בירת תאילנד היא ביקור חובה לכל פרנס עיר החרד לשלום תושביו, בבחינת "כזה ראה ואל תקדש". תכנון עירוני ופיתוח סביבתי בר-קיימא הם, כך נראה, מושגים זרים בשפה התאית.

בנגקוק. פסיפס של ניגודים. שכונות עוני וצריפונים עלובים למרגלות גורדי שחקים הגודשים את קו הרקיע. מכוניות-פאר לצד גרוטאות על גלגלים, וכולן זוחלות בכבישים מפוקקים לעייפה, בתוך עננה של אוויר מזוהם ומסוכן לבריאות. בנגקוק, מטרופולין שצמח מהר מדי, גבוה מדי.

בשפת המקום היא נקראת קרונג טפ, שם שפירושו "עיר המלאכים". אבל מיליוני התיירים והמבקרים שנקלעו לפקקי התנועה האינסופיים והחלו משתנקים מהאוויר רווי הרעלים - יעדיפו לקרוא לה "עיר מלאכי החבלה". כל הפיתויים שבעולם לא יצליחו לרתק אליה את מי שחס על בריאותו ועצביו, יותר מהמינימום ההכרחי כדי לחזור הביתה ולומר: כן, הייתי גם בבנגקוק.
תאילנד מציעה שפע עשיר של ריגושים ואטרקציות, שאינן קשורות לבירתה השוקקת והמתסכלת.

בנגקוק, על כל פנים, היא ביקור חובה לכל פרנס עיר, בבחינת "כזה ראה ואל תקדש". בבנגקוק, השוכנת לאורך נהר הצ'או פראייה, דחוסים כ-10 מיליון תושבים, 80% מכלי הרכב במדינה וכמעט כל מרכזי המסחר של תאילנד. מבחינות רבות (החום, הערפיח, התנועה) היא מזכירה את מצבה העגום של "עיר מלאכים" אחרת, לוס אנג'לס, לפני מספר שנים.

הפיתוח הבלתי-מבוקר חונק אותה לחלוטין. אין כאן רמז לתיכנון עירוני ובשעות העומס התנועה פשוט קופאת על מקומה. התחבורה הציבורית רחוקה מלהיות מסודרת, הכבישים הצרים לא תוכננו להכיל נפח תנועה כה עצום, המדרכות הצרות לא תוכננו למספרים הגדלים והולכים של הולכי-הרגל. התשתית התחבורתית לא מתוחזקת, אין פיתוח סביבתי כולל, אין מקומות חניה.

התוצאה הבלתי-נמנעת: עיר צפופה ומזוהמת, שהאוויר בה אינו ראוי לנשימה (במחקר שנערך שם לאחרונה התברר כי עשירית מתושבי העיר - כלומר, כמיליון איש - חולים במחלות נשימה!), עד כי תושביה נאלצים לנוע בחוצותיה עם מסיכה על הפנים; שהמים שלה לא ניתנים לשתיה, עיר שפרנסיה לא דאגו ואינם דואגים לפיתוח במחשבה תחילה, עיר שאיכות החיים והסביבה בה ירודות ביותר.

אבותיה ומתכנניה (אם היו כאלה) של בנגקוק היו, והינם, אטומים לנושא האקוסביבתי. הם לא היו מודעים לכך שפיתוח בר-קיימא במחשבה תחילה, חייב לקבל עדיפות עליונה.

בנגקוק מתפתחת בקצב רצחני בשל שלוש סיבות עיקריות:
א. תאילנד בכלל ובנגקוק בפרט הפכו בשנים האחרונות יעד תיירותי מבוקש ומרכזי לנוסעים למזרח הרחוק.
ב. בנגקוק הופכת במהירות למרכז הסחר הראשון במעלה של המזרח הרחוק, וכל החברות הרב-לאומיות כבר תקעו בה יתד. בכך נוטלת בנגקוק את הבכורה מהונג קונג, שתועבר בשנה הבאה לשילטון סיני.
ג. שפע הזדמנויות התעסוקה בעיר הגדולה, מושך אליה תושבים מכל רחבי תאילנד.

הביקור בבנגקוק הזכיר לי את תל-אביב. אומנם, המטרופולין של גוש דן טרם הידרדר למצבה הגרוע של בנגקוק, אולם הכתובת על הקיר נעשית יותר ויותר מוחשית.

מדינת ישראל נמצאת בשנים האחרונות בתנופת פיתוח כלכלי מואץ. גלי העלייה ממדינות חבר העמים הגדילו את אוכלוסיית המדינה באחוזים משמעותיים, ומטבע הדברים עלה כוח המשיכה של שלוש הערים הגדולות בכלל, ושל גוש דן בפרט.

תהליך השלום מושך אלינו חברות רב-לאומיות ומשקיעים זרים, ויוצר הזדמנויות לפרוייקטים אזוריים רבים.

השינויים המתחוללים כאן חיוביים ביותר ותורמים לעלייה בתוצר הלאומי הגולמי לנפש וברמת החיים. עם זאת, שומה עלינו להתבונן במתרחש מבעד למשקפיים 'ירוקים'.

כל החלטה בנושאי תיכנון בינוי ופיתוח חייבת לקבל הכשר סביבתי. עלינו לשמור על מקורות המים שלנו ועל איכותם, עלינו להילחם בזיהום האוויר, במיפגעים האקולוגיים והסביבתיים ומעל הכל, לשנן את דבריו של אל גור, סגן נשיא ארצות הברית, בדיון שהתקיים באו"ם בנושא פיתוח בר-קיימא: "פיתוח כלכלי בשום פנים ואופן אינו מצדיק ואנדליזם סביבתי!"

* יורם כהן נמנה עם מייסדי הפורום הכלכלי למען איכות הסביבה וחבר הנהלת אירגון-הגג "חיים וסביבה".