שאלת החוקה (1949-1948)

האם דרושה חוקה למדינה?

חוּקָה היא אוסף של חוקים בסיסיים, המגדירים כיצד יתנהל המשטר במדינה, והמתארים את המבנה של מוסדות השלטון, את תפקידיהם ואת סמכויותיהם.
מגילת העצמאות קבעה, כי תפקידה של האספה המכוננת יהיה לנסח חוקה למדינה החדשה. אך בטרם קמה האספה המכוננת, כבר נידונה שאלת החוקה במועצת המדינה הזמנית. תחילה הקימה המועצה ועדה לניסוח הצעה לחוקה. כשהביאה הוועדה את הצעותיה לאספה המכוננת, התברר, כי מול התומכים בניסוח חוקה יש גם כאלה, וביניהם ד' בן-גוריון, ראש הממשלה, השוללים בשלב זה ניסוח חוקה למדינה. המחייבים ראו בחוקה מסגרת שתבטיח את זכויות האזרח ואת המשטר הדמוקרטי. השוללים חשבו, כי המדינה אינה בשלה עדיין להגיע להגדרות סופיות לגבי המשטר.
שאלת החוקה לא ירדה מסדר היום גם בכנסת הראשונה, וזו החליטה ביוני 1950, כי עד לניסוח חוקה יחוקקו "חוקי יסוד", שבעתיד יוכלו הם להוות את חוקת המדינה. חוקי היסוד סייעו לכל הצדדים בכך שאִפשרו להימנע מהכרעה בנושא זה.
עד היום למדינת ישראל אין חוּקה.

מחייבי החוקה

תומכי החוקה השתייכו ברובם לאופוזיציה ולמפלגה הפרוגרסיבית, שהייתה חברה בקואליציה. הם טענו שיש לתמוך בחוקה מכמה סיבות:
1. חוקת מדינה היא ביטוי לעצמאות המדינה ולריבונותה (יכולתה להחליט בעצמה כיצד תתנהל, מה תהיה מדיניות החוץ והביטחון שלה, כיצד תפעל מערכת הכספים שלה ועוד...).
2. העקרונות של חוקה קובעים את דמותה המדינית והחברתית של המדינה, לכן חוקה עשויה להשפיע על התנהגותם של אזרחי המדינה ולחנכם ברוח אהבת העם והמולדת.
3. חוקה תבטיח את קיומו של המשטר הדמוקרטי בישראל.
4. חוקה עשויה להוות גורם משותף לוותיקים ולעולים ובכך תתרום לאיחוד קיבוץ הגלויות שמתהווה בארץ.
5. החוקה תורמת ליציבות של המשטר מפני שלא ניתן לשנותה ברוב רגיל אלא בדרך של הסכמה כללית.

שוללי החוקה

לניסוח חוקה התנגדו חלק מחברי מפא"י ומפלגות הדתיים. רובם קיבלו את העיקרון, שהחוקה היא אוסף של רעיונות המנחים את פעולתם של מוסדות השלטון, אך התנגדו לתוכן שייכלל בה, או לעיתוי הניסוח.

המתנגדים לניסוח חוקה העלו את הנימוקים הבאים:
1. חלק חשבו כי העלייה גורמת להיווצרות אוכלוסייה חדשה בארץ, ושחשוב שהאוכלוסייה המתגבשת תשפיע על עיצוב החוקה. לכן, לדעתם, יש להמתין עד להשלמת תהליך העלייה ורק אז לנסח חוקה.
2. אחרים טענו כי המדינה החדשה נמצאת רק בראשית דרכה. יש לנסח חוקה כשהמדינה תגיע לשלב שבו תהיה כבר מבוססת ולא בשלב התחלתי זה.
3. הדתיים סברו כי החוקה צריכה לבטא את עיקרי תורת ישראל והתנגדו לחוקה המתבססת על ערכים אחרים.
4. אנשים ממפלגת השלטון העדיפו לדחות את עניין ניסוח החוקה, כדי להימנע ממאבק בין חילוניים לבין דתיים בנושאים של החוקה ושל ניסוחה.

בחירות חדשות בויכוח על חוקה (1949)

מנחם בגין בנאום תמיכה בחוקה בכנסת

"הלכנו לאספה המכוננת. זהו תרגום עברי, אולי לא טוב, של המילה הלועזית "קוֹנסטיטוּאנטה". וקוֹנסיטיטוּאנטוֹת היו בכל הארצות שבהן היו מלחמות שחרור. היה ידוע שהקוֹנסיטיטוּאנטוֹת קיבלו חוקת-יסוד והתפזרו. על סמך חוקת-היסוד קמו הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת, והתחילו חיי המדינה הסדירים. על כן, החובה שהוטלה עליכם היא אחת – לחוקק חוקה, ואחר כך להתפזר ולערוך בחירות חדשות. בואו והתייצבו לפני העם והגידו לו: לא דרושה לנו חוקה, אין לנו השראת רוח, איננו רוצים לחייב את הדורות הבאים ויחליט העם (קריאה מספסלי מפא"י: - האספה המכוננת היא העם). זאת היא טעות – האספה המכוננת היא מכשיר בידי העם..."

זכויות האזרח – שיקול בעד החוקה

עלינו לחוקק יסודות קבועים ויציבים, שיחייבו את הכול! אני רוצה להזכיר לכולכם, חברי המלומדים, המביאים הרבה ציטטות מכל מיני חוקות: אתם מזכירים תמיד שלושה דברים שמן ההכרח לקבעם בחוקות יסוד כאלה; אתם מזכירים שצריך לקבוע בחוקה מתן זכויות לרשות המחוקקת, לרשות המבצעת ולרשות השופטת. לדעתי, משלושה דברים אלה ישנו דבר רביעי שהוא חשוב עד מאוד: לא רק מהן זכויותיהם של אלה שלהם מסור השלטון על התושב, על האזרח, אלא גם מהן זכויותיו של האזרח ביחס לשלטון. מהו המינימום, שהכוח המחוקק, הכוח המבצע, והכוח המשפטי אינם רשאים לפגוע בו. סבורנו שבמדינה כשלנו זהו אחד הגורמים החשובים ביותר, ולכן מלאכת החוקה הזו דחופה היא.

קיבוץ גלויות כשיקול נגד החוקה

החוקה נוצרה בשביל אותה אוכלוסייה שהייתה קיימת בגבולות המדינה. ואילו אנחנו – מצבנו הוא אחר לגמרי.
האוכלוסייה שלנו היא שוטפת. איננו עומדים בסיום התהליך של המהפכה שלנו אלא בתחילתו.
כן המהפכה שלנו היא לא הקמה של המדינה; הקמת המדינה הוא רק אחד השלבים שלה; המהפכה שלנו היא קיבוץ גלויות, המהפכה שלנו היא ריכוז של יהודי-העולם בארץ-ישראל. ונשאלת השאלה: האם יכולים אנו כיום, במצב השוטף הזה, ליצור את המסגרת הקבועה של מדינת-ישראל?
אני מאמין, שאם הבית הזה [הכנסת] יילך בדרך הזאת, נמנע הרבה מתחים, כי נדע לרכז ולגבש את המתח סביב אותן הנקודות שיש בהן באמת חילוקי דעות והתנגשויות של השקפות-עולם.