ללידת הקולנוע תרמו התפתחויות טכנולוגיות שונות שהתרחשו במשך כמאתיים וחמישים שנה. התפתחות האופטיקה תרמה לפיתוחן של עדשות המצלמה; ההתקדמות בתחום הכימיה סייעה לפיתוח סרט הצילום, והשתכללות המכניקה סייעה לבניית מצלמת הקולנוע והמקרן.
עוד במאה השבע עשרה השתמשו בפנס-קסם להקרנה על מסך מרוחק, בפני ציבור. אבל מקובל לקבוע את לידתו של הקולנוע בהקרנה הראשונה לפני קהל שנערכה במרתף של בית קפה בפריס ב-28 בדצמבר 1895. האחים אוגוסט ולואי לומייר הקרינו בפעם הראשונה סרטים על מסך גדול לפני קהל צופים, בתשלום. ההקרנה נמשכה כעשרים דקות והיא כללה כמה סרטים אילמים באורך של עשרים עד חמישים שניות כל אחד. להקרנה השתמשו האחים לומייר במכשיר הסינמטוגרף, שיצרו בעצמם. מכשיר זה היה למעשה מצלמת קולנוע ומקרן גם יחד.
הקולנוע אומנם שימש לבידור ולהנאה אבל המשטרים הטוטליטריים גייסו אותו לצורכיהם, כמו את יתר ערוצי תקשורת ההמונים - העיתונות והרדיו - ושילבו אותם במנגנון הכללי של השלטון. הקולנוע היה כלי תעמולה פוליטי מרכזי במשטרים אלה.
עוד בשנת 1918 פעלה בברית המועצות ועדת קולנוע שתפקידה היה להטיל פיקוח אידיאולוגי וכלכלי על הפקת סרטים. חשיבות הקולנוע בעיני השלטון בברית המועצות קיבלה ביטוי בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הוקם משרד ממשלתי מיוחד לענייני קולנוע. נציג הממשלה ונציג המפלגה פיקחו על כל הפקה קולנועית.
בגרמניה הנאצית שימש הקולנוע מכשיר תעמולה יעיל. בעזרתו ביסס השלטון את האידיאולוגיה הנאצית והיטלר הסתייע בו לביסוס מדיניותו. גבלס הכריז באחד מנאומיו הראשונים כי על הסרט הגרמני מוטלת השליחות לכבוש את העולם כחלוץ ההולך לפני הצבאות הנאציים. הוא דרש מאולפני הקולנוע להפיק סרטים המתארים את החברה בגרמניה. בסרטים רבים שולב צלב הקרס והודגש מיתוס הגזע הארי.
אחת מבמאיות הקולנוע שפעלו בשירות משרד התעמולה הנאצי ויצרו סרטים על פי הזמנתו הייתה לני ריפנשטל. סרטה "ניצחון הרצון", תיעד את הכנס השנתי של חברי המפלגה הנאצית ב-1934 ובו הוצג היטלר כאל וכמנהיג אחד ויחיד והעם הוצג כמי שסוגד לו.
סרט אחר של ריפנשטל הוא "אולימפיה", סרט דוקומנטרי המוקדש לאולימפיאדת ברלין, 1936. ריפנשטל השיגה את הסכמתם של כל המשלחות והמשתתפים לצלמם במשך שישה עשר ימים. היא הציבה מצלמות בכל מקום – על מגדלים, בבלונים פורחים, מעל ומתחת לפני המים. הקרנת הבכורה נערכה ביום הולדתו של היטלר (אפריל 1938). בדקות הפתיחה של הסרט מוצגים הארים כיורשיה של יוון הקלסית. המצלמה עוברת מחורבות אולימפיה שביוון לפסל היווני "זורק הדיסקוס", וזה הופך בהדרגה לספורטאי גרמני בשר ודם. בתמונות הסרט משתקפת המציאות בגרמניה ב-1936: היטלר נראה צופה במשחקים; חלק מן המשלחות מצדיעות במועל יד כשהן חולפות על פניו; כמה מן המזניקים את הספורטאים לתחרויות לבושים מדי אס-אס. בסרטה של ריפנשטל לא מוזכר יחסו של היטלר לספורטאי השחור ג'סי אוונס, שקבע שיא עולמי בקפיצה לרוחק וזכה במדליית זהב.
הסרט "אולימפיה" גרף פרסים רבים: פרס ראשון בביאנלה של ונציה (1938), פרס לאומי בגרמניה ופרס בשבדיה ואף היום נחשב להישג קולנועי.
קראו עוד:
אולימפיאדת ברלין, 1936
"אולימפיה" : הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
