גיבורים מאויירים בתרבות הישראלית

בין שלל הגיבורים המאויירים ששולבו בעיתונות, בספרות העברית ובעולם הפרסום הישראלי, ניתן למצוא עלמי חמד יפי בלורית, חיות מסוגים שונים (כלב, קוף, תוכי ואפילו ברווז), גיבורים שריריים ומסוקסים, ילדי פלא אמיצים ואפילו פקיד ממחלקת המים של עיריית תל אביב.

קרן ארמון וערן בורוכוב יצאו לפגוש את בלש התרבות אלי אשד, על מנת להבין מתי בדיוק עברנו מהערצה של חבורת נערים חדורי אידיאולוגיה ודוברי עברית להערצה של חבורה אחרת לגמרי דוברת ספרדית רהוטה. או בעצם לאן נעלם הגיבור המאוייר הישראלי?

1. מיקי מעוז (ולא, זו לא טעות הקלדה...)
כשמביטים באיורים הראשונים שנוצרו לפני קום המדינה, משמח לדעת שהתקשורת באותה תקופה היתה בחיתוליה, ושעורכי הדין בארץ עסקו בנטיעות...
ספורי הקומיקס הראשונים פורסמו ב-1935 בעיתון הילדים "עיתוננו לקטנים", כשעמנואל יפה צייר וכתב את מיקי-מעוז ואליהו (מעין חיקוי של סרטי וולט דיסני על מיקי מאוס).
אם קומיקס כזה היה יוצא לאור בימים אלה, קרוב לוודאי שחברת "וולט דיסני" היתה מגישה כתב תביעה על הפרת זכויות יוצרים (כפי שעשתה מאוחר יותר, בשנות השמונים, למאייר דודו גבע על איור הברווז).
עמנואל יפה, המאייר של סידרת הקומיקס, הקפיד שלא לצייר את מיקי-מעוז בדמותו של העכבר המפורסם, אלא כהעתק מדוייק של דמות שהופיעה בחברה מתחרה ל"דיסני".

2. אורי מורי - הצבר האמיתי הראשון
סדרת הקומיקס של יפה היתה הסנונית הראשונה שסימנה את שילובן של דמויות מאויירות בספרים ובסדרות קומיקס בעיתונים רבים. עיתון הילדים המכובד "דבר לילדים", פרסם בעמודו האחרון מדור של סיפורי קומיקס מאת המשוררת לאה גולדברג עם איוריו של אריה נבון. בין מגוון הסיפורים ניתן למצוא את הגיבור המאוייר הראשון (והמקורי) הישראלי: אורי מורי, ישראלי החובש כובע מצחיה ומייצג את המדינה הצעירה במשימות לאומיות.
יש הטוענים שדמותו של אורי מורי, המוכר פחות לרוב הקוראים הישראלים, מהווה את הבסיס ליצירתו של "שרוליק", הדמות הצברית כל כך של דוש.

...............

3. שמונה בעקבות אחד
ספר נוסף שהפך מהר מאוד לקלאסיקה ישראלית ודורות של ילדים גדלו עליו, הוא ספרה של ימימה טשרנוביץ "שמונה בעקבות אחד", שאוייר על ידי נחום גוטמן. בספר מסופר על חגי שהגיע להתארח אצל בן דודו בקיבוץ (כי החיים בחיפה המופצצת נעשו מסוכנים...), והוא מתאר את הרפתקאותיו בקיץ. חגי, בן דודו עמוס ושישה בנים ובנות נוספים, מקימים חבורת בלשים, העוקבת אחרי אדם חשוד (ד"ר ברג) שבא לגור ליד הקיבוץ.
לאחר מספר שנים אף עובד הספר למחזה ולסרט (בדמות הרשע כיכב שייקה אופיר) ששודר בערוץ הראשון, בכל שנה, ביום העצמאות, בין "תעלת בלאומליך" לבין "השוטר אזולאי".

