שני הסופרים האחרונים העוסקים באגדה שלפנינו. הלאטיני היגינוס והיווני באבריוס, מאשרים את ההנחה, שבספרות המשלים, ואולי גם מחוץ לתחומה של ספרות זו, עמדה האגדה של שותפות השפות בעולם החי במרכז ההגות על ראשיתה של ההיסטוריה האנושית.
היגיגוס, סופר לאטיני בן המאה הראשונה לפני הספירה, היה תלמידו של אלכסנדר פוליהיסטור. בזכותו של אלכסנדר הגיעו אלינו, כידוע, כמה שרידים של הספרות היהודית-ההלניסטית מן המאה השנייה לפני הספירה.
לא כאן המקום לדון, אם כלל אלכסנדר באופן המקורות שלו ידיעות אילו שהן מתוך מקורות יהודיים על פרשת דור הפלגה. מכל מקום פרשת ערבוב הלשונות, שהגיעה אלינו באוסף המשלים של היגינוס, מעידה במפורש, שמקורותיו הם יווניים טהורים וחסר הוא כל סימני השפעה של מקורות חוץ ואף מעין אלה, שיכול היה למצוא באוסף של אלכסנדר פוליהיסטור.
"אינאכוס בן אוקיינוס" – מספר היגינוס באחד ממשליו3 – "הוליד מאחותו ארגיה את פורוניוס, אשר היה הראשון. כפי המסופר, שמשל על בני-תמותה. לפני דורות רבים ערכו האנשים את חייהם בלי ערים ובלי חוקים ודברו (כולם) שפה אחת כשהם כפופים לשלטונו של יופיטר. אולם אחר כך (ז"א אחרי שנתפלגו האנשים ללשונותיהם) היה מרקוריוס המליץ ללשונות בני האדם. מכאן כינויו Έρμηνευτής (= המליץ) – המתרגם (מרקוריוס נקרא על שם כך ביוונית Ερμής הוא גם חילק את האנשים [ללשונותיהם]). מאז החלה פורצת מחלוקת בין בני תמותה, מה שלא נראה בעיני יופיטר. על כן מסר את ראשית השלטון לפורניוס כגמול על שהקריב בראשונה קרבנות ליונו".
נוסח המשל של היגינוס כולל את כל החלקים של פרשת אחדות השפה, כפי שזו ידועה לנו בחלקיה הבודדים מפי הסופרים האחרים. בראשית ההיסטוריה האנושית לא היו בני תמותה זקוקים לא לערים ולא למשטר של חוקים, כי היו כפופים אותה תקופה לשלטונו של יופיטר. ההבדל בין היגינוס לבין הסופרים האחרים בתיאור תקופת זו של חוסר ערים וחוקים היא במה, שבמקום קרונוס, שהיה נחשב לפי המסורות האחרות לאלוהות של תור הזהב, הרי כאן האלוהות המנהיגה של משטר החיים בלי ערים וחוקים הוא יופיטר, ז"א זיוס. את פרשת החטא, שגרמה לערבוב הלשונות, הבליע היגינוס אגב מסירת דבריו בצורה של תמצית מקוצרת ומקוטעת. אולם ברור, שמשטרו של מרקוריוס, הוא הרמס, משמש ירידה מכל הבחינות בחייהם של בני תמותה.
עלינו לשער, שבניסוח קרוב לזה, שאנו מצאים במיתוס שמציע אפלטון בפרוטאגוראס (320C ואילך) על ראשיתה של האנושות, שהייתה חסרה כל אמצעי קיום וכל תנאים למלחמת הקיום, ראה אף ניסוחו של היגינוס את בני התמותה חסרים כל אפשרות לקיומם, אחרי שהסיר מהם יופיטר את חסותו. וכדוגמת מה שמספר אפלטון באותו מיתוס, שלח אף כאן יופיטר את מרקוריוס להיות מושיע לבני-האדם כדי שלא יכלו לגמרי מעל פני האדמה. אולם אחרי שלא הועילו מעשי מרקוריוס לתשועת בני-האדם, ונשקף להם כיליון במלחמות ההדדיות ביניהם לבין עצמם, בא יופיטר והטיל עליהם עול מלכות. במקום שלטונו של יופיטר בימי תור הזהב בא עכשיו שלטון מלכות של בן תמותה על כל צעדיו המדכאים והשליליים. עול מלכות של בן תמותה הוא העונש האחרון על "החטא הקדמון", שגרם להסרת חסותו של זיוס מאת בני-האדם.
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
פרשת דור הפלגה בספרות היוונית : א
פרשת דור הפלגה בספרות היוונית : ב
פרשת דור הפלגה בספרות היוונית : ג
פרשת דור הפלגה בספרות היוונית : ד (פריט זה)
פרשת דור הפלגה בספרות היוונית : ה
פרשת דור הפלגה בספרות היוונית : ו
הערה:
3. Hygini fabulae, rec. H. J. Rose, CXLIII, p. 104, המו"ל של משלי היגינוס לא עמד כראוי על הסיגנון התמציתי-המקוטע במשל שלפנינו, וספק הוא, אם נכונה היא השערתו שנפלו שגיאות בטקסט שלפנינו. אולם קרוב הוא הדבר, שהושמט כאן משפט אחד, שקדם לפרשת הרמס ותפקידיו בסיפור המשל שלפנינו.
