הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > גיאולוגיה
ספרית מעריב


תקציר
צ'ארלס ליאל, פירסם את חיבורו המהפכני עקרונות הגיאולוגיה ב-1830. טענתו כי מאורעות העבר לא היו פתאומיים ושואתיים, אלא השינויים הגיאולוגיים הם אטיים, הדרגתיים ומתמידים. תיאוריה זו מכתיבה השערה בדבר גילו של כדור הארץ, שאינה מתיישבת עם הכרונולוגיה המקראית. 



התיאוריות של כדור-הארץ : אחידות ושואה
מחבר: סטיבן ג'יי גולד


חברת גדעון1 - אותו קומץ ספקים של תנחומים רוחניים לאומה ניידת - מוסיפה לדבוק בעקשנות בפירושה לפרק א' של ספר בראשית כי הבריאה אירעה בשנה 4,004 לפני הספירה. הגיאולוגים חושבים שכוכב-הלכת שלנו קדום יותר, פי מיליון לפחות, ואומדים את גילו ב-4.5 מיליארד שנים.

כל אחד מהמדעים החשובים תרם מרכיב חיוני לנסיגתנו הארוכה מאמונתנו הראשונית בחשיבותנו הקוסמית העצמית. האסטרונומיה הגדירה את ביתנו ככוכב-לכת קטן, התקוע בפינה אחת של גאלאקסיה ממוצעת, אחת מבין מיליונים; הביולוגיה סילקה את מעמדנו כיצורים כלילי שלמות שנבראו בצלם אלוהים; הגיאולוגיה נתנה לנו את גדלותו של הזמן ולימדה אותנו איזה חלק זעיר ממנו שמור למין שלנו.

ב-1975 ציינו מאה שנים למותו של צ'ארלס ליאל, הגיבור המקובל של המהפיכה הגיאולוגית - "הראי של כל מה שחשוב באמת בהגות הגיאולוגית," כפי שציין לאחרונה אחד הביוגראפים שלו. הסיפור הפשוט על הישגיו של ליאל נשמע כך: בתחילת המאה התשע-עשרה שלטה בגיאולוגיה ההשקפה הקאטאסטרופיסטית. בעליה היו אפולוגיסטים תיאולוגיים שביקשו לדחוס את כל התיעוד הגיאולוגי בתוך התחומים הצרים של הכרונולוגיה המקראית. הם המציאו לשם כך אי-התאמה עמוקה בין דרכי השינוי בעבר ובהווה. אמת היא כי ההווה נע לאט ובהדרגה, כפי שגלים ונהרות עושים את מלאכתם; אך מאורעות העבר היו פתאומיים ושואתיים - שאם לא כן כיצד יכולים היו להידחס בתוך כמה אלפי שנים? הרים התרוממו בין יום, ערוצים נפערו בין רגע. כך כפה אלוהים את רצונו, ביטל את חוקי הטבע והציב את העבר מחוץ לתחומו של ההסבר המדעי. וכך כותב לורן איסלי: "(ליאל) נכנס אל הממלכה הגיאולוגית בהיותה נוף מוזר, אפל-למחצה, בסימן של עוויתות ענקיות, שטפונות, וחיים שנבראו ונכחדו בדרכים על-טבעיות. אנשים נודעים העניקו את שמותיהם המרשימים להזיות התיאולוגיות הללו."

ליאל פירסם את הכרך הראשון של חיבורו המהפכני עקרונות הגיאולוגיה ב-1830. הוא הצהיר באומץ-לב, כך אומר לנו הסיפור המקובל, כי לזמן אין גבולות. לאחר שהסיר את המגבלה היסודית הזאת, המשיך והציע פילוסופיה של "אוניפורמיטאריאניזם" - התורה שעשתה את הגיאולוגיה למדע. חוק הטבע קיים ועומד ואינו משתנה. מכיוון שיש לנו זמן רב כל-כך, שוב איננו זקוקים אלא לפעולתו האטית והמתמדת של ההווה כדי ליצור את שורת התמונות של אירועי העבר בשלמותה. ההווה הוא המפתח לעבר.

