בעיקרו, הדפוס הוא תהליך הכנת עותקים רבים של מסמך, באמצעות שימוש בסימנים או אותיות ניידים. התהליך פותח באופן עצמאי בסין ובאירופה. לפני המצאת הדפוס, נכתבו עותקים רבים ביד, משימה מפרכת שעלולה היתה לארוך שנים. הדפוס אפשר הפקת עותקים רבים יותר, בתוך שבועות מספר, דבר שקודם היה בחזקת עבודת יד, וחיים שלמים הוקדשו לשם כך.
בי צ'נג ידוע בסין כממציא הדפוס. בשנת 1041 הדפיס את המסמך הראשון שלו על ידי שימוש באותיות, שתחילה אפה מחומר, אחר כך עיצב אותם למשפטים ולבסוף, כלא אותם במסגרת. תהליך זה של בי צ'נג, שופר על ידי וואנג צ'אן בשנת 1298, שהכין את האותיות שלו מעץ קשה והמשיך בהדפסת ספרים ואפילו עיתונים. עם שגשוג המסחר האירופאי עם סין במאות הבאות, הופץ תהליך הדפוס למערב. בשנת 1423, התנסה לורנס ינזון קוסטר (1370-1440) מהולנד, בהפקת דפוס בספרות רומיות כשהוא משתמש בתווי מתכת.
שיטות אלה היו בבחינת שיפור עצום על פני העתקת יד, אך עדיין היו מסורבלות. בערך בשנת 1436 החל ממציא גרמני בשם יוהאן גוטנברג (1400-1468), לעבוד על מכונה – מכבש הדפוס – שהצליחה להפוך את ההדפסה לתהליך מהיר וחסכוני הרבה יותר. הוא התאים, או המציא מחדש, את רעיונו של בי צ'נג של תבנית ניידת : כלומר, הרעיון של מאות אותיות נפרדות, היכולות להצטרף בדרכים רבות למערך עמוד שלם.
גוטנברג השתמש במכבש הדפוס שלו, לשם מריחת האותיות בדיו, להדפסת עותקים רבים כפי רצונו. אחר כך הפריד את האותיות שהשתמש בהן בעמוד הראשון, צירף אותן מחדש להדפסת העמוד השני וכן הלאה, עד להשלמת המסמך כולו. בין הישגיו הגדולים של גוטנברג היו מהדורת התנ"ך בייצור המוני, שפרסם במיינץ, גרמניה, בשנת 1456.
