מגדולי המשוררים העבריים בספרד בימי הביניים, חי בשנים 1075 - 1141. שירתו הושפעה מן הספרות הערבית בסביבתו. הוא ניסה את כוחו בסוגי שירה רבים וכתב שירת חול ושירת קודש. הכיסופים לציון תופסים מקום חשוב בשירתו.
הלוי נולד בטודלה שבצפון ספרד ועבר לאנדלוסיה הדרומית, שהייתה מרכז רוחני בו ישבו גדולי התורה והמדע וטובי המשוררים. באנדלוסיה סבל המשורר מחסור ועוני ופנה למקצוע הרפואה לפרנסתו.
המלחמות בין הנוצרים והמוסלמים שיתקו את חיי התרבות של היישוב היהודי בספרד. הלוי הבין שאין לקוות כי המדינה הנוצרית תהיה מקלט ליהודים. באמונתו כי הישיבה בארץ הקודש מקרבת את הגאולה החליט לעלות לארץ ישראל. רעיונות אלה ביטא בספר "הכוזרי", המתאר דיאלוג בין מלומד יהודי לבין מלך כוזרי. במסגרת הדיון הדתי-פילוסופי בין השניים מצליח המלומד היהודי לשכנע את הכוזרי בעליונותה של הדת היהודית והמלך ממיר דתו והופך ליהודי.
ב-1140 יצא למסע כשבכוונתו להגיע לציון דרך מצרים. הפלגה באותם הימים הייתה כרוכה בסכנת חיים, אך הוא היה נחוש בדעתו להסיר את עול הערבים ולהחליפו בעול מלכות שמים. הוא נתן לכך ביטוי במחזור שירי הים שחיבר. בהגיעו למצרים השתהה בה מספר חודשים בחברת ידידיו ובה כנראה גם סיים את חייו בטרם הגיע ליעדו הסופי. לדורות הבאים היה קשה להשלים עם כך שהמשורר לא זכה למלא את ייעודו ולכן נוצרה אגדה: כשהגיע המשורר לשערי ציון עמד ודקלם את שירו המפורסם "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך". הדקלום עורר את חמתו של מוסלמי שהיה בקהל, והוא רצח את המשורר.
אסופות שיריו: שירים נבחרים, כל שירי רבי יהודה הלוי, דיואן. פרשת חייו מתוארת בספר: לבי במזרח (אגדת חייו של ר' יהודה הלוי).
