בית שני 'מעשר ראשון' נאכל בכל מקום.
מעשֵׂר שני - מעשר נוסף שהפרישו האיכרים, לאחר שהפרישו 'מעשר ראשון', ואותו הביאו לירושלים, לאכול אותו בשמחה בירושלים, עם כל משפחתם ועבדיהם. מעשר זה נאכל על ידי הבעלים בירושלים, בקדושה. במקרה שהמקדש היה רחוק, או שהמעשר היה בכמויות גדולות - מותר היה לפדוֹת אותו בכסף, ולהוציא את הכסף בירושלים על סעודה. מהלך זה נקרא 'חִילוּל המעשר', הפיכתו לחוּלִין. מעשר זה ניתן בשנה ראשונה ושניה, רביעית וחמישית לַשמיטה.
מעשֵׂר עני - חלק מהתבואה שהאיכרים הצטוו להפרישׁ מדי שלוש שנים (בשנים שאין בהן מעשר שני) - בשנה השלישית והשישית לשנת השמיטה (בנוסף על המעשר שנתנו ללוויים), ולתת אותו בשערי הישוב לעניי העיר וללוויים. מעשר זה גם נקרא 'מעשר שלישי' (דברים י"ד 29-28).
תוך כדי הוצאת המעשר אל השערים, חייב בעל-המעשר לומר תפילה, הנקראת 'וידוי מעשר' (דברים כ"ו 15-12). בתפילה זו מעיד בעל המעשר על עצמו, בסיום מחזור המעשרות (שלוש שנים), שהוא נהג כמצוּוֶה עליו בכל המעשרות, וכי נהג בהם בקדושה.
מעשר בהמה - מעשר שהצטוו בני ישראל לתת מהבקר ומהצאן.
מנהג המעשר נזכר בסיפורי התורה בהבטחתו של יעקב לאלוהים בבית אל - שאם ישוב לארצו בשלום, ייתן לה' מעשר (בראשית כ"ח 22-20), ובמעשר שנתן אברהם למלכִּי-צדק מלך שָׁלֵם (בראשית י"ד 20). מעשר לא נזכר בקובץ החוקים של ספר שמות ('ספר הברית' - שמות כ'-כ"ג, ל"ד), אך נזכר לרוב בחוקי ספר ויקרא, ספר במדבר וספר דברים.
בתקופת בית שני התרשל העם בהבאת מעשרות, למרות שהיו אז 'מעשר ראשון', 'מעשר שני' ו'מעשר עני'.
מעשר המלך: נזכר רק ב'משפט המלך' (בשמואל א, ח' 17-16) כמנהגם של מלכים לקחת מס עשירית מכל רכושו של הנתין: מפרי האדמה - פירות וזרעים, ומן הבהמה. זהו מס קבוע - חובה שנתית.
המעשר נרמז בחלוקת הארץ לשתיים עשרה נציבויות-מס בימי שלמה (מלכים א', ד' 19-7).
פְּטוֹר ממעשר כזה נרמז בהבטחת שאול למי שיכה את גוליַית – 'ואת בית אביו יעשה חופשי בישראל' (שמואל א', י"ז 25).
מנהג המעשר היה מקובל בקרב עמים רבים במזרח הקדום: נהגו להביא עשירית מן היבולים מהחי ומהצומח, ומן העדרים, למקדש או למלך. (לא ידוע על מעשר סוציאלי, 'מעשר עני', בקרב העמים). המנהג ידוע מבבל, אוּגָרִית, צוֹר, יוון, רומי ועוד.


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
ביבליוגרפיה:
כותר: מעשר
שם  האתר: מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך - אנציקלופדיה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
בעלי זכויות : גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור: גשר מפעלים חינוכיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית