מזבחות קרניים קטנים נתגלו באתרים רבים בארץ ישראל, המזבחות עשויים בדרך כלל מאבן גיר רכה אותה קל לעצב. למזבחות צורת מלבן העומד לגובה, בראש המזבח משטח להנחת המנחה ולו מעקה נמוך, כדי שהנוזלים לא יישפכו מחוץ למשטח, בארבע הפינות קרניים.
מזבח הקרניים ממגידו נתגלה במבנה מגורים גדול בפינת פולחן, זהו מזבח קטן המתאים לפולחן ביתי. מזבח זה דומה במידותיו למידות מזבח הקרניים המתואר בפירוט בספר שמות (לז, כה – כו), מזבח קרניים שעמד במשכן, עשוי היה מעץ מצופה זהב ושימש להקטרת קטורת. למזבח צורת מלבן לגובה; רוחבו ואורכו אמה אחת, כ – 30 ס"מ, וגובהו שתי אמות.
למה שמשו המזבחות? בגלל גודלם, הסיקו החוקרים, שהמזבחות הללו נועדו למנחות כמו יין, סולת, גרעיני חיטה, הם היו קטנים מלהכיל בעל חיים. חיזוקים לסברה זו ניתן למצוא בספר ויקרא ז, יג, שם נמצא תאור מנחות המתאימות למזבחות קטנים. נראה שמזבחות אלה מחקים בהקטנה את מזבחות ארבע הקרניים הגדולים שנועדו להקרבת עולות, מזבח גדול מוזכר בספר שמות (כז, א – ב), והוא מצופה נחושת. העדות הארכיאולוגית היחידה למזבח קרניים גדול נתגלתה בבאר שבע, שם נמצאו אבני מזבח שפורק, בשימוש משני בקירות מחסנים.
למזבחות הקרניים הגדולים היה תפקיד נוסף, הרוצח בשגגה יכול היה לאחוז בקרנות המזבח ולהנצל מנקמת דם, ולא ניתן היה לקחתו משם ולהוציאו להורג. היישום של חוק זה בא לידי ביטוי בסיפורו של אדוניהו בן דוד שאחז בקרנות המזבח (מלכים א, א, נג). הקרניים היו החלק הקדוש במזבח, עדות לכך ניתן למצוא בספר שמות (כט, יב), שם נאמר שעל הכהן למרוח את קרנות המזבח בדם הקרבן.