4. חסמב"ה, חסמב"ה, חסמב"ה!
בשנת 1950, שנתיים לאחר קום המדינה, נכנסה לתודעת בני הנוער "חבורת סוד מוחלט בהחלט" (חסמב"ה). הסדרה שהחלה בעצם כסיפור בהמשכים בעיתון "משמר לילדים", נכתבה על ידי אחת הדמויות היותר ססגוניות שידעה הספרות העברית, יגאל מוסנזון. הספרים הראשונים בסדרה אויירו על ידי שמואל כץ והדמויות נוצרו במידה רבה בהשראתם של בני המחזור הראשון והשני של ילדי קיבוץ נען: דמותו של ירון זהבי, בוססה על הנער ירון לונדון (כך סיפר המחבר שנים מאוחר יותר). דמותה של תמר (סגניתו של ירון ), נערה יפה ואמיצה המאוהבת בסתר במפקדה, היתה מבוססת, ככל הנראה, על תמר רז, חברת הקיבוץ שגם לה (כמו לתמר החסמבאית) היו זוג צמות לתפארת, אלא שלצורך יצירת דמות ישראלית ככל האפשר, הוחלף צבע שיערה של תמר האמיתית (בלונד), לשחור...
גם דמותו של אהוד השמן "הועתקה" מדמות אמיתית: אהוד לוי, בן קיבוץ נען, נער שמנמן ולא גבוה במיוחד ששירת בצבא הקבע ונפטר מהתקף לב בגיל צעיר. עוזי הרזה, (שנכתב עליו שהיה רזה כמו מלפפון ואוכל כמו פיל), "גנב" את דמותו מבן מחזור נוסף בנען, עוזי אשל.

לאלו נוספו שניים, מנשה התימני (שבשל צבע עורו הכהה, התחפש לעיתים קרובות לערבי...), משה ירחמיאל, מספר העלילה (בדמותו של המחבר בימי ילדותו? - אולי) ודמויות נוספות כמו רפאל כדורי, שלומית החובשת ועוד. את עלילות החסמבאים איירו במהלך השנים מספר מאיירים: שמואל כץ, מ. אריה (אריה מוסקוביץ'), גיורא רוטמן ואשר דיקשטיין. דיקשטיין, שאייר את הדור השני של החסמבאים ומאז חזר בתשובה, מתגורר באיזור צפת ועוסק באיור ספרות חרדית.
"יגאל מוסינזון נהג לבחור את מאייריו בהתאם לתחושה שרצה להעביר בספריו" אומר אלי אשד. "הציורים של כץ הומוריסטיים יותר, ואף על פי שמוסקוביץ' איננו חסר הומור, ציוריו מלאים ביותר "אקשן" שהתאים יותר לקו של יגאל מוסינזון".

5. הבלשים הצעירים
סדרת "הבלשים הצעירים" מאת שרגא גפני (או אבנר כרמלי, או און שריג או גולן יגאל, תבחרו באיזה שם לקרוא למחבר) ובאיורו של מ.אריה, היתה מעין פרודיה מטורפת על סדרת חסמב"ה ועל יריבו האידיאולוגי הגדול של שרגא גפני - יגאל מוסנזון. בסדרה זו תוארו עלילותיהם של ארבעה ילדים: אלי, פנחס, שוש וחנה.
בין תריסר הספרים שבסדרה נפגשו ארבעת חברי החבורה עם הרודן המצרי נאצר, הצילו את הקומיקאי הידוע דני קיי מידיה של כנופיית פושעים מסוכנת ואף נלחמו לצידו של טרזן, כנגד צוללת גרעינית מצרית.
בהרפתקאתם האחרונה, נאבקו הארבעה בתנועה אקולוגית מוזרה שמטרתה היתה להפוך את כל בני האדם לקופים, באמצעות שיקוי מיוחד.

6-7. גזר, סרדינים וארוחות יפניות
בשנות החמישים מתפרסמים בכתב עת חדש לילדים ("הארץ שלנו") סיפורי קומיקס הרפתקניים בשם "גידי גזר" - סדרה מאת יעקב אשמן, בליווי איוריה של אלישבע נדל, המגוללים את עלילותיו של קיבוצניק שניחן בכוחות-על כתוצאה מאכילת גזר (פופאי הישראלי?) והנאבק בבריטים ובערבים. כתב העת המתחרה של "הארץ שלנו", "דבר לילדים", מיהר גם הוא לפרסם סיפורי קומיקס הרפתקניים, כגון סיפוריהם של "סרדין וטוקיו" שנכתבו על ידי "חזיז" ואויירו על ידי מספר מאיירים. הסדרה עסקה בהרפתקאותיהם של שני נערים עבריים ברחבי העולם. בין השאר מגלים הנערים את סדום ועמורה, מצילים את המגילות הגנוזות, נלחמים במסתננים בגבול המצרי ומגלים שבטים אבודים של בני ישראל ברחבי הגלובוס.

8. קופיקו
הסופרת תמר בורנשטיין-לזר נהגה לספר לביתה הקטנה (נגה), סיפורים לפני השינה על פי אגדות האחים גרים. לאחר זמן מה היא מצאה שהאגדות גורמות לילדה סיוטי לילה ולכן החלה לספר לנגה סיפורים על קוף צעצוע, דומה לזה שהביא בעלה. נגה כינתה את הקוף "קופיקו" ובורנשטין החליטה לכתוב סיפור על דמות שכזו ולנסות לשלוח את הסיפור ל"דבר לילדים".
הסיפור הראשון התפרסם בפורים 1954 והתחבב על העורך אוריאל אופק, שאף עודד את תמר להמשיך ולשלוח סיפורים נוספים על הקוף השובב - מהלך שהוא עתיד להתחרט עליו...
בשנת 1958 יצא לאור הספר הראשון בסדרת קופיקו "קופיקו האורח". המהדורה הראשונה שאויירה על ידי אביגדור לואיזיאדה, לא זכתה להצלחה. למרות זאת, הסתכן המוציא לאור והוציא מהדורה נוספת, הפעם עם איוריו של מ.אריה, והספר נמכר כלחמניות טריות. מ.אריה נותר המאייר הקבוע של ספרי קופיקו והוא זה שיצר את הדימוי האולטימטיבי של הקוף החבוש בכובע טמבל.
הסידרה זכתה להתקפות רבות מצד המבקרים ובראשן האיש שעודד תחילה את המחברת, אוריאל אופק. הללו העמידו את קופיקו בראש רשימת הסדרות שלדעתם מזיקות לילדים, וכתובות בלשון נמוכה המדלדלת אר שפת הילדים.
למרות כל זאת, דורות של קוראים שתו בצמא את הרפתקאותיו של הקוף הבלתי נלאה, וספרים חדשים בסדרה המצליחה הזו ממשיכים לצאת לאור עד עצם היום הזה, כמעט חמישים שנה לאחר שיצא לאור הספר הראשון.

9. כולל ביזאר
הסדרה "תגליתו הגורלית של ד"ר יוסף ק. (כתב: א' אסיאל, ציירה: אלישבע נדל), היא ללא ספק אחד מסיפורי הקומיקס הביזאריים ביותר שפורסמו אי פעם בשפה העברית. כתוצאה מהקרינה בכור האטומי שבדימונה, נוצרו נמלי ענק ומבשרן ניתן לרקוח תרופה למחלת הסרטן, מה שמביא את גיבורינו לכפות על מנהיגי שתי המעצמות (קנדי וחרושצ'וב) להתפרק מנשקם ולסיים את המלחמה הקרה. דרך אגב, קורותיהן של הנמלים, מאז ועד היום לא פורסמו בשום קומיקס המשך...

10. מסע עולמי עם צ'יפופו פלד
ב-1960 החליטה תמר בורנשטיין-לזר לרכב על גל הצלחתו של קופיקו ויצרה סדרה נוספת (מאויירת שוב על ידי מ.אריה) אודות בן דודו - הלא הוא צ'יפופו.
צ'יפופו היה דמות "רצינית" יותר מזו של קופיקו ועיקר הרפתקאותיו התנהלו מעבר לים, בהן הוא עזר לילדים הנתונים בצרה ופתר תעלומות בלשיות באומץ ובנחישות. מטרתה של המחברת היתה להעביר באמצעות סדרה זו מידע גיאוגרפי באופן מעניין, תוך כדי שמירה על ההומור האנרכיסטי המוכר מסדרת ספרי קופיקו.