סיפור זה על תפקידו של ליאל אינו שונה מרוב המעשיות המקובלות בתולדות המדע: תיאור רב-השראה שאינו מקפיד ביותר על הדיוק העובדתי.

לפני חודשים אחדים, בעודי נובר בערימות כתבים בספרייה הישנה באוניוורסיטת הארווארד, גיליתי עותק של עקרונות הגיאולוגיה מאת ליאל שהיה שייך ללואיס אגאסי. בשולי העמודים נמצאו הערותיו של בעל הספר (העולם אינו מעלה אפילו בחלומו כמה דברים קבורים בתוך ספריות). אגאסי היה הביולוג החשוב ביותר של אמריקה בזמנו וגם הקאטאסרופיסט הנחוש ביותר שלה. ואולם להערות-השוליים שלו מצטרפת סתירה בלתי-אפשרית לדידם של אלה המקבלים את התיאור המקובל על הישגיו של ליאל. הערותיו של אגאסי, שנכתבו בעיפרון, כוללות את כל הביקורת הרגילה של האסכולה הקאטאסטרופיסטית. הן מטעימות במיוחד את השקפתו של אגאסי, שסיכום ההתרחשויות של ההווה על-פני הזמן הגיאולוגי אינו מסביר את הממדים של מקצת מאורעות מן העבר: הצורך ביסוד של פורענות עומד, לדעתו, בעינו. אף-על-פי-כן הוא כותב בהערכתו הסופית: "אין ספק שעקרונות הגיאולוגיה של מר ליאל הוא החיבור החשוב ביותר שהופיע בכל תולדות הגיאולוגיה מאז היתה למדע ראוי לשמו." (עלה בדעתי שאגאסי רק ציטט הערכה של זולתו מביקורת שקרא באיזה מקום; אבל לאחר שנועצתי בכמה היסטוריונים הגענו כולנו למסקנה שהערותיו משקפות את דעתו הפרטית.)

אילו היו הקאטאסטרופיסטים מצמיחים שפמים שחורים, אילו היו האוניפורמיטאריאנים מתקשטים בכוכבי כסף ובכובעים לבנים, ואילו היה ליאל שריף צלף-אמן שגירש את כל הברנשים הרעים מהעיירה - הגרסה המאניכאית2 או המערבונית של תולדות המדע - כי אז היו הערותיו של אגאסי אבסורדיות לגמרי, שכן מה טעם יבוא פושע ויהלל כל-כך את השריף מרצונו החופשי? או שהתסריט של המערבון השתבש או שאגאסי השתגע.

מדוע, אם כן, הילל אגאסי את ליאל? כדי להשיב על השאלה הזאת עלי לבחון תחילה את מה שקרוי האוניפורמיטאריאניזם של ליאל, ולהמשיך ולטעון שהגיאולוגיה המודרנית היא לאמיתו של דבר תערובת מושגים הן משל ליאל והן משל הקאטאסטרופיסטים.

צ'ארלס ליאל היה פרקליט על-פי משלח-ידו, וספרו הוא אחד התזכירים המזהירים ביותר שיצאו אי-פעם מתחת ידו של פרקליט. זוהי תערובת של תיעוד מדויק, טיעון חותך ומעט מ"הדקויות, ההשגות, ההסתייגויות ואחיזת-העיניים" שהמלט מייחס למשלח-היד הזה כאשר הוא מתבונן בגולגולת של פרקליט בבית-העלמין. על שתי תחבולות ערמומיות מבסס ליאל את השקפתו האוניפורמיטאריאנית כגיאולוגיה הנכונה האחת והיחידה.

ראשית, הוא מקים דחליל כדי להרסו. בשנת 1830 שוב לא נמצא שום קאטאסטרופיסט מדעי רציני שהאמין בקיומו של גורם על-טבעי לפורענויות, או שגילו של כדור-הארץ הוא 6,000 שנה. ואולם הרבה הדיוטות הוסיפו להחזיק בהשקפות הללו, וכמה תיאולוגים חצי-מדעיים עדיין הטיפו להן. הגיאולוגיה המדעית צריכה היתה להביסן, אך היו אלה קאטאסטרופיסטים ואוניפורמיטאריאנים גם יחד שהדבירוה כליל. אגאסי הילל את ליאל על שנתן ביטוי פומבי מרשים כל-כך להסכמה כללית גיאולוגית.

אין זו אשמתו של ליאל שדורות מאוחרים יותר קיבלו את הדחליל שלו כביטוי מדויק להתנגדות המדעית לאוניפורמיטאריאניזם. עם זאת, כל הקאטאסטרופיסטים הגדולים של המאה התשע-עשרה - קוביה, אגאסי, סדג'וויק, ומארצ'יסון במיוחד - אכן הודו בקדמוניותו הגדולה של כדור-הארץ, וכולם חיפשו בסיס טבעי לפורענויות שחוללו את השינויים בעבר. זה אשר סבור שכדור-הארץ הוא בן 6,000 שנה בלבד, חייב להאמין בקאטאסטרופות, שדחסו את התיעוד הגיאולוגי לפרק זמן כה קצר. אבל המשפט ההפוך אינו נכון בשום פנים ואופן: אמונה בקאטאסטרופות אינה מכתיבה כדור-ארץ בן 6,000 שנה. כדור-הארץ יכול להיות בן 4.5 מיליארד שנה, או אפילו בן 100 מיליארד שנה, ועדיין יכול לבנות את הריו במהירות גדולה.

למען האמת, הקאטאסטרופיסטים היו בעלי תודעה אמפירית חזקה בהרבה מזו של ליאל. התיעוד הגיאולוגי נראה בהחלט כתיעוד של קאטאסטרופות: הסלעים שבורים ומעוותים; פאונות שלמות נמחו כליל (ראה פרק 16). ליאל, שביקש לעקוף את ההתרשמות המילולית הזאת, כפה את דמיונו על הראיות. הוא טען שהתיעוד הגיאולוגי לקוי בחסר עד להפליא, ועלינו להחדיר לתוכו כל מה שאפשר להקיש על דרך ההיגיון, ואפילו נבצר הדבר מראייתנו. הקאטאסטרופיסטים היו אמפיריסטים לא-מתפשרים, לאו דווקא האפולוגטיקנים התיאולוגיים המסנוורים של דורם.

שנית, ה"אוניפורמיות" של ליאל היא בליל של טענות. אחת מהן היא קביעה מתודולוגית, שכל מדען צריך לקבלה, קאטאסטרופיסט ואוניפורמיטאריאני גם יחד. טענות אחרות הן תפיסות משמעותיות שנבדקו ונדחו בינתיים. ליאל נתן להן שם משותף והפליא לנהוג שלא בהגינות: הוא ניסה להגניב את הקביעה המשמעותית בטענה שיש לקבל את ההצעה המתודולוגית, פן "נראה את רוח הניחוש הישנה קמה לתחייה, יחד עם משאלה מפורשת לחתוך את הקשר הגורדיאני במקום להתירו באורך-רוח."

למושג האוניפורמיות של ליאל יש ארבעה רכיבים ראשיים, ושונים מאוד:

1. חוקי הטבע הם קבועים (אחידים) במרחב ובזמן. כפי שהראה ג'ון סטיוארט מיל, אין זו קביעה ביחס לעולם; זוהי הגדרה א-פריורי של שיטה, שמדענים חייבים לאמצה אם יש בדעתם לנהל כל אנליזה שהיא של העבר. אם נניח שהעבר הוא גחמני, שאלוהים מפר את חוקי הטבע כל אימת שעולה רצון מלפניו, שוב לא נוכל לפענח את ההיסטוריה בעזרת המדע. אגאסי והקאטאסטרופיסטים הסכימו. גם הם חיפשו גורם טבעי לפורענויות למיניהן והיללו את ליאל על שהגן על המדע מפני החדירה התיאולוגית.

