לא די, כמובן, ב
אותיות יצוקות. לפני ההדפסה יש צורך לסדר אותן במילים ובמשפטים, ולהניח אותן על מצע שממנו אפשר להדפיס.
בעל מלאכה מנוסה - הסדר - היה אחראי לשלב הזה של העבודה. הוא קרא את הטקסט, שהיה מונח במקום מיוחד לפניו, וסידר אותו, אות אחר אות, בהתאם לכתוב. את האותיות ואת הרווחים בין המילים הכניס בידו החזקה לתוך המשורה (מקל ארוך) שהחזיק בידו השנייה. כל משורה כללה שורה אחת של טקסט. כשסיים להכין שורה אחת, היה הסדר מכין שורה נוספת. אחרי כמה שורות היה מעביר את המשורות למסגרת בגודלו של הדף. כאשר המשורות של עמוד שלם היו מונחות - העמוד היה מוכן. מספר המשורות, הזהה למספר השורות בעמוד, השתנה לפי הגודל של האותיות ושל העמוד.
ואיך שמר הסדר על שוליים ישרים, כאשר לכל אות רוחב שונה? לשם כך נעזר בכמה שיטות: הדרך המועדפת ליישור שורות (שלא תמיד היה די בה) היתה באמצעות הוספת חתיכות מתכת ריקות קטנות בין האותיות בתוך מילה ובין מילים. ואולם, לא תמיד היה די בכך. לכן עמדו לרשותו שיטות נוספות: מילים ארוכות חולקו לעתים לשתי שורות. במקום מילים אחרות הושמו קיצורים שלהן בהתאם למקום החסר בשורה. לעתים אפילו שינה הסדר איות של מילים מסוימות כדי להתאימן לאורך השורה. בסיום כל דף הסדר משאיר לעצמו כמה סימנים שבעזרתם היה יודע מנין להמשיך.
אחרי שהאותיות הבודדות היו מונחות נכון במשורות, והמשורות היו מסודרות כעמודים, היה צורך לסדר את העמודים באופן המתאים על גיליון הדפוס. אז אפשר היה לגשת לתהליך ההדפסה. אולם בטרם הודפסו דפים רבים, נהגו הסדרים להדפיס דף אחד ועליו לערוך הגהה כדי לתקן את השגיאות שנפלו בעת סידור האותיות.
 |
הגהה |
מלאכת סדור האותיות ליצירת הכתוב דרשה מקצועיות. על הסדר היה לדעת קרוא וכתוב היטב לא רק בשפתו אלא גם בלטינית ולעיתים בשפות נוספות. בנוסף הוא היה צריך להכיר היטב היכן נמצאים אותיות הדפוס השונות על שולחנו. יכולת זו דומה להיכרות עם המקלדת של המחשב. אם אינכם יודעים היכן נמצאות האותיות במקלדת, לא תוכלו להדפיס במהירות.
בדיקת הטקסט המודפס נעשתה בדרך-כלל גם היא על ידי הסדר. לאחר הכנת כל משורה הוא היה עובר עליה במבטו, אם כי לעתים קרובות בדק יותר את הצד האסתטי מאשר את הדיוק של האיות. הוא היה מוודא שהשורות שוות באורכן, למשל, ושאין בהן בטעות אותיות הפוכות.
כאשר הודפסו ספרים חשובים, היה צורך להקפיד יותר. בעל מקצוע מיוחד, המגיה, היה מקבל את הדף הראשון שהודפס ועובר עליו בתשומת-לב. לרוב המגיה לא היה בודק את המלל מול המקור. אם מה שקרא נראה לו שגוי, די היה בכך כדי לתקן את הכתוב. את התיקונים הנדרשים ציין המגיה על הדף, והדף היה חוזר לסדר כדי שיבצע את אותם התיקונים. עם הזמן נעשה תפקיד המגיה חשוב יותר ויותר, וההקפדה שלא יופיעו טעויות הלכה ועלתה.
קראו עוד:
הדפוס - אמנות הכתיבה המלאכותית
מכבש הדפוס
תהליך ההדפסה
יציקת אותיות
סידור האותיות במסגרת לפני ההדפסה (פריט זה)
הנייר
הדיו
כתיבת ספרים לפני הדפוס
פועלי הדפוס
תרבות הדפוס
הדפוס : סיפור של בני אדם