11. יואב בן חלב
בין כמה חובבי קומיקס בארץ התנהל פעם ויכוח, מיהו גיבור הקומיקס העברי (המקורי) הראשון: "סברמן" של אורי פינק או "אורי און" של מיכאל נצר? התשובה היא: לא זה ולא זה. בתחילת שנות השישים הופיע בעיתון "דבר לילדים", גיבור חדש העונה לשם "יואב בן חלב". סדרה זו היתה בעצם פרסומת עקיפה להגברת המודעות לשתיית חלב בקרב הנוער ואף מומנה בשיתוף המועצה לשיווק חלב בישראל. הילד יואב, שנראה באיוריו של הצייר "גור", כילד בלונדיני בן עשר, שאב כוחות על משתיית "שתי כוסות חלב טהור" ובעזרתן היה יכול לגבור על כנופיות של שודדים, מחבלים ושאר מזיקים... חלק מסיפורי העלילות של יואב היו אלימים במיוחד, אפילו בקנה מידה של סיפורי קומיקס לילדים מבוגרים יותר, ואולי אין זה פלא שבתוך זמן קצר הוחלפה דמותו של יואב כמו גם צייר הסדרה בדמות אחרת, מרוככת יותר, של שותה חלב - "דרור הגיבור". דרור, שאוייר בידי מאייר חדש, הוצג כידידו של יואב, אך היה יותר אנין טעם (וגם הקפיד הרבה יותר על לבושו), וקיבל את כוחות העל שלו רק מחלב עם תרכיז...
בשנות התשעים שב אל הזרקורים בנו של יואב בן חלב וסיפוריו אויירו על ידי יובל רוביצ'ק.

12. תוכידס
את אחת הדמויות המצחיקות והמשעשעות בספרות הילדים יצר הסופר יחזקאל לופבן או בשמו הבדוי עידו סתר. בדומה לקופיקו, גם כאן סופרו מעלליה של חיה מדברת, תוכי העונה לשם "תוכידס". גם הפעם, מלאכת האיור, הופקדה בידיו של מיודענו מ.אריה.
תוכידס, שעל פי הסיפור הוא נכדו של פולינזיה הגדול, התוכי של דוקטור דוליטל, בורח מחדרו של רב החובל בילי בול הצולע ונוחת בביתה של משפחה קטנה ורגילה בתל אביב - משפחת ירדני.
הרעיון לכתוב סידרה זו צץ במוחו של לופבן בהשראת תוכי אמיתי שחי אצל שכנתו של מ.אריה. בכל פעם שלופבן בא לבקר, שמעו השניים את התוכי השכן, מנהל עם עצמו שיחה ערה ורצופת קללות...הסדרה מגוללת בסיפוריה את תעלוליו של התוכי כנגד (כמעט) כל הסובבים אותו, ובראשם אויבתו הגדולה גברת פשקוביצי (או בקיצור פשקו)...

13. דנידין
בתחילת שנות השישים החל שרגא גפני לפרסם, בו זמנית, שלוש סדרות לילדים ונוער בליווי איוריו של מ.אריה: "דנידין הרואה ואינו נראה", "הספורטאים הצעירים" ו"הימאים" (כל אחת כמובן, בשם ספרותי אחר).
דנידין הוא אולי הדמות המפורסמת ביותר בספרות הילדים העברית, והסדרה ממשיכה לצאת לאור, עד עצם היום הזה. בספרים האחרונים, הוכיח גפני שהוא מודע היטב לשינויי הזמן ולשינוי שחל במעמד האישה ועידכן את ספריו בהתאם - לצידו של דני, מופיעה דודניתו דינהדין שהפכה אף היא לבלתי ניראית. למרות שכאמור, סיפוריו של דנידין מחוברים למאורעות שהתרחשו במדינה (דנידין משגע את סדאם חוסיין, מקבל הזמנה לטיול באמצעות האינטרנט ואף עוזר ליעל ארד לזכות במדליה אולימפית...), איוריו של מ. אריה נותרו ללא שינוי. הדמויות אותן דמויות, משיכת הקו זהה וברוב המקרים (למעט בכריכה), הכל בשחור לבן.

