החוגלה היא עוף-קרקע ממשפחת הפסיוניים, מסדרת התרנגולאים. זהו עוף נפוץ ויציב בארץ.
החוגלה חיה במדרונות סלעיים, בגבעות ובהרים המכוסים בצמחייה דלילה. היא מרבה ללכת ואף מעדיפה להתרחק מאויביה בהליכה. רק כשהסכנה קרובה היא נוסקת ועפה בתנועת כנפיים מהירה.
החוגלה ניכרת בפסים השחורים והלבנים שמסביב לעיניה, בסנטר ובגרון הלבנים ובפסים השחורים והרחבים היורדים מהעיניים לאורך הצוואר ומצטרפים לפס החזה.
בצדי הגוף יש לה פסים בשחור ולבן. המקור והרגליים אדומים. הרגליים חשופות מנוצות.
היא ניזונה מזרעים, מחלקי צמחים וגם מתולעים ומחרקים.
את רוב ימות השנה מבלות החוגלות בלהקות מעורבות של זכרים, נקבות וצעירים, המונות לרוב 10-20 פרטים. לקראת סוף הקיץ גדלות הלהקות לכדי מאות פרטים.

הזוגות משתדכים, לרוב, בתוך הלהקה. בסוף החורף הם פורשים מהלהקה אל טריטוריות הקינון. בתקופה זו מרבים הזכרים להכריז בקולם על תחומם.
בהטלה אחת ישנן 6-15 ביצים. הדגירה מתחילה עם הטלת הביצה האחרונה. משך הדגירה כ-25 יום.
בעת הדגירה הלהקה מתפרקת לזוגות. הקן נבנה ליד שיח או מתחת לסלע.
הביצים מוטלות בגומה על הקרקע ומהן בוקעים אפרוחים (להבדיל מגוזלים) הם מכוסים בפלומה ומסוגלים לראות, להתרוצץ ולהיזון בכוחות עצמם כבר ביומם הראשון.
החוגלה דואגת לחימום האפרוחים ושומרת עליהם. טורפים שונים וגם ציידים מרבים לצוד חוגלות.
בעקבות תיקון תקנה שאוסרת ציד חוגלות (לאחר הרעלה המונית שהתרחשה בשנות ה-50) התרבו החוגלות בשיעור ניכר.
במקומות אחדים הן התרבו מאוד עד כדי גרימת נזקים. בימינו, עקב ציד מוגבר, הן נמצאות שוב בסכנת הכחדה.