2. בהסברה של מאורעות העבר יש להסתמך על תהליכים פעילים, המעצבים כיום את פני הארץ (אחידות התהליך לאורך הזמן). אפשר להשקיף במישרין רק על תהליכים המתחוללים כיום. מצבנו יהיה אפוא טוב יותר אם נוכל להסביר מאורעות מן העבר כתוצאה של תהליכים שעודם פועלים. שוב, אין זו טענה על-אודות העולם; זוהי הצהרה על הליך מדעי. ושוב, שום מדען אינו חולק על כך. אגאסי והקאטאסטרופיסטים העדיפו גם הם תהליכים המתרחשים בהווה ושיבחו בכל פה את התיאורים המתועדים להפליא של ליאל בנוגע לדרך הפעולה של המנגנונים הללו. חילוקי-הדעות ביניהם נגעו בשאלה אחרת. ליאל חשב שדי בתהליכים הנוכחיים כדי להסביר את העבר; הקאטאסטרופיסטים טענו כי לעולם יש להעדיף את תהליכי ההווה, אך מקצת מאורעות העבר הם בני-הסבר רק על יסוד גורמים ששוב אינם פועלים כיום, או שהם פועלים כיום בשיעורים נמוכים בהרבה.

3. השינוי הגיאולוגי הוא אטי, הדרגתי ומתמיד, לא פתאומי או עוויתי (אחידות הקצב). כאן אנו מגיעים סוף-סוף לטענה משמעותית שאפשר להעמידה במבחן - ולנקודת-מחלוקת אמיתית בין אגאסי וליאל. הגיאולוגים המודרניים טענו שהשקפתו של ליאל ניצחה בדרך-כלל, הגם שהם לא ישכחו לציין שהתעקשותו מלכתחילה על כמעט-אחידות של הקצב היתה יפה להחניק כל דמיון. (ליאל לא הודה, למשל, מימיו בתיאוריה של אגאסי בקשר לקרחונים; הוא לא הסכים בשום אופן שכמויות הקרח ושיעורי הזרימה היו כה שונים בעבר.)

4. כדור-הארץ לא השתנה ביסודו מאז היבראו (אחידות צורת פני השטח). רכיב אחרון זה של האוניפורמיות של ליאל עולה לדיון רק לעתים רחוקות. ככלות-הכול, הרי זו טענה אמפירית, ובתור שכזאת גם מוטעית ברובה, ומי ירצה לחשוף צעדים כוזבים של גיבור? עם זאת, סבורני כי דווקא אוניפורמיות זו היתה קרובה ביותר ללבו של ליאל, ודווקא לה נשמר המקום המרכזי בהשקפתו על כדור-הארץ. כדור-הארץ של ניוטון סובב עד אינסוף סביב כוכבו, בלי שום כיוון לתולדותיו. רגע אחד הוא כמו כל הרגעים האחרים. כלום לא נוכל להחיל חזון כה אדיר גם על התיעוד הגיאולוגי של כוכב-הלכת שלנו? יבשה וים יכולים לשנות את מקומותיהם, אבל יבשה וים התקיימו במרוצת הזמן באותם יחסים עצמם, פחות או יותר; מינים באו והלכו, אך המורכבות הממוצעת של החיים נשארה קבועה לעד. שינוי אינסופי בפרטים, קביעות תמידית בהיבט - מצב יציב דינאמי, על-פי השפה המקצועית של תורת האינפורמאציה המודרנית.

תמונת עולם זו של ליאל גרמה לו להעלות את ההשערה, בניגוד לכל הראיות, שסופם של היונקים להימצא בשכבות הקדמוניות ביותר המחזיקות מאובנים. ליאל, שרצה ליישב את מראית-העין של כיוון מוגדר עם הקביעות הדינאמית בתולדות החיים, הניח שתיעוד המאובנים בכללותו מייצג רק חלק אחד של "שנה גדולה" - מחזור אדיר שיתחולל בשנית כאשר "ביום מן הימים אולי ישוב האיגואנודון הענקי ויופיע ביערות, האיכטיוזאור ישוב אל הים, ואילו הפטרודאקטיל ישוב ויעופף דרך חורשות מוצלות של עצי שרך."