14. יוסי בניון ודודו אוואט בגרסת שנות השישים
סדרת "הספורטאים הצעירים" הצליחה מעט פחות מדנידין. עלילותיהם של צמד תיכוניסטים ישראלים (אלון ורפי) המתגלים ככדורגלנים הטובים בעולם, ויחד עם שתי חברותיהם (רננה ופועה) מוליכים את נבחרת ישראל לאליפות העולם בטוקיו.
בספרי ההמשך שיצאו באמצע שנות השבעים ("הספורטאים הצעירים שבים"), ניתן כבר להבחין בין השורות בדעותיו הפוליטיות של המחבר. רפי ואלון גרים בהתנחלות "שכם עילית" ואחת הדמויות בסדרה, צעיר ערבי שהתגייר, עודד (לשעבר עוואד), הופך לחלק מנבחרת ישראל בכדורגל בה חברים יהודים וערבים...
לעומתה, סדרת "הימאים" עוסקת בעלילות מחתרת נועזת שנאבקת בבריטים ובערבים ופועלת להעלאת מעפילים לארץ. סידרה זו הגיעה לקיצה לאחר 12 ספרים בלבד.

15. עזית של הצנחנים
עזית - הכלבה גיבורת הסדרה מאת מוטה גור (בהתחלה אלוף ואחר כך הרמטכ"ל), התחילה את "שירותה" במאבק נגד מסתננים ומחבלים ("עזית הכלבה הצנחנית"), ויצאה למילואים לאחר שהספיקה לעזור ליוני נתניהו במבצע יהונתן ("עזית באנטבה", ספר שיצא לאור לאחר מותו של המחבר...). הספר הראשון אוייר על ידי נחום נוטמן, והבאים אחריו על ידי שמואל כץ. הספרים זכו להצלחה כה גדולה, עד שסיפורה של עזית הפך לסרט בבימויו של בועז דווידזון.
אחד המאיירים המרכזיים בתחילת שנות השבעים, היה ללא ספק המאייר גיורא רוטמן (מחליפם של מ. אריה ואשר דיקשטיין באיור 23 ספרי חסמב"ה האחרונים בסדרה). בתקופה זו הוא מבסס את מעמדו כצייר מוכשר ופורה של סיפורי קומיקס הרפתקניים, כדוגמת הסדרה "יוסקה מאיור" (טקסט מאת דב זיגלמן) ומחבר הסדרה "אבירי הכותל המערבי". את סיפוריו מאפיינים גיבורים נועזים הלוחמים למען בטחון ישראל, ופני כולם מאוירים כפניו של האמן עצמו.

