עמוד הבית > מדינת ישראל > כלכלה עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראל > כלכלה, חברה ותרבות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים


תקציר
כדי להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה הונהג ב-1949 משטר "צנע", שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד, וריהוט לכל אזרח. במקביל התפתח "שוק שחור" לאותם מצרכים.



משטר הצנע
מחברים: חיה רגב; ד"ר אביגיל אורן


תמונת מצב כלכלי (1949)

לאחר מלחמת העצמאות החלו להגיע לארץ המוני עולים. צריך היה למצוא להם פתרונות של דיור, תעסוקה, חינוך, בריאות וסעד, כמו לשאר האוכלוסייה.

הכנסות המדינה לא הספיקו לכסות את ההוצאות הנדרשות. חשבונות השטרלינג הוקפאו, המשק לא יכול היה לייצר בעצמו את מצרכי היסוד. החקלאות סיפקה רק 50% מצריכת המזון, אף על פי שהייתה ענף מרכזי, ולאוצר המדינה לא היה כסף לייבא חומרי גלם לתעשייה ולדלק.

כדי להתמודד עם המצב הונהג משטר "צנע", שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד, ריהוט לכל אזרח ובאופן שהבטיח צרכי יסוד לכל (1949).

משטר הצנע הוכיח את עצמו במשך שנתיים, אך לאחר מכן בלם את ההתפתחות הכלכלית ועורר ביקורת. בעקבותיה הוחל ב-1952 בצמצום המעורבות של הממשלה בכלכלה.
מאז הוזרמו לארץ כספי שילומים והוחל בעיצוב מדיניות כלכלית חדשה, וזו הביאה לפיתוח התעשייה לצד הפיתוח החקלאי.
יהדות התפוצות סייעה לאזרחי מדינת ישראל לא רק באמצעות מלוות אלא גם באמצעות משלוח חבילות מזון.

תוכנית הצנע (מאי 1949)

בשנת 1949, שנה לאחר הכרזת המדינה, היה המצב הכלכלי בארץ קשה.

קליטת העלייה חייבה הוצאות רבות. לאוצר המדינה לא היו מקורות מימון לייבוא חומרי גלם ומוצרי מזון, והייצור העצמי בחקלאות לא הספיק לצריכה. כדי להקטין את התלוּת בייבוא ולדאוג לצרכים הבסיסיים של כל האוכלוסייה, החליטה הממשלה להפעיל מדיניות של קיצוב במוצרי מזון וצריכה בסיסית (לבוש, ריהוט וכדומה). מדיניות זו, שכונתה "מדיניות הצנע", לא הייתה בבחינת צעד חדשני, אלא צעד המקובל בעִתות חירום (כך פעלה גם אנגליה במהלך מלחמת העולם השנייה).

התכנית הכלכלית שהציע השר דב יוסף בשנת 1949 התבססה על הקצבת מזון המכיל כ-2,800 קלוריות לאדם ליום. בחודשי מאי ויוני חולקו פנקסי תלושים, ובאמצעותם היה אפשר לרכוש מנות מזון.

בתהליך ההפעלה של מדיניות הצנע התפתחה תופעה של "שוק שחור" – כלומר מוצרים שנכללו בקיצוב ובמחיר אחיד נמכרו לבעלי ממון בכמות גדולה יותר ובמחירים מופקעים.

תפריט הצנע (מאי 1949)

מה היה התפריט בתקופת הצנע?
את תפריט הצנע קבע מומחה לתזונה אמריקני שכבר התנסה בעבר בהכנת תפריט מסוג זה. הצעתו הותאמה לדרישות האקלים בארץ. התפריט התבסס על מנת מזון יומית המכילה לפחות 1600 קלוריות. בפועל הכילו המנות שחולקו לציבור בחודשים יולי-ספטמבר 1949 רק 2,600 קלוריות בממוצע.

מה היה חסר בתפריט?
היה חסר בו חלבון מן החי, ואולם היה אפשר לקבלו באמצעות אבקת חלב, אבקת ביצים ודגים קפואים. לשם כך יִיבאה הממשלה כמויות גדולות של דגים קפואים (פילה) ואבקת ביצים. כן יִיבאה הממשלה תחליף לקפה (ציקוריה) – ואולם תחליפי המזון למיניהם לא היו טעימים.

