הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > העמקים > בקעת כנרותעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


תקציר
על המבנה הגיאומורפולוגי והצמחיה של חופי הכנרת.



חופי הכנרת
מחברים: פרופ' משה גפן; יצחקי גל


א. גיאומורפולוגיה

חופי הכנרת רבגוניים מאוד מבחינת המורפולוגיה והתשתית. אורך קו החוף של האגם, יחסית לשטחו, קטן בהשוואה לאגמים אחרים בעולם, עובדה המבטאת היותו של קו-החוף בלתי-מפורץ, והיות צורת האגם קרובה לעיגול.

"ערך התפתחות החוף" (Development of Shoreline) של הכנרת נמוך ושווה ל-1.2. ערך זה, שהוא היחס בין אורך קו החוף (53 ק"מ) לבין היקפו של עיגול מדויק, ששטחו כשטח פני האגם (168 קמ"ר במפלס 209 מ'). באגם ויקטוריה שבאפריקה, למשל, שהוא בעל חופים מאוד מפותלים, ערך זה שווה ל-3.7.

מהו מקור החומר היוצר את התשתית של קטעי החוף השונים כפי שהם נראים כיום?

א. חומר יבשתי המובא על-ידי מים הזורמים אל האגם. חלק מפעילות זו התרחש רק בעבר הגאולוגי וחלק ממשיך ומתקיים גם כיום. זרימות חזקות הביאו אל החוף אבנים בגדלים שונים בהתאם לחוזק הזרימה: ככל שהזרימה חזקה יותר - גדולות יותר האבנים המוסעות על-ידי המים.

כך הוסעו והובאו לקרבת המים אבנים גדולות מאוד (מעל 20 ס"מ), בולדרים (Boulder), אבנים קטנות יותר וחלוקים קטנים. החומר הדק יותר, המובא בנחלים אל תוככי האגם, מגיע אל החוף בהסעה משנית, כלומר, הוא מובא אל החוף בעיקר מתוך האגם בזרמים וגלים. מבחינים בחופי הכנרת את הטיפוסים הבאים:

חופי בולדרים
(אבנים גדולות מ-20 ס"מ ומעוגלות)
בחוף ארבל יש בולדרים עשויים אבן-גיר, החוף צר ושיפועו תלול מאוד; באזור כפר נחום יש קטע של חוף תלול, ישר וצר עם בולדרים של בזלת; גם באזור מפרץ אמנון החוף תלול, צר ומכוסה בולדרים של בזלת, והוא שונה מקודמו בהיותו מפורץ.

חופים של חלוקים וחול
חופים כאלו משתרעים במערב, מטבחה עד גינוסר, ושוב מטבריה דרומה עד למושבה כנרת; במזרח - בין עין-גב לבקעת בית-צידה, פרט לדלתות-שפך של נחלים. שיפועם של חופים אלו מתון, והם עשירים בחלוקים בגדלים שונים.

חלוקים אלה מכסים לפעמים על חול או על טין עשיר בחומר אורגני (כמו בקטע שמדרום לבקעת בית-צידה). לכן, אסורה בתכלית האיסור הכרייה של חלוקים אלו, היות והם חושפים את הטין האורגני לשטיפה על-ידי הגלים אל תוך הים ולזיהום. חופים אלה הם האהובים ביותר בצורתם הטבעית על הנופשים.

חוף אירוסיבי (סחף, בליה)
כאן החוף צר ביותר ומיד מעבר לו מזדקר כלפי היבשה קיר טבעי גבוה. בזמן סערות במפלסים גבוהים, מכרסמים המים בקיר. חוף כזה משתרע מבית-הקברות של המושבה כנרת, דרך כל הצד הדרומי של האגם עד האון.

הסחף (אירוסיה) על-ידי המים חתך בשכבות המשקעים שבדרום האגם, ואפשר לראות שעיקרן חוואר הלשון והן עשירות בחרסיות, בחלוקי גיר וצור מהאיאוקן או בחלוקי בזלת. כדי למנוע המשך כרסום החוף, נבנתה בכל הקטע הזה רצועת הגנה עשויה אבנים גדולות.

לגונות
לאורך בקעת בית-צידה (בטייח'ה), בצפון-מזרח האגם, משתרעות לגונות.
הנחלים יהודיה, משושים, דליות ואחרים מסיעים ומשקיעים כאן חרסית, הבונה לשונות-יבשה אל תוך הים ומאחוריהם נותרות לגונות וביצות.

שפכי נחלים
הקטעים העיקריים של שפכי-נחלים בחוף הכנרת הם הדלתות של: נחל סמך, נחל עין-גב, נחל צלמון, נחל עמוד, והדלתה הגדולה ביותר היא של הירדן.

הדלתה נוצרת על-ידי שקיעה של חומר מרחף, המוסע בנחל עם כניסתו לאגם. כאשר הנחל מגיע אל האגם, יורדת מהירות הזרימה ויחד איתה פוחת כוח ההסעה והחומר המרחף שוקע. בחופי דלתה אלו שוקע החומר המוסע על-ידי הנחל - בעיקר חלוקי נחל קטנים וחומר מרחף גס גרגר - בצורת מניפה משולשת, שקודקודה הוא בשפך הנחל ובסיסה המרוחק-מה מהנחל פונה כלפי האגם.

בחורף, בזמן השיטפונות, נראה כתם של מים עכורים יותר משאר חלקי האגם באזור כניסת הנחל אל האגם. כתם זה נוצר על-ידי החומר המרחף שהובא בנחל וטרם שקע. נמצא כי חומר מרחף גס גרגר, שהובא על-ידי הירדן, למשל, מוסע עד למרחק של 3 ק"מ משפך הנחל ואילו החומר דק-הגרגר יכול להיות מוסע אף למרחק של 5-4 ק"מ. "לשונות" או "מניפות" חלוקים כאלה, שהובאו על-ידי הנחלים, משמשות בכמה חופים בכנרת (שפך ואדי סמך, למשל) כאזור הטלה מועדף על-ידי דגי הלבנון.

מעניינת ביותר היא התפתחות הדלתה של הירדן. עד חורף 1968/9 נכנס הירדן בקו ישר מצפון-לדרום אל תוך האגם. בחורף זה התרחשו שיטפונות כבדים ביותר, וחומר מרחף בכמויות אדירות וחריגות הוסע והורבד מיד עם כניסת הירדן אל האגם. בצורה זו נוצר בכנרת מול שפך הירדן אי גדול או לשון יבשתית, החודרת מזרחה וקיימת עד היום. הצומח שהתפתח עליה (בעיקר קנה, ערבה ואשל) מייצב את האי הזה, ואילו הירדן שנה מזרחה בכניסתו אל האגם ונשפך אל הכנרת בסיבוב, באיגוף מזרחי.

האי הזה נוצר בשלבים. בהתחלה נוצרו איים קטנים אחדים, אשר שימשו כמלכודת למשקעים. מאוחר יותר הביאו משקעים אלה לחיבורם של כל האיים הקטנים לגוש אחד גדול. עקב פעילות הגלים החזקה, ובגלל הצורה הגיאומורפולוגית של החופים, חופי הכנרת עניים בחומר טיני דק-גרגר שנשטף על-ידי המים, לכן מצומצמים שטחי הבוץ. זה, בצירוף הקרקעית התלולה של האגם, גורמים לכך, שלא כמו באגמים טרופיים וסוב-טרופיים אחרים בעולם, אזורי המים הרדודים בכנרת עניים בצומח עילאי. מכאן מובן גם מדוע אסורה הזזת אבנים או כריית החלוקים בחופים: האבנים והחלוקים מגינים על החופים מפני אירוסיה ושטיפה של חומר דק-גרגר ואורגני אל תוך המים.

ב. צומח החופים

ברוב חופי האגם מגיע הצומח עד קו המים, ואף "טובל" חלק מהשנה בתוך המים. יש קטעי חוף בודדים, בעיקר אלה המכוסים חלוקים, שאין בהם צומח. הצמחים הבולטים ביותר בחופי הכנרת הם: סמר חד, קנה מצוי, עב קנה שכיח, סוף מצוי, אשל הירדן, שיח אברהם מצוי, פלגית שיחנית. מבין הצמחים העילאיים, הטבולים כולם במים, השכיחים ביותר הם: אלף עלה משובל, נידה ימית, נהרונית מסרקנית, קרנן טבוע.

העצים העיקריים השולטים בחופי הכנרת הם: ערבה מחודדת, עץ המרבה להוציא שורשי אוויר מעט מתחת לפני המים. הערבה מתפתחת לעתים בין אבנים, ממש בקו המים ולעתים קצת מתחת לו. העץ אינו נפגע כלל עם עליית מפלס עונתית וכיסוי חלקים רבים שלו במים. הערבה משמשת משכן להרבה מאוד עופות-מים.

אשל הירדן. עצי האשל מגיעים גם הם ממש עד קו המים ואף מעבר לו, אל תוך המים, ובקרקעות מורמים הנחשפים כאי בזמן שהמפלס נמוך. ההתרבות וההתפשטות שלהם מהירה ביותר, והם בין הצמחים הראשונים המופיעים בשטחים הנחשפים עם ירידת מפלס עונתית. עם עליית פני המים הם ממשיכים להתקיים כשהם טבולים במים. ערבות ואשלים פזורים בצפיפות גבוהה כמעט בכל חופי הכנרת, ובעיקר בצפון, בצפון-מערב ובצפון-מזרח.

קנה מצוי ועב-קנה שכיח נפוצים מאוד בחופי הכנרת, ויוצרים סבך הנקרא "חישות-קנים". שניהם גדלים ביבשה ומסוגלים להתקיים תקופה מסוימת גם כשהם מכוסים בחלקם במים. עם חשיפת חופים על-ידי ירידת המפלס, הם מתפשטים במהירות לשטחים חדשים. כשהם גדלים במים הם יוצרים מסתור נוח לדגים ברבייה בחלקים שונים של האגם, בעיקר בצפון-מזרחו. כשהם גדלים ביבשה, נותנות החישות מחסה ומסתור ליונקים כמו חזירי-בר, נמיות, לוטרות, נוטריות, חתולי-ביצה ועוד, ואף לעופות-מים. חזירי-הבר, הנוטריות, וחלקית גם הנמיות, ניזונים מקני-השורש של הקנים. הקנה והעב-קנה נפוצים מאוד בדרום, בצפון-מזרח, בצפון-מערב ועוד, ואליהם מתלווים עוד צמחים אחדים המתפתחים קרוב עוד יותר אל קו המים ואף בתוכם, כמו סוף צר עלים, סמר חד, הנמנה גם הוא עם הצמחים הראשונים המופיעים על שטחים הנחשפים ממים, שנית גדולה, וערברבה שעירה; רחוק יותר מקו המים, מופיעים בחופים בלתי-סלעיים גם שיח-אברהם, טיון דביק, הרדוף הנחלים ופלגית שיחנית. נבטים של פלגית נמצאו כפולשים הראשונים לקטעי חוף אבניים, שנחשפו עם ירידת המפלס בצד המערבי של האגם.

בקטעי חוף, שמימיהם שקטים יותר, כמו בלגונות בית-צידה, במפרצים קטנים באגם, ובחוף טיני חשוף מופיעים מיני גומא וארכובית שונים הטובלים ממש במים: גומא צפוף, גומא הירדן, גומא ארוך, גומא הפפירוס, ארכובית סנגלית, ארכובית משונשנת ומינים שונים של אגמון. על הקירות הזקופים של משקעי חוואר-הלשון שבדרום-מזרח ודרום-מערב הכנרת גדל ינבוט השדה.

ביבליוגרפיה:
כותר: חופי הכנרת
שם  הספר: ספר הכנרת
מחברים: גפן, משה (פרופ') ; גל, יצחקי
תאריך: 1992
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; מינהלת הכנרת
הערות: 1. חלק א’: האגם - משה גפן ; חלק ב’: חופים ואתרים - יצחקי גל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית