כפי שראינו, כל מיני צמחים בעלי נטייה לרביית-חוץ, וכן צמחי מכלוא F1, מעוררים בעיות של אחידות. בעלי רביית-החוץ הם תמיד פשרה בין הטרוזיגוטיות רבה מדי (המפחיתה את האחידות) לבין הומוזיגוטיות רבה מדי (המפחיתה את האון). וצמחי מכלוא F1 אי-אפשר להרבות שוב בלי לאבד כליל את האחידות.
אבל כל הבעיות הללו נפתרות אם אפשר להרבות את הצמח המדובר בדרך אל-זוויגית. צמח יחיד משובח במיוחד (הקרוי בכמה הקשרים צמח עילית), אפשר פשוט להרבותו על-ידי הרכבה, פקעות, קני שורש וכיוצא בזה. כל הפרטים שיתקבלו כך יהיו זהים מבחינה גנטית, וכאמור, צמחים זהים שהתקבלו ממקור אחד בדרך אל-זוויגית נקראים שבט. כל הוורדים מכל זן נתון הם "שבט" שהתרבה באמצעות הרכבת עין, וכמוהם כל תפוחי קוקס, שמקורם בהכלאה אחת ויחידה, מוצלחת במיוחד, במאה התשע-עשרה. למעשה, זהו דינם של רוב הפירות המוכרים, וכל תפוחי-האדמה, שמרבים אותם בשיטות של ייצור המוני מתוך פקעות. הקושי העיקרי בשבטים הוא רגישותם האחידה למחלות, ונטייתם להתמוטט כליל במגיפה - כפי שקרה באירלנד ובמערב סקוטלנד בשנות ה-40 של המאה הקודמת, כשענף תפוחי-האדמה קרס כליל משפגעה בו פטריית הכימשון, Phythopthora infestans.
קושי אחר הוא בדיוק ההפך מזה: כמה צמחים, שהיה רצוי מאוד להרבותם בדרכים אל-זוויגיות, אינם מספקים עיניים מתאימות להרכבה (או אמצעי הרביה אחרים), ואפשר לגדלם רק מזרעים. דקל הקוקוס ודקל השמן הם
גידולים שהיה כדאי מאוד להרבותם בהרכבה. אבל ההרביה האל-זוויגית של דקל הקוקוס נעשתה אפשרית רק בזמן האחרון ממש, לא בשיטות המסורתיות אלא באמצעות תרבית רקמות. תרבית הרקמות היא טכנולוגיה חשובה מאין כמוה - עוד אחת ממבשרות ההנדסה הגנטית.
לפריטים נוספים מתוך הפרק:
השבחה
השבחה : השפעת החקלאים הראשונים על צמחים ובעלי-חיים
השבחה : ההשבחה שמלפני המשביחים
השבחה : מין חדש על רגל אחת: פוליפלואידיות
השבחה : הופעת המשביח המקצועי
השבחה : יתרונות ההשבחה המודרנית על החקלאות הפשוטה
השבחה : רביית-פנים ורביית-חוץ
השבחה : הכלאה לאחור
השבחה : מכלוא F1
השבחה : הרחבת המאגר הגנטי
השבחה : גידולים חדשים באמצעות פוליפלואידיות
השבחה : משחקי כרומוזומים
השבחה : הכפלה אל-זוויגית (פריט זה)
השבחה : הזינוק הגדול קדימה: תרבית רקמות צמחים
השבחה : שונות סומקלונית
השבחה : מכלואים סומטיים
השבחה : בהמות משק
השבחה : "יעילות"
השבחה : גזעים נדירים
השבחה : "השבחה" מהי?
