רוחות וגלים

אזור הכנרת ידוע כאזור שהרוחות סוערות בו כמעט כל השנה. הרוחות גורמות להתרוממות גלים באגם ופעילות הגלים גורמת חוסר יציבות פיסי של האזורים הרדודים (שעומקם קטן מ-10 מטרים). זוהי, למשל, גם הסיבה למיעוט הצומח הטבול (צמחים עילאיים הטבולים כולם בתוך המים) בכנרת. צומח טבול זקוק לקרקעית יציבה באזורים רדודים: יציבות הקרקעית חשובה להיאחזותו של הצמח בקרקעית, ובאזורים עמוקים אין צמחים אלה יכולים לגדול בגלל האור המועט (הדרוש להם לפעילות ההטמעה) החודר לשם.

כיוון הרוח קובע את כיוון הגלים וידיעת כיוון הגלים השולט חשובה ביותר, למשל, לצורך בניית מזחים. כבר בתקופות קדומות ידעו זאת יפה מתכנני הנמלים בחופי הכנרת, כפי שמעידים שרידי נמליהם הנחשפים ונלמדים כיום.

בקיץ ובסתיו (ציור 6), בשעות שבין 19.00-12.00, שולטת הרוח הבאה ממערב, כמו בכל צפון הארץ ומרכזה, בגלל הבדלי הטמפרטורה שבין הים התיכון לבין היבשה. מעל ליבשה מתחמם האוויר בשמש מהר יותר מאשר מעל לים והוא עולה כלפי מעלה, ואוויר קריר יותר בא במקומו ממערב (מהים התיכון) וכך נוצרת הרוח המערבית. זה נמשך עד למצב שהטמפרטורה והלחצים מתקרבים ודומים אחד לשני כתוצאה מהתקררות מהירה יותר של היבשה בהשוואה לים: מעל הים ומעל היבשה טמפרטורה ולחצים שווים - והרוח נפסקת. בשעות הלילה שורר באזור האגם משטר רוחות מקומי. הכנרת מהווה מרכז לחץ-אוויר נמוך, ורוחות מקומיות נושבות מכל הכיוונים אל האגם. בשעות הבוקר מתהפך המצב: האוויר שמעל היבשה בסביבות הכנרת נעשה חם יותר, לחץ האוויר מעל האגם גבוה והטמפרטורה נמוכה יותר בגלל התקררות המים בלילה ואז נושבת רוח מקומית קלה מהאגם אל היבשה בכל הכיוונים. רוחות מקומיות אלה נקראות "בריזה". עוצמתה של הרוח המערבית, הנושבת מכיוון הים התיכון בשעות אחה"צ והערב המוקדם, חזקה יותר, והיא מתגברת על הבריזה המקומית הקלה ומבליעה אותה לגמרי. הבריזה המקומית מורגשת רק בשעות הלילה והבוקר בתקופת הקיץ. בקיץ, בימי חמסין, בהם הטמפרטורה גבוהה במיוחד, אין הרוח המערבית נושבת כמעט כלל ופני הכנרת חלקים כראי. בימים כאלה אפשר לראות על פני המים את פיות הדגים הנפתחים ונסגרים במטרה להגביר אספקת חמצן לגוף שחסר יחסית במים.

העוצמה הרגעית (זו הנמדדת ברגע מסוים) של הרוח המערבית מגיעה בשיאה עד ל-30-20 קשר (54-36 קמ"ש).

הרוח המערבית גורמת להתרוממות גלים הנעים ממערב למזרח. אז, החוף המזרחי מוכה-גלים ומימיו עכורים מחלקיקים מורחפים מהקרקעית למים בכוח הגלים.

בחורף (ציור 6) אין כיוון שולט יומי של הרוח כמו בקיץ, אולם מופיעות במחזוריות רוחות מזרחיות בעוצמה גבוהה הנקראות "שרקיה". הרוח המזרחית החורפית נושבת בעוצמה רבה ברמת-הגולן, והיא יורדת אל האגם וגורמת בו להתרוממות גלים גבוהים הנעים ממזרח למערב. כל החוף המערבי של הכנרת מוכה אז גלים בעוצמה גבוהה, ורצועה של כמה עשרות מטרים של מים עכורים נראית לרוב לאורך החוף המערבי. מקור העכירות בחלקיקים המורחפים מהקרקעית על-ידי פעולת הגלים. רוחות מזרחיות מופיעות בחורף במחזוריות של אחת ל-17-10 ימים לערך.

השרקיה נמשכת כ-3 ימים. בזמן נשיבת השרקיה נקיים השמים מעננים והראות מצוינת, ואפשר אז לראות בבירור את הר החרמון עטוף במעטה שלג לבן בפסגותיו. לאחר 3-2 ימים נחלשת הרוח המזרחית וכיוונה מתחלף לדרומי וכעבור 2-1 ימים הופך הכיוון למערבי. רוח מערבית זו מביאה בחורף בדרך-כלל עננים וגשם. אחרי ימי גשם אחדים כאלה והפסקה בגשמים מופיעה שוב רוח מזרחית וחוזר חלילה. יש להבדיל בין עוצמה רגעית של רוח לבין העוצמה הממוצעת לשעה, ליום או לחודש, המחושבות כממוצע של מדידות רגעיות.

