קוראים מזהים טקסט כשיר כבר במבט ראשון, על-פי האופן שבו הוא 'מונח' על הדף. כלומר, על-פי השורות, שבדרך כלל אינן מגיעות למלוא רחבו של הדף. זהו ההבדל החזותי הבולט ביותר בין שירה לפרוזה.
אך שורות השיר אינן רק יחידות 'חזותיות' המארגנות את צורת השיר; לעתים קרובות, במיוחד עד לשנות ה-50, הן מהוות יחידות קצביות, שבסיומן גם מתארגנת מתכונת החריזה.
שורות השיר הקצרות ממחישות גם את התמציתיות והאינטנסיביות של השפה. כל שורה בודדת בשיר דורשת מן הקורא תשומת לב רבה, גם אם אין היא בהכרח יחידת תוכן כשלעצמה. יש שירים רבים, בעיקר בשירה המודרנית, הבנויים משורות באורך משתנה, ללא סדירות קצבית ברורה, ולעתים קרובות גם ללא חריזה. שירים כאלה מתקרבים, במידה כזאת או אחרת, למקצב של דיבור רגיל. בשירה 'חופשית' מעין זאת אפשר לראות באורכן המשתנה של השורות מעין הוראות ביצוע לקריאה - ובעידן הרדיו והוידאוקליפיים אולי אפילו גם להלחנה ולהסרטה. זוהי דרך טובה להשאיר לקוראים 'הוראות ביצוע', המורות איך אמור השיר להישמע כפי ש'שמע' אותו המשורר בהיכתבו.
