הצפע הארצישראלי הוא נחש ממשפחת הצפעוניים. הצפעוניים מצויידים במנגנון ארס משוכלל ביותר הכולל שיני ארס המזדקרות עם פתיחת הפה. שיני הארס חלולות. עם ההקשה מוזרם הארס הקטלני דרך השיניים הנעוצות בטרף אל תוך גופו. הארס נוצר ונשמר בבלוטות ארס המצויות בשורש השיניים. הכשתו של הצפע הארץ-ישראלי, מסוכנת מאוד גם לבני אדם. הצפע הארץ-ישראלי הוא המין הנפוץ ביותר מכל הנחשים הארסיים בארץ והגדול מביניהם. הוא נפוץ בכל החבל הים התיכוני המיושב. הוא שוכן בסלעים, שדות וחורש, פרדסים וביישובי אדם.
אורכו מגיע ל 1.35 מטר ולמשקל של 1.5 קילוגרם. צבעיו אפור-צהבהב או חום. לאורך גופו פס מקוטע בצבע חום כהה ובצידי גופו כתמים כצבע הפס, המורכב ממעויינים המחוברים זה לזה. על ראשו ציור חום בצורת "V" שחודה פונה קדימה. סימן היכר לרוב בני משפחת הצפעוניים הוא: קשקשי הראש קטנים מקשקשי הגוף.

הצפע הארצישראלי שוכן קרקע. הוא בעל כושר טיפוס טוב למדי ונמצא לעתים גם בסדקי חומות ועל עצים. הוא פעיל בעיקר בשעות הלילה, ועיקר פעילותו בחודשי באביב, הקיץ והסתיו. כשאינו פעיל הוא חבוי במקומות מסתור.
טרפו העיקרי: מכרסמים (חולדות ועכברים אהובים עליו במיוחד).
לאחר ההזדווגות הנקבה מטילה את הביצים במקומות מסתור. היא מטילה בין 10-30 ביצים (בהתאם לגודלה) והן מתבקעות אחרי 6 שבועות. גודל הצאצאים הוא כ 20 ס"מ.
הצפע הארצישראלי מועיל לאדם, משום שהוא ניזון בעיקר מעכברים ומחולדות, אך הוא גם מסכן חיי-אדם. הארס של נחש זה משפיע על מערכת הדם של מי שהוכש. הוא גורם להרס תאי דם, הוא נוגד קרישה ומשפיע באופן באופן קשה גם על מערכת העצבים: שרירי הגוף של הטרף חדלים מלפעול, ולאחר שנפגעים שרירי הנשימה, הוא מת.
משנת 1955 קיים בארץ נסיוב חיסון מוצלח נגד ארס הצפע ומאז מקרי המוות של בני אדם ירד כמעט לאפס.
אויביו הטבעיים של הצפע הארצישראלי: הנמייה, החיוויאי (עוף דורס) וכמובן - האדם.