ביצירה זו של מיכה אולמן מונחים על שולחנות לבנים חמישה ספרים העשויים ברזל ומלאים בחול, כשהם מוצגים במצבים שונים. הכותרת "ספרי חול" יוצרת אסוציאציה מיידית לביטוי "ספרי קודש", והצבתם של חמישה ספרים מהווה תזכורת לחמשת חומשי תורה. אלא שכאן ישנו היפוך, וספרי הקודש הופכים לספרי חול: ספרים העשויים מחול, ואולי גם ספרים שאין בהם קדושה, בהתאם למשמעות הנוספת של המילה "חול". ישנם אנשים הרואים את האדמה כקדושה, כקשורה לכתבי הקודש. ביצירה זו, במקום המילים הקדושות מוצגת האדמה עצמה. האם ישנה כאן התייחסות לאותה תפיסה הקושרת בין כתבי הקודש לבין קדושת האדמה? האם יש כאן ערעור על תפיסה זו, שנעשה באמצעות השימוש בדו-המשמעות של המילה חול כדי לרמוז למשהו שאינו קדוש?
