כלומר: "מידות שהתורה נדרשת בהן". המידות הן כללים (שִׁיטות) מוגדרים, שנועדו להרחיב את המשמעות של הכתוב המקראי, ללמוד את הסָתוּם (=מה שלא מובן) מהמפוֹרש ולקבוע הלכות חדשות על פי צורכי השעה.

לפי מסורת התלמוד, עוד לפני חורבן הבית השני דָרַשׁ הִלֵל הזקן את התורה בשבע מידות שונות: קַל וָחוֹמֶר, גְזֵירָה שָׁוָוה, בניין אָב מכתוּב אחד, בניין אב משני כְּתוּבים, כלל ופרט ופרט וכלל, כַּיוֹצֵא בו ממקום אחר, דָבָר הַלָמֵד מעִנְיָינוֹ. מהמאה השנייה לספירה גדל מספר המידות לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.