העוצמה הרגעית של הרוחות המערביות וה"שרקיות" המזרחיות יכולה להגיע ל-30-20 קשר, (15-10 מטרים לשנייה, או 54-36 קמ"ש) ואילו המהירות החדשית הממוצעת בתקופת נשיבתן היא 10-4 קשר (5-2 מטרים לשנייה; 18-7.2 קמ"ש).

טבלה 9

מהירות רוח (במטרים לשנייה) חודשית ממוצעת, בחוף הצפון-מערבי של הכנרת. מוצגים ערכי המינימום והמכסימום של הממוצעים החודשיים שחושבו לתקופה 1984-1969. חושבו ממוצעים חודשיים לכל חודש בשנים שצוינו.

בטבלה מוצגים ערכים מכסימליים ומינימליים של הממוצעים האלה לאותו חודש במשך התקופה הנידונה. כדי להפוך נתונים אלה לקמ"ש, יש לכפול כל מספר ב-3.6

(סלוודור צרויה).

חודש
ינואר	1.9 - 3.3
פברואר	1.9 - 3.7
מרס	2.1 - 3.4
אפריל	2.3 - 4.1
מאי	2.7 - 4.2
יוני	3.3 - 4.9
יולי	3.1 - 5.6
אוגוסט	3.3 - 5.1
ספטמבר	2.9 - 4.2
אוקטובר	2.0 - 3.5
נובמבר	1.9 - 3.5
דצמבר	1.5 - 3.9

הנתונים בטבלה 9 מראים כי למרות תופעת הרוחות המזרחיות החורפיות החזקות הופעתן קצרה, לימים מספר בחודש בלבד, ולכן אינה מתבטאת דיה בנתוני מהירות הרוח החודשית הממוצעת וזו נמוכה בחורף יותר מאשר בקיץ. בקיץ, לעומת זאת, מופיעות הרוחות המערביות מדי יום, ובעוצמה גבוהה למדי, ולכן גבוהה יותר מהירות הרוח החודשית הממוצעת בקיץ (יוני – ספטמבר).

ציור 6
כיווני הרוח ועוצמתה (ממוצעים חודשיים) בשתי תחנות מדידה:
1) בתחנה ימית באזור מעיין הברבוטים, קרוב לחוף, בצפון-מערב האגם.
2) בנמל של עין-גב. כיוון החץ מורה על הכיוון של הרוח ואורך החץ מסמל
את עוצמתה הממוצעת (ראה קנה-מידה) במטרים לשנייה.
כל חץ מייצג חודש אחד, ינואר בראש הטור ודצמבר בתחתיתו.
(הנתונים נאספו בשנת 1971 על-ידי סלוודור צרויה).

ציור 6 מראה כי הכיוון השולט ברוחות הוא מערבי בקיץ ומזרחי בחורף.

עוצמת הרוח, ומשך זמן הופעתה, הן תופעות שיש להן השפעה על הנעשה בתוך מי הכנרת בצורות אחדות. בקיץ גורמת הרוח המערבית לתנודת הטרמוקלינה ולהופעת הגלים הפנימיים (סיישים) (ר' בפרק הבא). כאשר מגיעה הרוח המערבית למהירות רגעית שמעל 35 קשר (65 קמ"ש) תנוע הטרמוקלינה כלפי מעלה בצד המערבי של האגם במהירות, דבר שיכול לגרום לתמותת דגים המרוכזים באזור המטהלימניון ואינם מספיקים להימלט מפני מי ההיפולימניון העולים. אלה מכילים סולפידים ואמוניה, העולים כלפי מעלה באמצעות תנועת הסייש שבגלל הרוח והורגים את הדגים. ואכן, תמותה המונית של דגים מתרחשת לעתים לאחר רוח מערבית חזקה. אגב, דגים שהומתו בצורה כזו ראויים למאכל אם אוספים אותם מיד לאחר מותם כשהם צפים. אולי יש בתופעה זו משום רמז להסברת נס הלחם והדגים שמסופר עליו בברית החדשה. (מתי י"ד 21-13; מרקוס ו' 44-30; יוחנן ו' 15-1).

הרוחות החזקות, גם ממערב וגם ממזרח, גורמות לערבול חזק של שכבות המים העליונות ולהחדרת חמצן למים. הערבול הפיסי החזק מעכב במידה מסוימת את ההתרבות של אצת הפרידיניום, כך שאחרי חורף שלא היו בו סערות חזקות ניתן לצפות להופעת פריחות חזקות יותר של פרידיניום במידה ששאר התנאים להתפתחותו טובים (ר' פרק פיטופלנקטון).