לקראת סוף שנת 1949 הורגש מחסור בחיטה, שנמשך מספר שנים, ואף בתפוחי אדמה ובצל. היה ברור כי במהלך שנת 1950 יהיה צפוי מחסור חמור בבשר קפוא.
על פי התחשיב של הממשלה היה תפריט הצנע אמור להביא לחיסכון של שמונה עשר מיליון לירות ובכך להקטין ב-20 אחוז את ההוצאות של תקציב המדינה.

חלופי מברקים מחסור במזון

‏‏ד' בן-גוריון אל א' אבן (וושינגטון)
D. Ben-Gurion to A. Eban, Washington

מברק מוצפן IWA 71
נוסח יוצא: 130.09/2308/15
תל אביב, 2 בינואר 1951

בהמשך למברקים של קפלן – מצב החיטה והגרעינים מיואש. בסוף פברואר לא יהיה לחם. בסוף ינואר לא תהיה אספקה ללול. הכרחי להשיג מיד משלוח של לפחות חמישים אלף טון חיטה, או ישר מהממשלה או בקנייה. שלח הרמן לשם כך גם לקנדה.

בן-גוריון

מברק תשובה: אבן אל בן-גוריון (WIA562 , 3.1.1951, 93.01/2207/12.)
נקנו עשרים אלף טון חיטה בימים האחרונים. אנו עושים מאמצים גדולים להחיש את הובלתם כך שלכל הפחות יגיע חלק ארצה בסוף פברואר ועוד לא סיימנו את המשא ומתן בעניין זה. נוכל לקנות חיטה וגרעינים ממשלת ארצות הברית אך קיים מחסור קשה באוניות ובשקים... עד כה לא קיבלנו שום כספים מהארץ לשם ביצוע קניות אלה.

© מתוך: גנזך המדינה

קיצוב גם בלבוש ובריהוט (1950)

ביולי 1950 הוחלט על הפעלת עקרון הקיצוב גם לגבי מוצרי הלבשה והנעלה. ואכן נקבעו פריטי הלבוש והריהוט, שהוגדרו בשם "לכל" (לבנים, מכנסיים, חולצות וכדומה), שייכללו במכסה המוקצבת.

מוצרי ההלבשה מסוג "לכל" יוצרו מבדים מסוימים בלבד, ונקבעו להם מחירים מוזלים יותר ממחירי מוצרי ההלבשה בשוק החופשי.
את המוצרים רכשו הצרכנים באמצעות נקודות. ברוח זו נקבעו גם פריטי ריהוט "לכל".

בעיות באספקת מזון (1950 – 1953)

לחם בקיצוב

על קביעת מנת הלחם היומית
לחצי לחם אחיד לנפש ושלושה
רבעים לבן, הודיע ארגון סוחרי
המכולת במגדל אשקלון. הוראה
זו עוררה התנגדות רבה בין
עדות המזרח, בעיקר בין יוצאי
תימן שעיקר מזונם הוא הלחם.
מטעם נציגי אגף המזון בעיר
הוסבר, כי ההוראה ניתנה כדי
למנוע שימוש מופרז בלחם
בהאכלת עופות ובהמות בית.
.
חלוקת מנות בתל אביב
ובמחוז

עופות לחולים: החלה החלוקה
באזורים 1, 2 ו-3 בתל אביב. המנה:
חמש מאות גרם לחולה, לפי התלוש
המיוחד.
בשר קפוא: ברמת גן, גבעתיים,
חולון, בת ים ומשמר השבעה יחולק
השבוע בשר קפוא במנות של 150 גרם
לנפש, לפי התלושים ש/1 ו-ג/2,
לזמנים התלושים 15 ו-16. נשים הרות
תקבלנה מנה נוספת של שלוש מאות

© מתוך: עיתון הארץ. 27.01.1950.

חלוקת מזון

השבוע לא יחולק בשר לחולים
בחיפה ובמחוז השומרון

המפקח על המזונות בחיפה ובמחוז
השומרון מודיע לחולים, כי השבוע לא
יחולק להם בשר ומנותיהם מובטחות
לחלוקה השנייה בשבוע הבא.

גרם לפי התלוש 25. חלוקת בשר-קפוא
לחולים בתל-אביב תיעשה בתחנות
אלו:
לינצ'בסקי, בן-יהודה 164,
פרושלקולניק, דיזנגוף 137.

© מתוך: עיתון הארץ. 24.11.1950.

