תאים רבים של יצורים אֶאוּקַריוֹטים (בעלי-חיים, פְּרוֹטוֹזוֹאוֹנים וצמחים) מצוידים בכעין "שוטים" מתנועעים, המאפשרים תנועה של הגוף, או הזרמה של נוזל על פני הגוף או בתוכו.
"שוטים" אלה מכונים שוטונים או ריסוֹנים (cilia), ולכולם מבנה מורכב שווה – שתי צינוריות במרכז הריסוֹן ותשעה זוגות צינוריות בהֶקפו. זהו המבנה המפורסם האופייני לשוטונים ולריסוֹנֵי תנועה של יצורים אאוקריוטים, מִבנה המכונֶה על-שם הצינוריות "2+9". כל זוג צינוריות הֶקפי מצויד במולקולות של חלבון ענק, המכונה דינֶאין. מולקולות הדינאין עושות – בעזרת אנרגיה כימית שמספקות להן מולקולות של אט"פ (ATP) – תנועות של "טיפוס" לאורך זוג הצינוריות השכן. תנועות "טיפוס" אלו של זוגות הצינוריות גורמות לכיפוף הריסוֹן. כיפוף לסירוגין יוצר כעין "מכות סנפיר" המתבטאות בתנועה.
תאי חוש רבים מכילים ריסונים דומים למדי, אלא שהם מכילים רק את זוגות הצינוריות שבהֶקף ולא במרכז; מבנה "0+9".
הריסונים בהם מצוידים תאי הבליטה והציר המרכזי של העובר הם מטיפוס "0+9", אך הוכח כי הם בעלי כושר תנועה, ומייצרים זרם חד-כיווני של נוזל בגוף העובר.
