החדף שייך לסוג יונקים קטנים אוכלי חרקים ממשפחת החדפיים.
הוא נפוץ בדרום אירופה, בצפון ומערב אסיה ובצפון אפריקה, וגם סביב הים התיכון - בנאות מדבר ובדרום ובמזרח ישראל. הוא חי באזורי צמחייה.
החדף הוא יונק זעיר: אורך גופו - ללא הזנב - מגיע עד 6.5 ס"מ, זנבו מעוגל, ואורכו מגיע עד 5.5 ס"מ. משקלו כשבעה גרמים בלבד.
עיניו של החדף קטנות, אפו ארוך ומחודד ומכאן שמו (חדף = חד + אף). גופו מכוסה שערות קצרות ושיניו מועטות.
בטבע החדף פעיל בלילה ובשבי הוא פעיל לאורך כל שעות היממה. רוב החדפים מתים בחורף, והאוכלוסייה מתפתחת שוב באביב בזכות הפרטים שהצליחו לשרוד.

למרות דמיונו לעכבר קטן, החדף אינו מכרסם אלא משתייך לסדרת אוכלי-החרקים, הכוללת בארץ גם את הקיפודים. החדף ניזון בעיקר מחרקים, מתולעים ומיצורים קטנים אחרים, שהוא צד בין סבכי צמחים בעיקר בנופי-מים. ממדיו הקטנים של החדף מאלצים אותו להשקיע מאמץ רב כדי לשמור על חום גופו, ולכן הוא אוכל בכל יממה כמות מזון השווה למשקל גופו.
החדף הוא יחידאי וטריטוריאלי. את הטריטוריה הוא מסמן בהפרשות ובקולות. בזמן הרבייה הזכר חודר לנחלה של הנקבה ומתחיל בטקס חיזור - רחרוח ומעקב אחריה, רחרוח איברי המין שלה וגירוד האדמה סביבה. הנקבה מזדווגת עם מספר זכרים.
ההיריון של הנקבה נמשך 28 ימים, והיא ממליטה גור אחד עד שבעה גורים. במשך שנה יש לנקבה עשר עד תריסר המלטות. הגורים מגיעים לעצמאות בגיל שלושה שבועות, ואז הם נוטשים את הקן. בגיל שישה עד שמונה שבועות הם מגיעים לבגרות מינית.
בטבע החדף חי שנה אחת ולרוב פחות, ובשבי עד 3.5 שנים.
החדף מועיל לאדם בכך שהוא ניזון ממזיקי חקלאות. אויביו הם דורסי לילה.