המאבק בשוק השחור

‏‏לכבוד
שר האספקה והקיצוב
ירושלים

כבוד השר,

בשורת הידיעות שהדובר של משרד האספקה והקיצוב מסר ביום 10 ח.ז. לעיתונות על מהלך המלחמה בשוק השחור, נזכר גם שם החברה שלנו ועל ידי כך יכול הקהל הרחב לקבל רושם כאילו יש במשרדך יסוד להאשמות או חשדות נגדנו העלולים, כביכול, לקשור גם אותנו עם עברייני השוק השחור.

מקווים אנו שהידיעה על כך לא נמסרה לפרסום בכוונת זדון ושלא היתה מצדכם כל נטייה לפגוע בשמנו הטוב, אלא זוהי טעות שבפזיזות פקידותית, טעות שכבודו נתבקש להורות לתקנה, אם בכלל אפשר לתקן "טעות" כזאת שפגיעתה רצינית ומכאיבה למדי.

פרסום זה ברבים הוא עוול קשה בייחוד ששמנו הטוב הוא הנכס שלנו היקר ביותר ואותו רכשנו בעמל, בהגינות ובפיתוח משקי.
כל העניין מתייחס להעברה טכנית של כמות סוכר ממחלקה אחת לשנייה של מפעלנו-אנו לשם ייצור, שנעשתה עוד לפני כשנה בידיעתו ובהסכמתו של מפקח על המזונות
ונרשמה בספרים כחוק וכדין...

בכבוד רב
עסיס, חברה לתוצרת מפרי הארץ
אחים בז'רנו בע"מ

תל אביב, א' בחשון תשי"א
12 באוקטובר 1950

ביקורת על הצנע ספטמבר (1951)

בדיון שנערך בכנסת ב-17 לספטמבר 1951 בנושאי כלכלה בקרה חברת הכנסת שושנה פרסיץ מטעם הציונים הכלליים את מדיניות הממשלה:

"ואני חפצה לשאול אותך: אתה יודע בדיוק כמה תרנגולות ישנן, אבל האם יודע אתה, אדוני שר-החקלאות, כמה תרנגולות מגדלים בלחם ובחיטה המובאים מחוץ לארץ, וכמה מבין התרנגולות האלה מגיעות לשוק השחור? האם יודע אתה כמה סחורה מוברחת מכל הגבולות ומגיעה לשוק השחור בשיעור העולה על 4-3 אחוזים? פורח אצלנו שוק שחור המאיים על המדינה כולה ואין ידך נקיה מהפשע הזה. היתה לממשלה כל האפשרות ללחום נגד הדברים האלה? ועכשיו למצרכי יבוא. אתה דיברת, שר-החקלאות, על כך שלא רצית לפגוע בעולים החדשים וביבוא מזונם. טוב עשית גם אם ידעת שחלק מן המצרכים הללו מגיע לשוק השחור. אמרת שאי-אפשר ללחום נגד הבאת חבילות מחוץ-לארץ, כי כל אחד זקוק לחבילה בתור תוספת מזון, ואתה עצמת את עיניך לנוכח העובדה שחלק מתוכן החבילות מגיע לשוק השחור. אני מוכנה לקבל את הדברים האלה, אבל איני יכולה לקבל את מידת האיפה ואיפה בסידורים שלך. מצב התזונה הוא כל-כך קשה בארץ הזאת, שהכל מעוניינים לקבל חבילה, והממשלה מתייחסת לזה בעין יפה, ולמה אמנם לא תתייחס למתת-ריעות זו בעין יפה? מדינה גדולה משלנו היתה מבקשת בזמן מלחמת העולם משלוחי חבילות מזון, ופרסמה על כל מעטפות-הדואר שנשלחו לחוץ-לארץ את קריאתה למשלוח חבילות לנצרכים. אנגליה היא אותה הארץ אשר על מעטפות-הדואר שלה היתה מודפסת קריאה זו."

על דרכי חלוקת המזון (ספטמבר 1951)

בדיון בכנסת ב-17 בספטמבר 1951 התייחסה חברת הכנסת שושנה פרסיץ מטעם הציוניים הכלליים לבעיית הארגון של דרכי חלוקת המזון:

"ואני חפצה לשאול: דובר על כך, שסוף כל סוף בוטל כמעט לגמרי סבל התורים, במכולת אין תורים, באטליז אין תורים ונשארו תורים אך ורק בחנות הירקות – והדבר הזה בלבד אינו עשוי לעורר את זעקת הישוב.