16. השם הוא יעוז. עוז יעוז!
בין השנים 1963-1966 מתפרסמת סדרת "עוז יעוז", מאת עידו סתר (שמו הספרותי של יחזקאל לופבן) העוסקת בהרפתקאות וריגול. עוז הוא סוכן המחלקה המיוחדת והסודית ביותר בשירות החשאי, ר.נ.ר. 9 (ריגול נגד ריגול). במחלקה זו פעלו תשעה סוכנים ופיקד עליהם לא אחר מאשר "האיש השקט", דמות סודית עד כדי כך שפניה מעולם לא נראו באיוריו של מ. אריה.
לעוז יעוז, כמו מקבילו הבריטי, ג'יימס בונד, מגוון כלי נשק (כולל סכין הטלה בשם "מרסל"), קטנוע העונה לשם "סילונה" (רכב מותאם לתנאי קרב ובעל מהירות סילון ובו כל הציוד הדרוש לרדיפה ותקיפה: תחנת אלחוט סמוייה, חומרי חבלה בקופסאות גפרורים, מערכת תחפושות וכלי איפור ועוד). כמו כן באמתחתו של עוז ניתן למצוא "תפריט" של מכות מיוחדות שתוארו בהרחבה, כולל איורים נילווים (מכת פטיש, מכת שלום עליכם, מכת לילה טוב, מכת סוף העולם ועוד כהנה וכהנה). הסדרה אמנם נועדה לילדים, אך לבד מהיעדרם של תיאורי הסקס המאפיינים סדרות כאלו, היא לא היתה שונה מהן בהרבה, ואוירה - ניחשתם נכון, על ידי מ. אריה.
ב"הארץ שלנו" מתחילות להתפרסם סדרות קומיקס קבועות מאת פנחס שדה בשם העט "יריב אמציה". רובן עוסקות בסוכנים ישראלים הנלחמים בארגונים השואפים להשתלט על העולם. כמו כן מפרסם פנחס שדה, סדרות מדע בדיוני כדוגמת "תעלומת ילדי החלל" או "מסע אל 20,000 שנות אור".
הצייר הפורה ביותר בשנים אלה הוא אשר דיקשטיין, אשר לעיתים גם שיתף פעולה עם שדה ואף מחבר סדרות קומיקס בעצמו כמו "מסתרי היבשת האבודה" שפורסם ב"דבר לילדים" על פי סיפור של קונן דויל. סגנונו של דיקשטיין היה שונה מהסגנון הקריקטוריסטי האופייני לשנות החמישים וניכרות בו השפעות של אמני קומיקס אמריקאיים כדוגמת מילטון קאניף ואלכס ריימונד יוצר סדרת "פלאש גורדון".

17. פינק, סברמן וזבנג
בשנת 1978 התחילה תקופה חדשה בקומיקס הישראלי כשאל הזירה פרץ אורי פינק, אז רק בן 15, ומביא לעולם את גיבור העל העברי "סברמן".
סברמן, הלא הוא דן בר-און שהוריו נספו בשואה בידי הנאצים ועלה לארץ אחרי המלחמה, הפך לשוטר ולאחר מכן מונה לסוכן ביון מיוחד. בגופו הושתל מוח אטומי, שמעניק לו כוחות-על רדיואקטיביים. בסיפורו הראשון של פינק, סברמן נאבק באויבים שונים ומשונים, אך העלילה עצמה נאיבית למדי, אולי בגלל גילו הצעיר של פינק.
את שאר עלילותיו של סברמן שבמהלכן הוא נלחם ברופא הנאצי מנגלה, נאלצו הקוראים לחפש בספר הכתוב באנגלית, שם צייר פינק בצורה מקצועית יותר את הסיפור שכבר ראה אור בעברית. מאוחר יותר רכש פינק את עיקר המוניטין שלו באיור סדרת הקומיקס לבני נוער, "זבנג".

18. ברווזים, ברווזים, בואו הביתה (לא רוצים...)
לדודו גבע מספר לא מבוטל של גיבורים, כשהמוכרים ביותר מביניהם הם הברווז, יוסף ממחלקת המים והצמד אהלן וסהלן. בסוף שנות השבעים ותחילתן של שנות השמונים, התפרסם גבע בזכות סיפוריו הקצרים בסדרת "יוסף", אודות פקיד ממושקף ממחלקת המים של עיריית תל אביב, המאוהב נואשות במחלקת התה ומקבל עצות מחבריו לחדר: הנורה ופחית הזיתים.

ומאז הם חיים בעושר ועושר על מסך הטלויזיה
ומה מאז אתם שואלים? לא הרבה. נכון, היו הרבה נסיונות אמיצים (חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות) להחיות את הקומיקס הישראלי ולהשיב את הכבוד של הדמות המאוירת. אז היה לנו את זבנג של אורי פינק, היו הקומיקסים המעולים של רותו ואתגר קרת, אבל נדמה שימי התום כבר לא עומדים לחזור. האם זו תרבות הולכת ודועכת או רק מעבר טבעי למדיה הדיגיטלית?
נדמה לנו שבעצם מדובר בתהליך תרבותי טבעי של חילופי משמרות ושל גיבורי ילדות חדשים, ואולי דווקא עולם האינטרנט יצמיח גיבורים מסוג חדש ובמקום פלאש גורדון, יהיה לנו סתם... פלאש.