היישובים בנגב

העיר שדרות נמצאת בפתחו של הנגב, והיא העיר הצפונית ביותר בנגב. היישוב נוסד בשנת 1956 ומספר התושבים בשדרות קרוב ל- 20,000.

מיקום

שדרות נמצאת בפתחו של הנגב הצפון-מערבי. היא קרובה לתל אביב - מרכז של פעילות כלכלית ותרבותית - ונמצאת בסמוך לציר תחבורה מרכזי המחבר בין באר שבע לאשקלון. נגישות זו מקנה לה יתרון ומהווה גורם משיכה לתושבים וליזמים.
שדרות שוכנת בלב אזור חקלאי, והיא מוקפת בעיקר ביישובים כפריים, רובם ותיקים ממנה.

בבחירת מיקומה של שדרות השתתפו שיקולים כלכליים: הגורמים המתכננים סברו שכלכלת היישוב תתבסס על מתן שירותים לסביבה הכפרית, ועל עבודה חקלאית ביישובים החקלאיים שבסביבה, מה שיסייע להגדיל את התפוקה החקלאית של האוכלוסייה המתרבה במדינה החדשה.
ציפיות אלה התממשו רק בחלקן, שכן במהלך השנים השתנו התנאים, ועמם השתנה גם הבסיס הכלכלי של היישוב.

ציוני דרך

שדרות הוקמה ב- 1951, באתר של מעברת העולים "גבים-דורות". המעברה כללה כ- 80 משפחות מפרס ומכורדיסטן. ב- 1955 החלו לבנות את יישוב הקבע, והוא קלט עולים רבים מצפון אפריקה. ב- 1958 קיבלה שדרות מעמד של מועצה מקומית, וב- 1996 הוענק לה מעמד של עיר.

בשנות החמישים והשישים היה ליישוב אופי כפרי למדי: האוכלוסייה הייתה מצומצמת, והבתים היו בעיקר חד-קומתיים, וכללו יחידות קרקע ששימשו כמשקי עזר. בנייה זו יצרה צפיפות נמוכה יחסית, בהשוואה ליישוב עירוני. בשלב מאוחר יותר נבנו במקום שכונות של רבי-קומות ולצדן שכונות "בנה ביתך" הכוללות בתים פרטיים.
אוכלוסיית היישוב גדלה בקצב איטי, והיו תקופות שבהן סבל היישוב ממאזן הגירה שלילי.

בשנות התשעים החלה שדרות לקלוט עולים רבים, והם שיפרו את מאזן ההגירה שלה. כך למשל ב- 1994 הגיע מספר העולים בעיר (לא יותר מחמש שנים בארץ) ל- 6,000.
כיום אוכלוסיית העיר מתקרבת ל- 20,000 נפש. תכניות המתאר מייעדות לעיר אוכלוסייה של 30,000 נפש.

תעסוקה

כאמור, כאשר קמה שדרות סברו הגורמים המייסדים שכלכלת היישוב תתבסס על תעסוקה חקלאית במשקי עזר ובמשקי הסביבה ועל מתן שירותים לסביבה הכפרית, אך ציפיות אלה התממשו רק בחלקן: היישובים הכפריים שבסביבה סיפקו בעצמם את השירותים שנזקקו להם (חינוך, בריאות, שיווק התוצרת החקלאית ועוד) ובערים הגדולות הסמוכות, כמו באר שבע ואשקלון, היה היצע שירותים נרחב.

במשך הזמן התברר שכלכלת העיר לא תוכל להסתמך על אספקת שירותים לסביבה הכפרית ועל עבודה חקלאית ביישובים הסמוכים, ובד-בבד גדלה המודעות לצורך במדיניות תיעוש ביישוב עצמו. בשנות השישים בנתה אפוא הממשלה מערכת תמריצים להשקעות בתעשייה במקום. בעיקר נמצאו מתאימות תעשיות עתירות עבודה, כמו תעשיית המזון ותעשיית הטקסטיל.

בשנות השמונים החלו להשקיע מאמצים גדולים בהרחבת אזור התעשייה ביישוב ובגיוון ענפיו. מאז ועד היום מושקעים עיקר המאמצים במשיכת יזמים ובעידודם להשקיע במקום כדי לפתח תעשייה עתירת ידע.

לשדרות יתרון משמעותי שיכול לעזור לה למשוך תעשיינים, שכן היא שוכנת באזור פיתוח א', והיא גם קרובה יחסית לאזור הגלעין.
בד-בבד עם פיתוח אזור התעשייה בעיר עצמה, שדרות והמועצה אזורית הסמוכה "שער הנגב" המאגדת את הקיבוצים באזור מתכננים מספר פרויקטים משותפים. למשל, הם יזמו הקמת פארק תעשייה משותף - "פארק ניר עם" - על שטח של 2,000 דונם, והחלו בפיתוח שטח לפארק תעשייתי חדש, שינהלו אותו במשותף. היוזמות הכלכליות המשותפות עשויות להוות "קרש קפיצה" לפיתוח האזור כולו.