כלב בן יפנה הקנזי

(א)

"בלתי כלב בן-יפנה הקנזי ויהושע בן-נון, כי מלאו אחרי ה'" (במדבר ל"ב, יב). בתרגום השבעים לפסוק זה אנו מוצאים שני שינויים המחייבים הבהרה: וזהו לשון התרגום¹: Πλήν χαλεβ ΰίος Іεφννη ό διακεχωιζιδμένος καί Іήδοΰς ό τοΰ Νάυν ότι συνεπηκολουθήδεν οπίσω κύςιου חסרה כאן המלה "הקנזי" (שמו של עם) ובמקומה באה המלה ό διακεχωιζιδμένος שפירושה בערך: "אשר היה נבדל", "היה נפרד", מה ראו להכניס את המלה השונה הזאת, במקום "הקנזי" ומה פסול ראו ב"הקנזי" שנמנעו מלהביאו?

המלה "קנז" אינה באה לראשונה פה, אין היא יחידאית במקרא. היא נמצאת במקרה חמש עשרה פעם², ובארבעה עשר מקרים מאלה אין כל שנוי: Κενεζαίος κενέζ κενεζεος κενεζ רק בפסוקנו זה בא שינוי.

נראה לנו שאין זה מקרה, וכדי לעמוד על סיבת השינוי יש לחזור ולשמוע את הסיפור מראשיתו.

(ב)

בני גד ובני ראובן באים אל משה, אלעזר הכהן ונשיאי העדה ומבקשים להתיישב בארץ יעזר וארץ גלעד. משה רואה בפנייתם מעין התחמקות מוסווית מלהשתתף במלחמת כיבוש מערב הארץ:

"האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה" (שם, שם, ו). הוא חושש שזה ישפיע לרעה על כל העם – "ולמה תנואון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם ה'" (ג). הראיה ממעשה שהיה. שכבר ניכוו פעם את המרגלים: "ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ וגו'" (ט). והעונש היה חמור. "אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי... (יא). "בלתי כלב בן-יפנה הקנזי, ויהושע בן-נון"...

כדי להבין את ערכו של ה"בלתי" הזה פה, יש להיזכר כי המרגלים היוו ועדה של שנים-עשר איש. כרגיל בועדות, היו בה רוב – עשרה חברים, ומיעוט – שנים. הרוב טען: "לא נוכל לעלות, אל העם כי חזק הוא ממנו" (במדבר י"ג, לא), והמיעוט, אשר הדובר שלו היה כלב, אמר: "עלה נעלה וירשנו אתה, כי יכול נוכל לה" (שם, ל). העם כולו הושפע מדברי הרוב ונטה אחריו, על כל המסקנות הנובעות מכך. האישיות הבולטת היחידה אשר עמדה מנגד היתה זו של כלב בן-יפנה (במדבר י"ד, כד; דברים א', לו). דמותו של יהושע בן-נון בפרשה זו היא חיוורת למדי.

אם נגזים בצבעים לשם הבהרה, נאמר שבמאורע זה מופיעים בני ישראל כולם כפחדנים וכמוגי לב, והיחידי האמיץ הוא ממוצא של גרים (!). אולי מבני עשו (בראשית ל"ו, יא ועוד).

מעניין שלא בפרשת המרגלים במקורה הראשון (במדבר י"ג-י"ד), ולא בחזרה עליה (דברים א') אין כלב נזכר בכנויו "הקנזי", רק בפסוקנו אשר אנו דנים בו, כשמשה בחשדיו כלפי בני גד וראובן וברגזו עליהם, מטיח כלפיהם: "בלתי כלב בן-יפנה הקנזי". גם פה אין זה מקרה בעלמא, אלא הסופר רצה להדגיש לפנינו דבר, ועשה את זאת בשתי המלים האלה: "בלתי ... הקנזי".

(ג)

המתרגם היהודי במצרים, לא יכול היה להעלות לפני העולם הבלתי-יהודי את התמונה כפי שראינו אותה זה עתה, ולכן מצא מוצא: כל הכבוד לכלב בן-יפנה, אך את מוצאו הנכרי הקנזי חלילה מלהזכיר; הוא העלים את "הפגם" הזה ובמקומו העניק לכלב שם כבוד מבליט ό διακεχωιζιδμένος בימינו היינו אומרים: "השוחה נגד הזרם", בכוונה חיובית כמובן, וכציון לשבח. ובכך פתר בצורה נקיה ומכובדת את הקושי הגדול שעמד בפניו.

אחרי אשר החליף המתרגם את מוצאו הנכרי של כלב לשם-תואר נכבד, נתקבל שבפסוקנו יש לכלב שבח עצמו, ושבח שני בסוף פסוקנו, משותף לו וליהושע, "מלאו אחרי ה'". מתקבל איפוא, כי לכלב ניתן כבוד יותר מאשר ליהושע. המתרגם נתקל בקושי ואולם הוא מצא גם לזה מוצא של כבוד: את הפעל "מלאו" (ברבים) תרגם "מלא" (ביחיד) συνεπηκολουθήδεν . ולפי זה מתייחס סופו של הפסוק להושע בלבד.

לפי תרגום זה צויינו שניהם לשבת:

כלב -ό διακεχωιζιδμένος - הנבדל (לטובה) בדעתו, יהושע συνεπηκολουθήδεν , מלא אחרי ה'.

(ד)

בידוע שתרגום השבעים נמצא בידינו כיום בעשרות נוסחאות, שונות כל אחת מחברתה במעט או בהרבה, מהן כמקובלות במדע כמהימנות יותר ומהן כמשניות. אל נכון, אין לזלזל באף אחת מהן ויש לבדוק תמיד את כולן ולדון בכל מקרה לגופו של דבר.

ולעניננו: בשתי נוסחאות נמצא "הקנזי" (Κενεζαίος) ללא שנוי ובכמה אחרות כתוב ללא שנוי – "מלאו" (ברבים). (Συνεπηκολοθησαν έπισυνηκολοθησαν Συνηκολοθησαν)

אין בנוסחאות אלו כדי לשנות במשהו את התמונה אשר העלינו, בהסתמך על רוב הנוסחאות אשר בהן מצויים שני השינויים שעליהם בססנו את דברינו.

גם אם נניח את ההנחה הקיצונית ביותר, והיא – כי האמת ההיסטורית היא עם הנוסחאות שבמיעוט, וכי בנוסח הראשון של התרגום באמת לא היו כל שינויים מזה העברי, והשינויים הוכנסו כבר במהדורות המאוחרות יותר של התרגום ע"י עורכים, מתקנים, קוראים וכד' – אין זה משנה בגופו של דבר: כי יהודים שהיו במצרים ראו ב"הקנזי" פה קושי מסויים, והשתדלו לעקוף אותו בדרך של שינויים, וזה מה שרצינו להוכיח. ואין הבדל לעניין, אם זה קרה במהדורה ראשונה או החמישית, ע"י מתרגם ראשון או מעתיק חמישי.

הערות שוליים:

1. Ed. A. E. Brooke - N. McLean; A. Rahlfs

2. בראשית ט"ו, יט; ל"ו, יא; ט"ו; מב; במדבר ל"ב, יב; יהושע י"ד, ו; יד; ט"ו, יז; שופטים א', יג; ג', ט; יא; דהי"א א', לו; נג; ד', יג; טו.