דגים, אומר שר-החקלאות, אפשר למצוא בחודשים האחרונים, לרוב – דגי-ים, פרט לדגים הניתנים בחלוקה. רבותי! הרי כולנו יושבים במדינת ישראל.
כולנו יודעים למה גורמות הודעות משרד-החקלאות המתפרסמות מדי חודש בחודש והאומרות: "התחילה חלוקת המזונות" – אך למעשה לא התחילה ואם התחילה, אין אומרים באיזה מקום התחילה. מובן מאליו שהנשים רצות לקבל את המנות, המתאחרות בין כך ובין כך מפעם לפעם. וכשהן באות לחנות וטוענות: קראנו כי יש חלוקה, הן נשאלות: איפה קראתן? וכשהן עונות בעיתון ואף שמענו ברדיו, עונים להן: אם כן תקנו בעיתון וברדיו, אנו לא קיבלנו הודעה על כך.

נשים רצות לחנות שלוש-ארבע פעמים, ואתם יודעים, חברי-הכנסת, מה היא בשביל אישה עובדת ריצה לחנות שלוש-ארבע פעמים ליום, נוסף על עמידה בתורים."

בגדי תינוקות בצנע (אפריל 1951)

צורכי הלבשה לתינוקות

כידוע תקציב משרד האספקה והקיצוב 70 נקודות הלבשה נוספות לנשים הרות, כדי שיהא להן במה להכין את הציוד הדרוש לתינוקן העתיד. על כך שאין סכום נקודות זה מספיק אפילו למחצית הציוד הדרוש – אין צורך להאריך בדיבור. אם יואיל משרד המסחר לפרסם את חישוביו ברבים, אולי נחכם מכך.

אך ידוע לכול, כי גם ב-70 נקדות הלבשה אלה אין להשיג דבר באופן רגיל. חיתולים – אין, חיתולי פלנל אין, סדינים – אין, וכן רוב צורכי ההלבשה, אין להשיגם בשום חנות אלא אם יש לך למזלך "קשרים" ואת משלמת מחיר אסטרונומי עבורם, וגם זה כמעשה חסד. גם בדרך זו עלייך להתרוצץ ממקום למשנהו, דבר שוודאי אינו קל לאישה הרה.

האם אין דבר זה ידוע למשרד המסחר? יש הכרח שיעשו בהקדם האפשרי צעדים נמרצים לחיסול מצב מביש זה.

י.ס.

© מתוך: עיתון הארץ. 17.04.1951.

מחסור במזון (ינואר 1952)

‏‏נקנו ארבעים אלף טונה קמח וחיטה

קרוב לארבעים אלף טונה חיטה וקמח בערך כספי של 3.75 דולר נקנו משישה מיליוני הדולר שכבר שוחררו מכספי ההענקה האמריקנית...

נוסף על כך עמדה להגיע אמש האוניה עם חמשת אלפי טונות קמח וחיטה ואוניה שנייה מקפריסין עם מטען של שמונה מאות טון קמח. בימים הקרובים תגיע מקפריסין עוד אוניה עם אלף ומאתיים טון קמח ואוניה תורכית עם אלפיים טון חיטה.

בקרוב תגיע גם אוניה עם ארבעת אלפים טון קמח וחיטה מאירופה הדרומית...

מיליון דולר הוקצבו לסוכר במיליון דולר נוספים מהסכום ששחררו מההענקה לרכישת מזון קנתה הממשלה סוכר ובקרוב יגיעו שני משלוחים בני שלושת אלפים טון כל אחד מיוגוסלביה ומהולנד.

הערה: רכישה של חיטה בסיוע ארה"ב החלה עוד בשנת 1951

© מתוך: עיתון הארץ. 22.01.1952.

המאבק בשוק השחור (ספטמבר 1951)

הוקם "המטה למלחמה בשוק השחור", שראש הממשלה נמנה עם חבריו הפעילים. חברים אחרים היו דב יוסף, מפכ"ל המשטרה יחזקאל סהר או סגנו, סא"ל איסר הראל (הלפרין), חברי הכנסת אבא חושי ואריה בהיר, ואחרים. קטע מפרוטוקול ישיבת המטה ב-27 בספטמבר 1951 יכול להאיר על הבעיות שהעסיקו אותו:

"איסר הראל: אנשים באים לחנויות וקונים בהן במחירי שוק שחור.
יחזקאל סהר: אם תשאל בחנות בתל אביב בכמה עולה זוג נעליים. יענו לך: כך וכך בנקודות, וכך וכך – בלי נקודות.
דב יוסף: אנו שולחים אנשים שלנו ותופסים מקרים כאלה.
דוד בן גוריון: אנו יכולים לגייס חמש מאות חברי הסתדרות שילכו לחנויות לקנות, על מנת לברר זאת.
יחזקאל סהר: אלינו הביתה הופיע יהודי אחד והציע ביצים בשמונים פרוטה האחת. למזלי הטוב לא הייתי באותה שעה בבית.
דב יוסף: מאז הצו החדש (באוגוסט) נצטברו ארבע מאות וחמישים תיקים (של מפקיעי מחירים).
אריה בהיר: אבל מה התועלת בכך, אם המשפט יתקיים רק לאחר חצי שנה.
דוד בן-גוריון: קודם כל נסגור החנות, והמשפט ייערך מיד."

© מתוך: נאור, מרדכי (עורך). (1986). עולים ומעברות. ירושלים:
יד יצחק בן צבי – מרכז ינאית בן צבי ללימודי ירושלים.

ביטול הצנע (1952)

בשנת 1952 בוטל בהדרגה משטר הצנע.
התברר, כי הפיקוח של המדינה על הכלכלה לא היה יעיל. התפתח "שוק שחור" למוצרי מזון ולמוצרים אחרים. מוצרים שהונהג לגביהם קיצוב, נמכרו בשוק השחור תמורת מחיר גבוה מהמחיר שנקבע ובכמות גדולה.
כן התברר, כי מי שיש לו קשרים עם בעל חנות המכולת, עם בעלי משקים חקלאיים וכדומה, יכול לרכוש מוצרים למרות הפיקוח.

ביקורת על מדיניות הצנע מתחו הן השכירים והן הסוחרים.
השכירים שלא היה להם כסף לקניית מוצרים בשוק השחור, חיו בתחושה של תנאי מחסור במזון. ואילו הסוחרים, שעבודתם התבססה על יוזמה חופשית, נפגעו מתנאי הפיקוח.

בוויכוח בין מחייבי הפיקוח של המדינה על הכלכלה לבין מחייבי היוזמה החופשית הייתה ידם של מחייבי היוזמה החופשית של העליונה, ובכך החלה תקופה של מדיניות כלכלית חדשה (1952).

נקודות זכות לצנע

וכך העריך לובה אליאב את משטר הצנע מזווית חברתית:

"דור שלם קילל את דב יוסף, אף על פי שפעולתו הייתה אחד ההישגים הגדולים ביותר של תקופת הקליטה. קלטו מיליון עולים, שאכלו מה שאני אכלתי; התינוק שלהם אכל מה שאכל התינוק שלי בדירה שבה אני חי עד היום. היה לי פנקס תלושים, וקיבלתי במכולת הקטנה (שעודה קיימת) אבקת ביצים, אבקת חלב, קצת דג פילה ולבנייה לפי תלושים – ואותה קצבה קיבל העולה מן המעברה. מובן, שהיה גם שוק שחור – בכך אין צל של ספק; והיו אנשים שהתעשרו מן השוק השחור. אבל כל זה היה, בסופו של דבר, רק בשוליים. ככלל קיבלו התושב הוותיק והעולה החדש אותו דבר. וזה היה ההישג הגדול של הצנע ושל התלושים – ההישג שבשוויון."

*מתוך: אליאב, לובה. (1987). "40 שנה לתחילתה של העלייה הגדולה".
סקירה חודשית. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור.



אל האסופה הקמת המדינה ושנותיה הראשונות3

ביבליוגרפיה:
כותר: משטר הצנע
שם  התקליטור: הקמת המדינה ושנותיה הראשונות
מחברים: רגב, חיה ; אורן, אביגיל (ד"ר)
תאריך: 1995
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים; אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המעבדה לטכנולוגית ידע
הערות: 1. ריכוז פרוייקט: חיה רגב, מנהלת אגף לימודי חברה, האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.
ד"ר אביגיל אורן, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.
2. אפיון הסביבה הלימודית ופיתוח קובץ מידע: ד"ר אביגיל אורן, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.
3. ייעוץ מדעי: ד"ר נתנאל לורך, הקמת המדינה ומלחמת העצמאות. ד"ר דן גלעדי, עלייה וכלכלה בשנות החמישים. ד"ר מרדכי בראון וד"ר זכי שלום, מדיניות חוץ ובטחון בשנות החמישים.
4. לאור העלאת החומרים לאינטרנט נוספו קטעי קישור שנכתבו ע"י אלון סילפין.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית