סיפור גן עדן

מעמד הר סיני

הדמויות המשתתפות: ה', אדם ואשתו.ה' מדבר ומצווה ישירות את האדם, וזה מעביר את המסרים לאישה (איסור האכילה).

האישה חוטאת והאדם נגרר אחריה ושניהם מתרחקים מה'.

הדמויות: ה', משה והעם.ה' נמצא בקשר מתמיד עם משה, המעביר מסרים לעם.

העם חוטא, אך משה לא נגרר אחריו אלא גורם לתיקון החטא ולהתקרבות מחודשת לה'.

בראשית ב, טו-יז:

ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.

זה אשר לא יישמר ואשר יעבור על צו ה' מות ימות.

שמות יט, יב-יג:

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת. לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר.

זה אשר, לא יישמר ואשר יעבור על צו ה' מות ימות.

בראשית ג, ב-ג:

ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל. ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון.

האשה היא שהוסיפה את איסור הנגיעה, למרות שלא צוותה על כך, ובשל כך נגררה בסופו של דבר לגרוע מן הציווי.

שמות יט, יב-יג:

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בה ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת. לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר.

איסור הנגיעה נכלל כבר בצו ה', על מנת למנוע נפילה בחטא החמור של עלייה להר ללא רשות.

בראשית ב, טז-יז:

ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.

מצוות עשה ומצוות לא תעשה, עליה יעבור האדם בהמשך.

שמות כ, ב-ג:

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ.

מעמד הר סיני פותח בשתי מצוות: מצוות עשה ומצוות לא תעשה, עליה יעבור העם בהמשך.

בראשית ג, ח י:

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים בתוך עץ הגן...

ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא.

לאחר החטא, האדם אינו מסוגל לשמוע את קול ה' ולעמוד לפני השכינה ולפיכך הוא מתחבא מפני ה'.

שמות כ, יד-טו:

וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק. ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות.

דברים ה, יט-כ:

ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי... ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו... ועתה למה נמות... אם יספים אנחנו לשמע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו.

לאחר חטאו של אדם הראשון, עם ישראל אינו מסוגל לשמוע ישירות את קול ה' ולעמוד בקירבת השכינה. לפיכך הוא מתרחק ממנה ומבקש ממשה לתווך בינם לבין ה'.

בראשית ג, כד:

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.

לאחר החטא נכנס האדם למצב בו הוא מנוע מלהתקרב לחיים

דברים ה, כב:

כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמנו ויחי.

לאחר חטאו של אדם הראשון, עם ישראל אינו מסוגל לעמוד בקירבת התגלות אלהים חיים.

בראשית ג, כג-כד:

וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם. ויגרש אתהאדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.

בחיר האנושות מגורש מקירבת ה'.

שמות כד, יב יח:

ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם.

ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר.

בחיר האנושות נקרא לפגישה קרובה עם ה'.

בראשית ג, יז כג:

ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו...

וישלחהו ה' אלהים מגן עדן.

האישה מחטיאה את האדם וגורמת לו להתנתק מה'.

שמות יט, טו:

ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים את תגשו אל אשה.

לאחר שאישה החטיאה את האדם, הרי שכשהוא רוצה להתקרב לה' עליו להיפרד מהאישה.

בראשית ב, י:

ועץ הדעת טוב ורע

בראשית ג, יא כד:

ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפחת לשמר את דרך עץ החיים.

האדם בגן עדן שאף להגיע לטוב מדומה, אולם משעבר על ציווי ה', הקב"ה שומר מפניו את הדרך לחיים.

דברים ה, כח-כט:

ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם אתכם לא תסרו ימין ושמאל.
בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון⁵ וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון.

שמירת מצוות ה' מוליכה את עם ישראל בדרך המובילה אותו לטוב האמיתי ולחיים אמיתיים.

בראשית ג, כד

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.

האדם מתרחק ממקום השכינה ובפתח גן עדן משוכנים הכרובים ולהט החרב.

שמות כד, טז-יז:

וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן. ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל.

עם ישראל זוכה להתקרב לשכינה ובהר סיני שוכן כבוד ה' לעיני ישראל.

בראשית ג, יט

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

שובו של האדם לעפר אדמתו מהווה חלק מן הכפרה על חטאו.

שמות כ, כ:

מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

האדמה מכפרת על חטאי האדם אשר נוצר ממנה.

בראשית ג, כא:

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם

החטא מצריך את האדם לכסות את ערוותו.

שמות כ, כב:

ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו.

מיקומה של פרשת המזבח לאחר עשרת הדיברות אינו מובן לכאורה. אולם אם הפרשה מתקשרת לגן עדן, הרי שמובן הדבר שגם בהר סיני מצויה כפרת האדמה על חטאו של אדם הראשון, ויש להדגיש אף את השמירה על צניעות בלבוש, שהיא תוצאת החטא הקדמון.

חטא גן עדן

חטא העגל

בראשית ב, כה:

ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו.

תיאור ההקדמה לחטא

שמות לב, א:

וירא משה כי בשש משה לרדת מן ההר.

אף ששרש ב.ש.ש נזכר בסיפור גן עדן במובן של הבושה שבעירום ואילו בהר סיני בהקשר איחורו של משה, הרי שיש לשים לב ששורש זה מופיע רק בשני מקומות אלו.

בראשית ג, ו:

ותקח מפריו ותאכל ותתן גן לאישה עמה ויאכל.

עבירה על מצוות הלא תעשה שהוטלה על האדם שנעשתה ע"י אכילה.

שמות לב, ג-ו:

ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן. ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים... וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק.

עבירה על מצוות הלא תעשה הראשונה שבעשרת הדיברות: "לא תעשה לך פסל" בשילוב עם מעשה אכילה המתקשר לחטא.

בראשית ג, יג:

ויאמר ה' אלהים לאשה מה זאת עשית.

חקירת ה' את החוטאת.

שמות לב, כא:

ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה.

חקירת משה, שלא חטא, את המסייע לחטא.

בראשית ג, יט כד:

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים

האדם מומת בחטאו והחרב שומרת על עץ החיים מפני האדם החוטא.

שמות לב, כז:

ויאמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו.

עם ישראל מתקן את חטאו בהמתת החוטאים באמצעות החרב.

בראשית ג, כג-כד:

וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם. ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.

האדם משולח ומגורש מגן עדן ומקירבת ה' ואינו יכול ללכת בדרך החיים.

שמות לג, ב-ג:

ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי. אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך.

הקב"ה מוריד את דרגת הקשר עם העם, וכעת לא ה' הוא שמוליכם אלא מלאך ישלח ויגרש את עמי כנען, פן ה' יכלה את ישראל ההולכים בדרך.

מעמד הר סיני (שמות כד)

המשכן

ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר (טו).

וישכן כבוד ה' על הר סיני

ויכסהו הענן ששת ימים

ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (טז).

ומראה כבוד ה'

כאש אכלת בראש ההר

לעיני בני ישראל (יז)

ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר (יח)

ויכס הענן את אהל מועד

וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ, לד).

ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן (שם לה).

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א, א)

וירא כבוד ה' אל כל העם (שם ט, כג)

ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח...

וירא כל העם וירנו (שם כד)

ויבא משה ואהרן אל אהל מועד (שם כג)

גן עדן

המשכן

בראשית ב, ט:

ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע.

קרשי המשכן וחלק מכליו נעשו מעצי שיטים.

בראשית ב, יא

שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם.

מדוע נזכרו כאן דווקא זהב ואבן שהם מבין כל היסודות והחומרים הקיימים? במה תורם מידע זה להבנת פרשת גן עדן? נראה שהדבר רומז לזהב המשכן ולאבני השוהם שבבגדי הכהן הגדול.

המשכן וכליו צופו בזהב.

שמות כה, ז:

אבני שהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן.

בראשית ב, י:

ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.

הנהר שתפקידו להביא מים ולספק שפע מתפצל לארבעה ראשים, המסמלים את ארבעת כיווני העולם.

שמות כה, יב כו:

ויצקת לו [לארון] ארבע טבעות זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית.

ועשית לו [לשולחן] ארבע טבעת זהב ונתת את הטבעת על ארבע הפאת...

ועשית קרנתיו [של המזבח] על ארבע פנתיו ממנו תהיין קרנתיו. (שם כז, ב)

ומלאת בו [חושן] מלאת אבן ארבעה טורים האבן. (שם כח, יז)

המשכן עצמו רבוע ואף חלק מכליו רבועים וניתן לראות בכך מימד של השריית השכינה על כל רוחות השמיים.

בראשית ב, טו-יז:

ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.

האדם הושם בגן עדן לעבדה ולשמרה. העבודה היא האכילה מכל עץ הגן והשמירה היא ההימנעות מאכילה מעץ הדעת.

בראשית ג, ח כד:

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום.

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.

האדם חוטא והכרובים משוכנים בגן כדי למנוע ממנו את הקירבה למקום בו היה קרוב לה' ושומע את קולו.

במדבר ג, ו-י:

הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו. ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן...
ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהנתם והזר הקרב יומת.

במדבר ח, כה-כו:

ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד. ושרת את אחיו באהל מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה תעשה ללוים במשמרתם.

הכהנים והלוויים מצווים על עבודה ושמירה. העבודה מתבטאת בפעולות שיש לעשותם בהקשר למשכן והשמירה היא מניעת מעשה זר במקדש.

ועשית שני כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת. (שמות כה, יח)

ויבא את הארן אל המשכן. (שם מ, כא)

ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו. (במדבר ז, פט)

המשכן עצמו מהווה מציאות של קירבת האדם לה' ודווקא הכרובים מייצגים את שיא הקירבה – האדם בונה "כסא" לשכינה ומבין שני הכרובים האדם מגיע לשיא הקירבה בשומעו את קול ה'.

בראשית ג, יט:

בזעת אפך תאכל לחם

האדם יורד בדרגה ואוכל כעת את עשב השדה – את הלחם – במקום את פירות גן עדן.

שמות כה, ל:

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד.

הלחם שניתן כעונש בגן עדן מהווה חלק ממערכת המשכן שנועדה ליצור את ההתקרבות לקב"ה.

בראשית ג, ז כא:

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם

לאחר החטא האדם עושה לעצמו חגורות והקב"ה עושה לו כתונת ומלביש בה את האדם.

ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. (שמות כח, לט)

ויעשו את הכתנת שש מעשה ארג לאהרן ולבניו. (שם לט, כז)

ואת בניו תקריב והלבשת אתם כתנת. (שמות מ, יז)

ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו. (ויקרא ח, ז)

במציאות של המשכן הבגדים מפארים ומכבדים את האדם המתקרב ומתקשר לקב"ה. החגורה והכתונת שנולדו מחטא אדם הראשון הינם חלק ממערכת בגדים מפוארת זו.

בראשית ג, ח-י:

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים בתוך עץ הגן. ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה. ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא.

לאחר החטא, האדם אינו מסוגל לעמוד בפני קול ה' המתהלך לפניו בגן, והוא מתחבא מפניו, עד שהקב"ה קורא לו.

ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכובד ה' מלא את המשכן. (שמות מ, לד)

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. (ויקרא א, א)

ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם. (ויקרא כו, יא-יב)

בעקבות המצב שנוצר לאחר חטא אדם הראשון, משה אינו מסוגל להיכנס למקום בו מתהלכת השכינה עד שהקב"ה קורא לו.

חטא גן עדן

חטא נדב ואביהוא

בראשית ג, ו יא:

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל.

ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת.

עבירה על צו ה' בפעולות נתינה ולקיחה.

ויקרא י, א:

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם.

עבירה על צו ה' בפעולות נתינה ולקיחה.

בראשית ב, יז:

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.

בראשית ג, יט:

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

החוטא מומת בחטאו ונענש גם בעונש של מידה כנגד מידה – אכילת לחם בזעת אפיו – כנגד האכילה מעץ הדעת.

ויקרא י, ב:

ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'.

החוטאים נענשים במיתה כמידה כנגד מידה – הקריבו אש זרה ונאכלו ע"י אש מלפני ה'.

בראשית ג, כג-כד:

וישלחהו ה' אלהים מגן עדן... ויגרש את האדם.

סילוק וגירוש ממקום השכינה.

ויקרא י, ד:

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דר אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה.

סילוק ממקום השכינה לאחר המיתה אל מחוץ למחנה השכינה.

בראשית ג, כא:

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עוד וילבשם.

ויקרא י, ה:

ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה.

מדוע מדגישה התורה שנשאום בכתונתם? וכי מה זה משנה באיזה אופן נשאום?נראה שהדבר מרמז על כך שעברו עבירה המקבילה לזו שגרמה לאדם הראשון ללבוש את כתנתו.