הקאטאסטרופיסטים קיבלו את הדברים כפשוטם. הם ראו כיוון בתולדות החיים, והאמינו בו. בחוכמה שלאחר מעשה מותר לומר שצדקו.

מרבית הגיאולוגים יאמרו לך שהמדע שלהם מייצג את הניצחון הגמור של האוניפורמיות נוסח ליאל על הקאטאסטרופיזם הלא-מדעי. התזכיר של ליאל זכה לניצחון בזכות שמו, אך הגיאולוגיה המודרנית היא, לאמיתו של דבר, תערובת שווה של שתי אסכולות מדעיות - האוניפורמיות המקורית והקשיחה של ליאל והקאטאסטרופיזם המדעי של קוביה ואגאסי. אנו מודים בשתי האחידויות הראשונות של ליאל, אבל גם הקאטאסטרופיסטים הודו בהן. האחידות השלישית של ליאל, לאחר שנוטלים ממנה את קשיחותה, היא התרומה המשמעותית הגדולה שלו; האחידות הרביעית (החשובה ביותר) שלו נשתכחה ברוב חסד.

ועדיין אפשר לומר רבות בזכות תמונת העולם של ליאל העומדת בסימן של מצב יציב. קביעות דינאמית יכולה להיראות לנו כסותרת ביסודה את ההיבטים הכיווניים הברורים של תולדות החיים וכדור-הארץ. אבל הנצרות של ימי-הביניים כללה בתפיסת ההיסטוריה שלה את שתי ההשקפות גם יחד. חלונות הזכוכית הצבעוניים של שארט מציגים את תולדות האדם כשלשלת קווית, הנפתחת באגף הרוחבי הצפוני ויורדת, סביב האולם המרכזי, אל האגף הרוחבי הדרומי - תהליך כיווני ברור: בריאה אחת, הופעה אחת של ישו, תחיית-מתים אחת. אבל המערכת כולה חדורה בהקבלה, המעניקה לכיוון הנראה ממד נטול-זמן. הברית החדשה היא חזרה על הברית הישנה. מרים, אם ישו, דומה לסנה הבוער, לפי ששניהם החזיקו בקרבם אש אלוהים, ולא אוכלו. ישו דומה ליונה לפי ששניהם קמו לתחייה, מן המתים, לאחר שלושה ימים. שתי תמונות העולם - כיווניות וקביעות דינאמית - אינן בלתי-מתיישבות. גם הגיאולוגיה, ראוי שתשאף אל הסינתיזה היצירתית שלהן.

1. אגודה אמריקאנית שמטרתה להפיץ את התנ"ך, ובין שאר פעולותיה חלוקת ספרי תנ"ך והברית החדשה בחדרי מלונות (המתרגמת).
2. על-פי תורת מאני שעיקרה התמודדות מתמדת בין האור-הטוב והחושך-הרע (המתרגמת).

קראו עוד:

התיאוריות של כדור-הארץ : כוכב-הלכת הקטן והמזוהם של הכומר תומאס
התיאוריות של כדור-הארץ : אחידות ושואה (פריט זה)
התיאוריות של כדור-הארץ : וליקובסקי בהתנגשות
התיאוריות של כדור-הארץ : מתן תוקף לנדידת היבשות

ביבליוגרפיה:
כותר: התיאוריות של כדור-הארץ : אחידות ושואה
שם  הספר: מאז היות דארווין
מחבר: גולד, סטיבן ג'יי
תאריך: 1995
הוצאה לאור: ספרית מעריב
הערות: 1. מאנגלית: ד"ר נעמי כרמל.
הערות לפריט זה:

1. המאמר הוא פרק 18 בספר.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית